חידושים ומאמרים

זכויות הבניה במשקים חקלאיים – השלכות החלטה 979 של המנהל

2/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים  |   2 Comments
פתח בחלון חדש »

זכויות הבניה במשקים חקלאיים, עד להחלטה 979 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל, אפשרו בניה של שלוש יחידות דיור במשק חקלאי כאשר יחידות הדיור של בעל הזכויות במשק חקלאי (להלן: "החוכר") ושל הבן הממשיך לא עלו על 160 מ"ר כל אחת, באשר ליחידה השלישית (במידה ובמשק התגוררו שלושה דורות (והנכד הנו נשוי) ניתן אישור לבנות עד ל- 55 מ"ר בלבד.

החלטה 979 (המעודכנת), אשר אושרה בבית הדין הגבוה לצדק (בג"צ) ביום 9.6.2011 (בשינויים מינוריים), מעניקה לחוכר זכות חוזית בחלקת המגורים, והיא העמידה בפני החוכר את האפשרות לבחור מבין שלוש אופציות/אפשרויות שונות בדבר עיגון זכויותיו בחלקת המגורים, וכנגזרת מכך, בידי החוכר קיימות כעת אפשרויות שונות לניצול זכויות הבניה במגרש המגורים שבמשק החקלאי.

אופציה א'
לחוכר קיימת אופציה להצטרף להסדר (עיגון זכויות החוכר בחלקת המגורים), תוך שהוא מתחייב להסדיר מול המנהל את התשלומים והשימושים בתוך המשק החקלאי, ובכפוף לתשלום דמי חכירה בשיעור 3.75% מערך הקרקע של חלקת המגורים במשק החקלאי.

החלטה 979 קובעת, כי לחוכר זכויות בניה בהיקף מרבי של 375 מ"ר בתמורה לתשלום דמי חכירה כאמור לעיל.

על החוכר לא תוטל מגבלה בעניין חלוקה פנימית של המבנים במסגרת זכויות הבנייה שיימסרו לו.

היינו, החוכר יהא רשאי לבנות בחלקת המגורים (חלקה א') במשק החקלאי מבנה אחד בגודל 375 מ"ר או מספר רב של מבנים למגורים, אשר שטחם הכולל לא יעלה על 375 מ"ר, וכל זאת מבלי לשלם למנהל כל תשלום נוסף.

חוכר שמבקש לרכוש זכויות בניה מעבר להיקף הבניה הבסיסי של 375 מ"ר, יוכל לעשות כן בכפוף לקיומה של תוכנית תקפה ובכפוף לתשלום למנהל דמי חכירה מהוונים בשיעור מלא בהתחשב בזכויות הבניה המבוקשים על ידו.

החלטה 979 ביטלה את ההגבלה ולפיה יחידה שלישית במשק חקלאי מותנית בכך שלחוכר יש נכד נשוי (הדרישה לרצף בין דורי). על פי החלטה 979, בניית יחידות דיור בחלקת המגורים תתאפשר לחוכר ולקרוביו (בן זוג, הורה, צאצא, צאצא של בן הזוג, ילד מאומץ של אחד מבני הזוג, ידוע בציבור וכיו"ב).

החלטה 979 אף מאפשרת לחוכר לפצל מגרש מהמשק החקלאי (בתמורה לתשלום למנהל כ- 33% מערך המגרש המפוצל) ולמוכרו לצד שלישי, כאשר המגרש המפוצל יכלול זכויות בניה שלא יפחתו מ-160 מ"ר אשר ייגרעו ממכסת זכויות הבניה של המשק החקלאי שיוותר בידי החוכר.

אופציה ב'

לחוכר ניתנת אופציה נוספת וחלופית, והיא האפשרות לרכוש את מלוא הזכויות למגורים (הקיימות והעתידיות) בחלקת המגורים שבמשק החקלאי, וזאת תמורת תשלום דמי רכישה למנהל בשיעור של 33% משווי הקרקע של חלקת המגורים.

ערך הקרקע ייקבע על פי שומה פרטנית שתיערך לפי כללים שיקבע המנהל.

