Tag Archives: פשיטת רגל

האם ניתן לעקל ערבות בנקאית?

14/8/2019   |   מאת: עו"ד חיה שאבי-פישר   |   בנקאות, הוצאה לפועל ופשיטת רגל, משפט מסחרי ותאגידים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר להטיל עיקול על נכס של חייב שמצוי בידי צד שלישי. למשל: כספי החייב המצויים בידי הבנק או כספי משכורת של החייב המצויים בידי המעסיק.

סעיף 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשר במקרים מסוימים להטיל עיקול זמני במסגרת הליך משפטי, על נכסים של אחד הצדדים להליך, המצויים בידי צד שלישי.

בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל או פירוק חברה) מתמנה כונס נכסים על נכסי החייב שתפקידו לאסוף את הנכסים ולממש אותם, ולחלק לנושים את הכסף שיצטבר בקופת הכינוס.

בכל המקרים האלה, יש להכריע מה נחשב ל"נכס של החייב", כיוון שרק על נכסים של החייב ניתן להחיל את צווי העיקול או כינוס הנכסים הנ"ל.

במספר מקרים שנדונו בבתי המשפט התעוררה השאלה מה דינה של ערבות בנקאית שהוצאה לבקשת החייב והאם ניתן לעקל או לממש אותה לטובת הנושים.

מדובר במצב בו בנק נתן ערבות לטובת צד שלישי, לבקשת החייב.

למשל: כאשר חייב הפקיד ערבות בנקאית להבטחת הוצאות של צד אחר בהליך משפטי, או כאשר במסגרת עסקה כלשהי החייב הפקיד ערבות בנקאית לטובת הצד השני לעסקה, להבטחת ביצוע התחייבויות החייב במסגרת העסקה (ערבות ביצוע).

כאשר נושה או כונס נכסים ביקשו לעקל או לממש את אותן ערבויות, בית המשפט דן בשאלה האם הערבות היא נכס של החייב. אם התשובה חיובית הרי שניתן לעקלו, אך אם לא – הדבר אינו אפשרי.

בפסק הדין בע"א 2082/06 זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר – מפרק החברה, (פורסם בנבו, 18.06.2007) קבע בית המשפט העליון כי "הערבויות שהוציא הבנק אינן בגדר נכסים של הלקוח או של הנערב".

בית המשפט הסביר כי הערבות היא התחייבות עצמאית של הבנק כלפי הצד השלישי (המוטב), מעין חוזה בין הבנק והצד השלישי לפיו הבנק מתחייב לשלם לצד השלישי סכום כסף. אך אין מדובר ב"נכס" של החייב ומשכך לא ניתן לעקל את הערבות.

בית המשפט הוסיף וערך הבחנה בין הערבות הבנקאית עצמה לבין כספים או בטוחות אחרות שהחייב העמיד לטובת הבנק על מנת שהבנק יסכים להפיק את הערבות הבנקאית. הבטוחות שהעמיד החייב לבנק, ככל שמדובר בנכסים של החייב ולא של גורם אחר, הן נכסים ברי עיקול, אולם הערבות עצמה אותה הוציא הבנק לטובת צד שלישי איננה נכס של החייב.

בית המשפט העליון שב על קביעתו בנושא זה גם בע"א 4751/09 מרדכי יונה נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ, (פורסם בנבו, 24.11.10), וקבע:

"הערבות הבנקאית אינה בגדר נכס של המערער. חובה להבחין בהקשר זה בין הבטוחה שדרש הבנק מהמערער או מי מטעמו על-מנת להבטיח את עצמו; לבין הערבות עצמה שהינה התחייבות של הבנק כלפי המוטבים-המשיבים, אשר כאמור הנה התחייבות עצמאית שאינה בבחינת נכס של המערער.