מתוך סכום דמי הרכישה שעל החוכר לשלם למנהל, החוכר יהא רשאי לקזז את דמי החכירה ששילם בסך 3.75% (אופציה א' לעיל) וכן את החלק היחסי של דמי ההסכמה ששולמו למנהל בגין העברת הזכויות בנחלה על שמו (ככל ושולמו). אולם, בכל מקרה, דמי הרכישה לא יפחתו מסך של 20% משווי הקרקע בחלקת המגורים.

חוכר שרכש את מלוא זכויות המגורים ע"פ אופציה ב', יהיה פטור מהתשלומים למנהל שחלים על חוכרים שבחרו באופציה א' כדוגמת: תשלום בגין תוספת בניה למגורים במשק החקלאי מעבר ל-375 מ"ר, אישור זכויות בניה למגורים ומימושן ופיצול יחידות דיור מחלקת המגורים.

אופציה ג'

אופציה נוספת של בעל הזכויות במשק החקלאי היא לשמור על זכויותיו בהתאם למצב הקודם (זכויות מסוג בר רשות), ובמקרה כזה, החלטה 979 לא תחול עליו.

סיכום

החלטה 979 נועדה לעגן, לחזק ולבסס את זכויות החוכרים החקלאיים במושבים, כך שגם אם ישונה ייעוד הקרקע שבה החוכר מתגורר, יוסיף החוכר להחזיק בחלקת המגורים, והוא לא יהיה מחויב להשיבו למנהל.

זכויות הבניה בחלקות המגורים מושפעות מגורמים שונים, ולבעל הזכויות במשק החקלאי עומדות אופציות שונות לעיגון זכויותיו בחלקת המגורים, וכנגזרת מכך, בידי החוכר קיימות כעת אפשרויות שונות לניצול זכויות הבניה במגרש המגורים שבמשק החקלאי.

טרם הצטרפות להסדר, רצוי להיוועץ עם עו"ד המתמחה באגודות שיתופיות אשר יפרוס בפניכם את היתרונות והחסרונות שבאפשרויות השונות, והוא ילווה אתכם לאורך ההליך עד לרישומכם כחוכרים וכבעלי זכויות רשומות בחלקת המגורים.

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

מינוי בן ממשיך כהסכם למראית עין

1/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   בן ממשיך, דיני מושבים  |   2 Comments
פתח בחלון חדש »

על פי הוראות מנהל מקרקעי ישראל, משק חקלאי יישמר בשלמותו בכדי למצות את הפוטנציאל המשקי שלו ובכדי למנוע את הפגיעה בכושר קיומו כמשק חקלאי המספק פרנסה למשפחה אחת.

ברוח מדיניות זו נחתמו חוזים בין המנהל ובין האגודות השיתופיות במושבים, הידועים כחוזה שכירות (משבצת דו צדדי), וחוזה שכירות (משבצת תלת צדדי).

תוצאת מדיניות זו היא, כי בניית בית שני במשק החקלאי לצד ביתם של בעלי הנחלה, תתאפשר רק במסגרת מינוי הבן/בת כ'בן ממשיך', ואישור המוסדות יינתן אך ורק לאחר מינוי הבן/בת כ'בן ממשיך'.

הגבלה זו אינה מותירה ברירות רבות בפני המתיישבים וילדיהם המעוניינים לבנות את ביתם בנחלה, והם נאלצים לפעול בערוץ המקובל של מינוי 'בן ממשיך', לשם קבלת היתרי בניה.

במקרה כזה, כוונת הצדדים אינה, בהכרח, מינוי בן ממשיך במטרה להוריש לבן הממשיך את המשק בבוא היום, אלא, במקרים רבים, מטרת ה"עסקה" היא לאפשר לאחד מהילדים לבנות את ביתו בסמוך לבית הוריו.

חשיבות ההבחנה בין מינוי 'בן ממשיך' כ'יורש' עתידי של הנחלה, ובין מינוי 'בן ממשיך' לצורכי בניית בית בתחומי המשק בלבד מתבטאת בסוגיית מסירת זכויות השימוש בנחלה לאחר פטירת ההורים בעלי הזכויות בנחלה (הורשת המשק החקלאי).

הורשת המשק החקלאי נקבעה בסעיף 20 (ה) (1) לחוזה השכירות (משבצת תלת צדדי):

"..במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו 
כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת".

הוראה דומה נקבעה בסעיף 19 ג (7) לחוזה השכירות (משבצת דו צדדי):

"על אף האמור בפסקות 2 עד 6 לעיל, ומבלי לפגוע באמור בפסקה 1 לעיל, אם נתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה זה אישורים או התחייבות בכתב של הסוכנות כלפי חבר האגודה, בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש – תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו"

היינו, על פי כללי המנהל, לאחר פטירת שני בעלי הזכויות בנחלה, עוברות זכויותיהם לידי הבן הממשיך שנקבע ע"י ההורים ואושר ע"י הסוכנות היהודית.

במלאת ימי ההורים, עולה השאלה המתבקשת, האם מינויו של ה'בן ממשיך' נועד, בין היתר, להורשת הנחלה אליו בבוא היום, או שמא,  ה'בן הממשיך' מונה אך ורק לצורכי בניית ביתו בתוך הנחלה בסמוך להוריו, שאז ניתן לומר, כי קיים חשש שאולי החוזה למינוי הבן הממשיך מהווה חוזה למראית עין.

מה הוא חוזה למראית עין?

חוזה למראית עין הנו חוזה שהצדדים מתחייבים בו על הסדר מסוים, בו בעת שכוונתם האמיתית שונה, וקיים חוסר התאמה בין התחייבויותיהם הפורמאליות בחוזה לבין כוונתם האמיתית.

למעשה, חוזה למראית עין מתיימר ליתן תוקף משפטי מחייב להתחייבויות הצדדים על פיו, אולם לתוקף זה נודעת משמעות חיצונית בלבד.

בין הצדדים ישנו הסדר אחר, שונה ונסתר המבטל את ההסדר הגלוי, ואליו הצדדים מחויבים.

 וכך הגדיר כבוד השופט ברק (כתוארו אז) את המונח 'חוזה למראית עין'.

"בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על סדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא כי מתקיימות בעניין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המסוכם על הצדדים, והמערכת השנייה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו…"

ראו: ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג (2) 576.

חוזה למראית עין בעניין מינוי בן ממשיך נועד לאפשר לצדדים (בעל הנחלה והבן הממשיך) לעקוף את הוראות המינהל ולבנות בית נוסף בתוך הנחלה עבור הבן/הבת, וזאת, מאחר ועל פי הוראות המנהל, לא ניתן  לבנות בית בנחלה למי שאינו בן ממשיך.

היינו, בחוזה למראית עין, בעל הנחלה והבן הממשיך הסכימו ביניהם, כלפי חוץ, על היות הבן 'בן ממשיך', בעוד שכוונת הצדדים האמיתית הייתה שונה, ולפיה, לא יוענקו לבן הממשיך זכויות בן ממשיך, אלא הרשאה לבנות את בית בתוך הנחלה.

על חוזה שנכרת למראית עין חלה הוראת סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 הקובעת: "חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל…".

היינו, המערכת המשפטית החיצונית כפי שנלמדת מהחוזה היא שמתבטלת, אולם המערכת הפנימית, המבטאת את כוונתם האמיתית של הצדדים, עומדת בתוקפה ומחייבת את הצדדים.

 

האם ניתן לראות בחוזה מינוי בן ממשיך כחוזה למראית עין?

פסק דין מעניין בנושא זה ניתן ביום 30.1.2012 על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ש 31693-08-11 ש.ק. ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', מתוך www.nevo.co.il:

בפסק הדין, נדון מקרה בו מונתה 'בת ממשיכה' ע"י ההורים, ומינויה אושר ע"י האגודה, הסוכנות היהודית ומנהל מקרקעי ישראל, ואולם, בד בבד עם מינויה כ'בת ממשיכה', חתמה היא על תצהיר ולפיו מינויה כ'בת ממשיכה' נעשה לצורכי בניית בית שני בנחלה  בלבד.

בית המשפט דן במשמעותו של הסכם מינוי הבן הממשיך ובשאלת התוקף שיש לתת להסכם זה.