הכרעה זו שבה על עצמה בפסקי דין נוספים של בתי המשפט בערכאות השונות ומשכך ניתן לסכם ולומר כי ערבות בנקאית שהוצאה לטובת צד שלישי לבקשת החייב (דהיינו החייב הוא הנערב והצד השלישי הוא המוטב), איננה מהווה נכס של החייב ועל כן אינה ניתנת לעיקול או מימוש על ידי נושי החייב או כונס נכסים.

 

 

נכתב ע"י עוה"ד חיה שאבי-פישר ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

צו הפטר מותנה לחייב ע"י בית המשפט המחוזי בלוד

7/2/2019   |   מאת:   |   חדשות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

בעלים של חברה להובלת קונטיינרים וקווי חלוקה, בתחילת שנות ה-30 לחייו, נקלע לחובות אישיים בסך העולה על 1,000,000 ש"ח

במאי 2017 פנה החייב באמצעות משרדנו בבקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל.

בפברואר 2019 ניתן צו הפטר מותנה לחייב אשר ייהפך לחלוט עם הפקדת סך של 128,000 ש"ח

 

החייב יוצג ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'

צו הפטר מותנה לחייבת ע"י בית המשפט המחוזי בלוד

14/11/2018   |   מאת:   |   חדשות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

אחת מהבעלים לשעבר של עסק בתחום הובלות עפר נקלעה לחובות בסך של כ- 2,500,000 ש"ח

בשנת 2015 בוטל הליך פשיטת רגל של החייבת.

בשלהי שנת 2016 פנתה החייבת באמצעות משרדנו בבקשה נוספת למתן צו כינוס ולהכרזתה כפושטת רגל.

באוקטובר 2018 ניתן צו הפטר מותנה לחייבת אשר ייהפך לחלוט עם הפקדת סך של 32,000 ש"ח

החייבת יוצגה ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'

חובות עקב מעשים פליליים בהליכי פשיטת רגל

10/1/2018   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   הוצאה לפועל ופשיטת רגל, חידושים ומאמרים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