גישה אחת – ניתן לראות בהסכם מינוי ה'בן הממשיך' כהסכם למראית עין, ועל כן הנו בטל

כבוד השופטת יעל ולנר קבעה (בדעת מיעוט) כי העסקה שבין ההורים והבת למינויה כ'בת ממשיכה' נעשתה למראית עין והיא בטלה. ובלשון כבוד השופטת ולנר:

"דעתי היא כי ההסכם בין ממשיך, שנחתם על ידי המנוחה ביום 16.12.02 בגדרו מינתה המנוחה את המשיבים ל'בנים ממשיכים', נעשה למראית עין בלבד במטרה לאפשר להם לעקוף את הוראות המינהל ולבנות את ביתם על חלק ממגרש 87. על פי הוראות אלה, לא ניתן היה בזמנו, למי שאינו בן ממשיך, לבנות בית בנחלה (ראו סעיף 2 להחלטה 479 של המינהל וכן ראו בהקשר זה עדותו של נציג הסוכנות מר אהרון דוברין , אשר ציין כי לו ידע על קיום הצוואה ו/או על התצהיר ת/1, לא היה מאשר את העברת הזכויות למשיבים כבנים ממשיכים)".

ובהמשך:

"כך בענייננו – המנוחה והמשיבים הסכימו ביניהם, כלפי חוץ, על היות המשיבים 'בנים ממשיכים', בעוד שכוונתם האמיתית הייתה שונה, ולפיה, לא יוענקו למשיבים זכויות בן ממשיך, אלא הרשאה לבנות את ביתם בחלק ממגרש 87 בלבד. למעשה, כפי שנראה להלן, המערכת ההסכמית הפנימית ביניהם, היינו הצוואה והתצהיר ת/1, רוקנה מכל תוכן וביטלה את המערכת החיצונית, קרי, את מעמדם של המשיבים כבנים ממשיכים על כל המשתמע מכך. כך, האמור בתצהיר ת/1 ובצוואה מלמד כי המציאות הנחזית, זו  הנראית לעין – מינויים של המשיבים לבנים ממשיכים – היא מציאות פיקטיבית שמאחוריה מסתתר חוזה מוסווה המבטל למעשה את החוזה החיצוני המסווה (ראו ע"א 2688/92 בכר נ' ת.מ.מ., פ"ד נ(1) 238, (1996) עמוד 242)".

ובהמשך:

"דעתי היא כי ההסכם 'בן ממשיך' מיום 16.10.02 עליו חתמו המנוחה והמשיבים, הוא חוזה למראית עין הבטל מעיקרו".

 

גישה שניה –  לא ניתן לראות בהסכם מינוי ה'בן הממשיך' כהסכם למראית עין, ויש ליתן תוקף להסכם הנוסף אשר מהווה חוזה לטובת צד ג'

מנגד, כבוד השופטת שושנה שטמר סברה, כי אין המדובר בחוזה למראית עין.

לטענת כב' השופטת שטמר, הסכם למראית עין הוא הסכם, שיש בו אי התאמה מכוונת בין הכתוב בו לבין רצונם האמיתי של הצדדים.

במקרה דנן, ההורים כן התכוונו שהבת תהיה במעמד של "בן ממשיך", וברי כי הסוכנות, המינהל והמושב התכוונו כי הבת תהיה בת ממשיכה, אלא שמשמעות כוונת ההורים למנות את הבת ל"בת ממשיכה", מצטמצמת למתן זכויות בניה בנחלה, ולא להורשת המשק.

עוד קובעת כבוד השופטת שטמר, כוונת ההורים למינוי הבת כבת ממשיכה נועד אמנם אך ורק למטרה מסוימת, והיא בניית בית בנחלה, אולם מאחר שלצורך השגת אותה מטרה, צריך היה למנות אותה כבת ממשיכה, ולו לזמן קצר, הרי שהצדדים רצו במינוי זה, ועל כן ההסכם משקף נכונה את רצונם של הצדדים.

כב' השופטת שטמר סבורה כי עסקינן בשני חוזים נפרדים. חוזה אחד הנו ההסכם למינוי הבן הממשיך והנו חוזה תקףוהחוזה השניהוא החוזה בין האם המנוחה והבת, הקובע שהמטרה בהענקת הזכות להיות 'בן ממשיך' היא אך ורק לצורכי בניה ולשם פיצול הנחלה, כאשר ניתן לראות בהסכם זה, גם חוזה לטובת צד ג', כאשר צד ג' הם יתר ילדי המנוחה.