האם יש מקום להכריז על חייב כפושט רגל בנסיבות בהן חובו המרכזי נוצר עקב מעשים בלתי חוקיים שבוצעו על ידו? האם בית המשפט יתן צו הפטר לחייב בנסיבות אלו?
סעיף 18ה' (2) לפקודת פשיטת הרגל {נוסח חדש} תש"ם – 1980 קובע, כי בתום הדיון בבקשה לפשיטת רגל, "רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל.."
טרם הכרעה בבקשה להכרזת פשיטת רגל בהתאם לסעיף 18ה' לפקודה, בפני בתי המשפט ניצבות שתי תכליות "הראשונה, עניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב לצורך פרעון החובות בדרך יעילה, שויונית ומהירה; האחרת, עניינה בחייב, "ויסודה ברצון ליתן לו הזדמנות 'לפתוח דף חדש', לאחר שיופטר מחובותיו" {רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810}
בע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז (4) 197 (להלן: "פסק דין בנבנישתי") קבע בית המשפט, כי לצד תכליות פשיטת הרגל, עומדות התכליות הכלליות שביסוד כל דבר חקיקה, המעוגנות ביסודות השיטה, והן: הגנה על תקנת הציבור והשמירה על שלטון החוק.
דרישת תום הלב היא חלק ממושגי תקנת הציבור, המגלמת את ערכי המוסר וההגינות בחיי החברה {ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים משפטיים}.
בפסק דין בנבנישתי נקבע עוד, כי "העיקרון לפיו אל יהא חוטא נשכר, עובר כחוט השני בכל תחומי המשפט, שכן "ההרמוניה החקיקתית של כלל דברי החקיקה מוליכה למסקנה שלפיה באופן עקרוני אין זה ראוי כי מפר החוק יהנה מפירות הפרת החוק על דרך של הנאה מזכויות שמוענקות לו על ידי החוק".
ב-ע"א 307/12 בלום כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים משפטיים) נקבע, כי "אדם שיצר את חובותיו בחוסר תום לב, ופגע בכך בנושיו, ואפשר אף עבר על החוק ופגע בתקנת הציבור הכללית, לא ראוי שיזכה ביתרונותיו של הליך פשיטת הרגל, שנועד, בין היתר, לשיקומו הכלכלי-חברתי"
בע"א 3083/13 שיכמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים משפטיים) קבע בית המשפט, כי "תקנת הציבור טומנת בחובה, בין היתר, את החשיבות החברתית בשמירה על שלטון החוק, את נחיצות ההרתעה מפני הפרתו, וכפועל יוצא מכך, את הכלל שלפיו לא יצא חוטא נשכר, תכליות כלליות אלה מובילות לתשובה שונה, לכאורה, לשאלה שמא יש לחסום את דרכו של עבריין המבקש לחסות בצילו של הליך פשיטת הרגל".
האם חומרת המעשה הפלילי מהוה חסם בלתי עביר לעניין פשיטת הרגל?
ב-ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים משפטיים) (להלן: "פסק דין רוזנברג"), קבע בית המשפט:
"תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל שעיקרן הגנה על הנושים ושיקום החייב, אין בהן כשלעצמן כדי ללמד שחובות שנוצרו בגדרי פעילות שאינה חוקית או אינה מוסרית, כדי למנוע מהכרזה על חייב פושט רגל… בהיבט ההרתעה ושלטון החוק ברי, כי מתעורר חוסר נוחות נוכח מתן 'הטבה' למי שלמעשה הפנה עורף לאינטרס הציבורי ועבר עבירה חמורה; ועל כן כל מקרה לנסיבותיו".
וכן:
"נראה, לא בלי התלבטות כאמור, כי היוצרות החוב בשל פעילות בלתי חוקית, בהיבט הפלילי או האזרחי, אינה מהוה בהכרח חוסר תום לב "טבעי", שאין אחריו ולא כלום, בהקשר המאטריה שבה עסקינן; חוסר תום לב בהליכי פשיטת רגל לרוב כולל הברחת נכסים, או טענה כי אין באפשרות המבקש לפרוע חובותיו כאשר לא כך הוא.."

בפסק דין בנבנישתי נקבע עוד, כי אין בעצם העובדה שהחוב נוצר במהלך פעילות בלתי חוקית, כדי לשלול את תחולת פקודת פשיטת הרגל על החייב, ואולם, יש למנוע את תחולת הפקודה באותם מקרים בהם אי החוקיות נוגדת באופן מהותי את תקנת הציבור.
ב-פש"ר 11385-09-15 אהובה מנשה נ' הכונס הרשמי (פורסם במאגרים משפטיים)} נקבע, כי עצם העובדה שחוב אותו מבקש חייב לכלול במסגרת הליך פשיטת הרגל, מקורו בפעילות בלתי חוקיות של החייב, אין בה לכשעצמה כדי לשלול מהחייב את הזכות להיות מוכרז כפושט רגל {ראו גם: פשר 28040-05-15‏ ‏ אבנת ליאור נ' הכונס הרשמי מחוז חיפה (פורסם במאגרים משפטיים)}
בפסק דין בנבנישתי, בית המשפט קבע ופיתח מבחנים לבחינת הכרזת פשיטת רגל כנגד חייב אשר חובו נוצר עקב פעילות לא חוקית.
האם המדובר בעבירה פלילית אם לאו
בחינת חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה
האם הורשע החייב בעבירה
האם מדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית באופיה
בחינת מוסריותו של העסק והיקף פעילותו של החייב
בחינת עוצמת הקשר בין אי חוקיות העסק לבין יצירת החובות.
חלוף הזמן מביצוע העבירה ושינויים לטובה בהתנהלותו של החייב {ראו: ע"א 2758/12 סמבל נ כונס הנכסים הרשמי ( פורסם במאגרים משפטיים) }
סוג הפעילות הבלתי חוקית
לסיכום, עצם העובדה שחוב הנכלל בהליך פשיטת הרגל, מקורו בפעילות לא חוקיות של החייב, אין בה, לכשעצמה, כדי לשלול מהחייב את הזכות להיות מוכרז כפושט רגל, ואולם, בתי המשפט בוחנים את העבירה נשוא החוב ואת עוצמת מעורבותו של החייב בעבירה, טרם הכרזתו כפושט רגל.