על פי הפרשנות המקובלת, יש לקבוע את אומד דעתם של הצדדים על פי כל הנסיבות שבעריכת ההסכם, ובמקרה דנן, לעיזבון האם המנוחה ולילדיה, יש זכות לדרוש את מימוש התחייבויות הבת הממשיכה, בין היתר, בהיותם מוטבים בהסכם לטובת צד ג'.

 

גישה שלישית –  ניתן לראות בהסכם מינוי הבן ממשיך כעסקה מלאכותית ולא למראית עין, יחד עם זאת, יש ליתן תוקף להסכם הנוסף אשר מהווה חוזה לטובת צד ג'

כבוד השופט זרנקין סבור, כי המנוחה והבת הממשיכה כן התכוונו להקנות לבת מעמד של 'בן ממשיך', גם אם המניע לצעד זה היה לאפשר לבת הממשיכה לבנות את ביתה בנחלה, משום שחישבו ומצאו כי זו הדרך היחידה לילך בה, על מנת להגשים כוונה זו.

חוזה למראית עין, לטענת כבוד השופט זרנקין, הנו חוזה אשר הצדדים למעשה אינם מעוניינים בקיומו, ואשר ערכו אותו אך למראית עין, ולפיכך, בשעה שאנו מבטלים אותו, מקיימים אנו בכך את רצונם של הצדדים שלא לתת  בו רוח חיים.

במקרה דנן, סבור כבוד השופט זרקין, ניתן לראות בחוזה למינוי הבת כבת ממשיכה כחוזה מלאכותי אשר עילתו הבלעדית הינה השגת מטרה אחרת מזו שמצויינת בחוזה / משתמעת ממנו, וחוזה מלאכותי אשר כזה אינו מבוטל באופן אוטומטי.

כבוד השופט זרנקין תומך בגישתה של כבוד השופטת שטמר, והוא מוסיף וטוען, כי שני ההסכמים מהווים מקשה אחת תקפה, ואשר על פיה הקניית מעמד של 'בן ממשיך' הינו אך תחנה ראשונה בדרך ליעד הסופי, שהוא מתן אפשרות בניה לבן הממשיך על מגרש בתוך הנחלה, וחלוקת יתרת הנחלה בין יתר היורשים, בחלקים שווים ביניהם.

 

סיכום

אישור המוסדות (אגודה-סוכנות-מנהל) למינוי 'בן ממשיך' אינו מהווה ערובה לכך שהנחלה תעבור לידי ה'בן הממשיך' לאחר פטירת ההורים.

קיומו של מסמך המאשר, כי מינוי ה'בן הממשיך' נעשה לצורכי בניית בית בנחלה ולא לשם הורשת המשק לאחר פטירת ההורים, יכול לגרום להעברת הזכויות במשק שלא לידי ה'בן הממשיך' – אלא בהתאם לדין.

המצב המשפטי הנוכחי אינו מכיר, אמנם, בביטול מינוי 'בן ממשיך' בהיותו הסכם למראית עין, ואולם, בתי המשפט נותנים תוקף להסכמים ו/או תצהירים נוספים אשר נחתמו בין הצדדים ואשר מאיינים את זכויות ה'בן הממשיך' לרשת את הנחלה.  

 

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף,  אלקיים ושות'.

 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

סכנות בלקיחת משכנתא לשם רכישת משק חקלאי

27/6/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

רכישת משק חקלאי נהפכה בשנים האחרונות ל'טרנד', אופנה והגשמת חלום עבור זוגות רבים הרוצים לשפר את איכות חייהם ולעבור להתגורר בבית גדול עם גינה, עצים, ואולי אף לבנות צימר בחצר.

שווי המשקים החקלאיים עלה באופן דרמטי במילניום הנוכחי, ורכישת משק חקלאי מצריכה, על פי רוב, נטילת הלוואה מהבנק הידועה בכינויה "הלוואת משכנתא" או "משכנתא".