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

פסיקות סותרות בבתי המשפט המחוזיים ביחס למימוש בית מגורים של חייב בפשיטת רגל

7/1/2018   |   מאת: עו"ד חיה שאבי   |   הוצאה לפועל ופשיטת רגל, חידושים ומאמרים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

ביום 5.9.17 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב החלטה מעניינת העוסקת במימוש בית מגורים של חייב בפשיטת רגל.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שכאשר חייב פונה מיוזמתו להליך פשיטת רגל הוא מביע בכך את רצונו והסכמתו להקנות את זכויותיו בבית לנושים, ועל כן יש לראות בחייב כאילו הוא יוזם פירוק השיתוף בינו לבין בן זוגו בבית המגורים.
כיוון שכך, קבע בית המשפט שיחול על מימוש בית המגורים סעיף 40א לחוק המקרקעין, לפיו בית המגורים יימכר כפנוי ובן הזוג לא ייחשב כדייר מוגן בבית. קביעה זו משליכה על אופן חישוב השווי של בית המגורים ומקשה מאוד על חייב שמעוניין לפדות את הזכויות בבית המגורים.
ביום 25.12.17 ניתנה החלטה בנושא זה בתיק אחר, על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ממנה עולה גישה שונה לסוגיית מימוש בית המגורים בפשיטת רגל.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי סעיף 40א לחוק המקרקעין חל על מקרים שבהם אחד מבני הזוג יוזם את פירוק השיתוף במסגרת פירוד בין הצדדים.
בית המשפט הדגיש שמטרת המחוקק כשקבע את סעיף 40א לחוק המקרקעין הייתה למנוע התלקחות ביחסי בני הזוג, אשר "ייאלצו" להמשיך להתגורר יחד מחשש שאם אחד מהם יעזוב, השני יהפוך לדייר מוגן בבית.
על כן, אומר בית המשפט המחוזי בחיפה, היות שמימוש זכויות החייב בבית המגורים במסגרת הליך פשיטת רגל אינו נעשה כחלק מהליך של פירוד בין הצדדים, סעיף 40א לחוק המקרקעין לא יחול. כיוון שכך, בן הזוג של החייב ייחשב לדייר מוגן וזאת מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר שדן במכירת נכס עקב חובותיו של המחזיק בנכס.
יוער כי במרבית ההחלטות שעוסקות בסוגיה זו לא נערך דיון בזכות של החייב עצמו מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, ובדרך כלל דנים רק בזכות בן הזוג של החייב.
בהחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה התייחס בית המשפט גם לזכויות החייב וקבע כי החייב ובן זוגו גם יחד הנם דיירים מוגנים מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר במקרה של מימוש בית המגורים בהליך פשיטת רגל.
על כן ערך בית המשפט המחוזי בחיפה חישוב של שווי הנכס כנכס תפוס, ובהתאם לכך נקבע מהו הסכום שעל החייב להוסיף לקופת הכינוס על מנת לפדות את הזכויות בבית ולמנוע את מכירתו.
מההחלטות של בתי המשפט המחוזיים הנ"ל עולה כי ישנה מחלוקת לגבי תחולת סעיף 40א לחוק המקרקעין, ונכון להיום אין הלכה ברורה באשר לשאלה האם כאשר חייב פונה מיוזמתו להליך פשיטת רגל שווי בית המגורים שלו יחושב כנכס תפוס או כנס פנוי.

נכתב על ידי עו"ד חיה שאבי ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת – שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116