משכנתא היא שיעבוד נכס מקרקעין כבטוחה להחזרת הלוואה בגינה ניתנת ההלוואה. בדרך כלל, מדובר בהלוואה גדולה וארוכת טווח, כאשר על פי רוב, מטרת ההלוואה היא רכישת הנכס אשר ישועבד, אף כי קיימת אפשרות לשימושים נוספים להלוואה.

נטילת ההלוואה/משכנתא נערכת, בדרך כלל, באמצעות הבנקים למשכנתאות, וזאת בשל התנאים הטובים והריביות הנוחות אשר מעניקים הבנקים למשכנתאות לרוכשים, וזאת ביחס למקורות מימון אחרים לרבות בנקים (הלוואות רגילות) וגופים חוץ בנקאיים.

הריביות שגובים הבנקים למשכנתאות מנוטלי ההלוואות/משכנתאות נמוכה ביחס לריביות הבנקים הניתנות להלוואות אחרות, וזאת בשל העובדה, כי הנכס עצמו מהווה את הבטוחה של הבנק להחזר ההלוואה, ובכך הסיכון שנוטל הבנק על עצמו פוחת.

בעסקת רכישת נכס מקרקעין אשר הרוכש הנו הבעלים או החוכר (המיועד) של הנכס, הבנק רושם לטובתו שעבוד/משכנתא על הנכס בלשכת רישום המקרקעין (עם מתן ההלוואה, נרשמת בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה לטובת הבנק, ובד בבד עם רשום הזכויות לטובת הרוכש, נרשמת משכנתא לטובת הבנק), וככל ובעל הנכס אינו ממלא אחר התחייבויותיו בהסכם ההלוואה, הבנק יממש/ימכור את הנכס, ובכך הבנק מבטיח את זכויותיו ואת השקעותיו.

במשק חקלאי, מנגד, זכויות בעל המשק החקלאי הנן זכויות 'בר רשות' בלבד, והבנקים אינם יכולים לרשום לטובתם שעבודים ו/או משכנתאות בלשכת רישום המקרקעין.

ברכישת משק חקלאי, נעשית מלאכת נטילת ההלוואה/משכנתא, להליך מורכב מבחינה פרוצדוראלית, ורבים המקרים בהם הבנק מסרב למתן ההלוואה, ולמצער, הבנק מערים קשיים רבים ומציב בפני הרוכש תנאים בלתי אפשריים, עד שהרוכש המיועד 'מרים ידיים' וחוזר בו מהכוונה לרכישת המשק ו/או נטילת ההלוואה.

הבנקים דורשים מרוכש משק חקלאי להמציא להם אישורים, התחייבויות ומסמכים רבים מגורמים שונים ובהם: מוכרי המשק החקלאי, מנהל מקרקעי ישראל, האגודה החקלאית-שיתופית, רשם האגודות השיתופיות, רשם המשכונות, הסוכנות היהודית והיד עוד נטויה.

רוכש משק חקלאי סטנדרטי אינו מודע לקשיים הפרוצדוראליים בלקיחת הלוואה/משכנתא לצורך רכישת המשק. על פי רוב, הרוכש המיועד מסתפק בבדיקה אצל פקיד המשכנתאות המאשר לו, אישור עקרוני, כי הכנסותיו ונתוניו הכלכליים מאפשרים לו קבלת הלוואה, ואולם, הלכה למעשה, ביום פתיחת תיק ההלוואה/משכנתא בבנק, מערים הבנק קשיים על הרוכש, כאשר לעיתים קשיים אלו מונעים מהרוכש לעמוד בלוח הזמנים שנקבע בהסכם הרכישה, ובכך הרוכש מסתכן בהפרת ההסכם.

הבעייתיות בנטילת הלוואה מהבנקים למשכנתאות מקבלת משנה תוקף ברכישת משק חקלאי מיורשים, שכן, לא ניתן לרשום במינהל מקרקעי ישראל צו ירושה על שם מספר יורשים, וככל והיורשים לא הסתלקו מהירושה לטובת יורש אחד בלבד, הזכויות בנחלה יוותרו על שם המורישים עד למועד מכירת הנחלה, דבר שיש בו כדי להשפיע על הימנעות הבנק ממתן ההלוואה/משכנתא.  

יצוין, כי מנהל מקרקעי ישראל מסכים לרשום משכנתא לטובת הבנק (על זכויות הרוכשים) לאחר העברת הזכויות על שם הרוכשים, והבעייתיות מבחינת הבנקים הנה, שזכויותיהם בנכס אינן מובטחות עד להשלמת העברת הזכויות על שם הרוכשים.

בנקים רבים מסרבים ליתן הלוואות/משכנתאות לרוכשי משקים חקלאים, ואילו בנקים אחרים מבקשים ערבות של צדדים שלישיים להלוואות/משכנתאות, וזאת בניגוד לרכישת נכס במגזר העירוני שהבנק מסתפק בשעבוד הנכס.

לסיכום, רוכש המשק המיועד נדרש לבחון ולוודא עם הבנק ממנו הוא מתכוון ליטול הלוואה, עוד בטרם החתימה על הסכם הרכישה, מהם המסמכים הנדרשים ע"י הבנק ומה הם דרישותיו לאישור המשכנתא בהתחשב העובדה, כי הנכס הנרכש הנו משק חקלאי, והדבר נכון שבעתיים, כאשר מדובר ברוכש משק המתעתד לגרור את המשכנתא מנכס שבבעלותו למשק החקלאי שברצונו לרכוש.

מוטב, כי הרוכש המיועד ייטול את ההלוואה בבנקים בעלי ניסיון רב במתן הלוואות/משכנתא לחברי אגודות חקלאיות-שיתופיות.

  

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

 מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

פיצויים לנפגעי לשון הרע

28/3/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים ועו"ד חיה שאבי   |   אחר  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

אנשים רבים נתקלים במהלך חייהם במקרה בו גורם כלשהו מפרסם מידע פוגעני אודותיהם וגורם להכפשת שמם, על כל ההשלכות הנובעות מכך. במקרה בו אותו מידע הינו שגוי, הפגיעה כפולה. לאי הנעימות שבפרסום השלילי, מצטרפת תחושת תסכול וחוסר צדק הנובעת משקריות הפרסום.

לאדם שנפגע מפרסום לשון הרע, מעניק החוק כלים לעמוד על זכויותיו; לקבל פיצוי כספי על העוול שנגרם לו ולעתים גם להביא לידי תיקון העוול באמצעות פרסום הודעת תיקון על ידי מפרסם הלשון הרע. במאמר זה נדון בחוק הרלוונטי לעניין זה.

בחודש דצמבר 2007, בפסק דין א 15179/06 אמיד נחום נ' כהן פנינהחייב בית משפט השלום בתל אביב- יפו את פנינה כהן, יושבת הראש לשעבר של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, לפצות את נחום, ששימש כמדריך טיולים בטיול אותו ערך הארגון לארה"ב. זאת עקב העובדה שגב' כהן פרסמה באמצעים שונים כי המדריך הטריד מינית את המטיילות, בעוד הוא טוען כי לא כך הדבר.

בית המשפט קבע כי הפרסום על ידי גב' כהן מהווה לשון הרע וכן כי היות וטענותיה כלפיו אינן מבוססות, לא עומדת לה הגנת "אמת דיברתי" (אודותיה נפרט בהמשך) ולא כל הגנה אחרת, ועל כן חויבה בתשלום הפיצויים.

מטרתו של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, היא להגן על זכות היסוד של אדם לכבוד ולשם טוב. על כן, הוא אוסר לפרסם דבר לשון הרע, בין בעל פה ובין בכתב או בכל אמצעי אחר.

לשון הרע מוגדר בחוק כדבר שפרסומו עלול:

1. להשפיל אדם בעני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם,
2. לבזות אדם בשל מעשים, הנהגות או תכונות המיוחסים לו,
3. לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו,
4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו

הפרסום ייחשב ללשון הרע "אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע", או "אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע", וכן בכל אופן פרסום אחר.

פרסום מרומז של לשון הרע אינו מעניק חסינות למפרסם. בעניין זה נקבע בפסיקה כי "גם אם לשון הרע הובעה שלא במישרין, באי ציון מפורש של שם….אך ההתייחסות לנפגע….משתמעת ברורות מהפרסום או מהנסיבות החיצוניות לו, די בכך כדי להקים את העוולה" (א 160211/09 מינה טאובר נ' יאיר הרוש, נועם ביטון, ידיעות תקשורת בע"מ)

החוק מונה מספר הגנות למפרסם לשון הרע, אשר אם נכנס לגדר הגנות אלו, לא יישא באחריות למעשהו.

אחת ההגנות היא הגנת "אמת דיברתי", המורכבת משני תנאים; האחד, כי מדובר בפרסום אמת, והשני, כי יש בפרסום עניין ציבורי.

הגנה נוספת היא הגנת תום הלב. לדוגמה, אדם המפרסם לשון הרע בעוד שאינו מודע ולא אמור להיות מודע, בנסיבות העניין, לקיומו של אדם העלול להיפגע כתוצאה מפרסום הלשון הרע, יזכה להגנה זו.

ההגנות האמורות אינן מוחלטות, והן כפופות לעקרונות העל החלים על כל ענפי המשפט. למשל לעקרון המידתיות, על פיו, גם זכות שבדין יש לממש באופן מידתי ולא דווקני.

עקרון זה בא לידי ביטוי למשל ב א' 2713/06 צברי אורלי נ' דקר כהן, בו נדון עניינה של מורה אשר שובצה לעבודה בבית ספר, ואילו חברי וועד ההורים התנגדו להעסקתה וזאת לאור התנהלותה הלקויה כמורה לאורך השנים. כחלק ממאבקם תלו שלטי פרסום נגד העסקתה, באופן בולט ביותר. בית המשפט קבע כי אף שטענות המפרסמים הינן אמיתיות, והתנהלות המורה אכן לקויה ביותר, הרי שאופן הפרסום לוקה באי מידתיות משמעותית, וחברי הוועד לא יוכלו ליהנות מהגנת אמת דיברתי.

כאשר נקבע כי אדם נושא באחריות לפרסום לשון הרע, יש לקביעה זו מספר משמעויות מעשיות:

מבחינת הדין הפלילי: פרסום לשון הרע הינו עבירה פלילית, שעונש המקסימום עליה הוא מאסר שנה אחת.

מבחינת הדין הנזיקי: בית משפט רשאי לחייב מפרסם לשון הרע במתן פיצויים לנפגע, לפי המקרים הבאים:

הוכח כי פורסם לשון הרע, ואף אם לא הוכח נזק, מזכה הדבר את הנפגע בפיצוי עד לסכום של 50,000 ₪.

במידה והנפגע מוכיח כי פרסום הלשון הרע נעשה מתוך כוונה לפגוע בו, אף מבלי להוכיח נזק, רשאי בית המשפט לפסוק לו פיצוי של עד 100,000 ₪.

לדוגמה, ב א 32588/08 יצחק גור נ' ברונו אינטרנשיונל בע"מ, אברהם טובי, מרדכי הראל, חייב בית המשפט את מפרסמי הלשון הרע לשלם לנפגע, יצחק גור, סך של 70,000 ₪. יצחק הועסק כאיש שיווק למוצרי אלקטרוניקה אצל הנתבעים. לאחר פיטוריו, שלחו הנתבעים לגורמים שונים בתחום זה, הודעה בדואר האלקטרוני הרומזת על כל שסיבת פיטוריו היא התנהלותו הבעייתית.

בית המשפט קבע כי הדבר מהווה לשון הרע, וכי הנתבעים אינם חוסים בצילה של הגנה כלשהי מכוח חוק. לעניינינו, קבע בית המשפט כי מאחר והיה ברור לנתבעים כי הודעה כזו תגרום לנזק ליצחק, ותפגע בסיכויי התעסוקה שלו, ניתן לייחס להם כוונה לפגוע ביצחק, ולכן פסק לו בית המשפט פיצוי כה גבוה.

בנוסף, במקרה בו ניתן להוכיח נזק, זכאי הנפגע לפיצוי מכוח דיני הנזיקין. למשל, תובעת ב תק 2612-06/10 איילת ויסבך נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, שחשבונה עוקל על ידי המע"מ על אף ששילמה את המוטל עליה, וזאת מבלי לשלוח לה מכתב דרישה קודם לעיקול, כפי שדורש החוק, פסק בית המשפט פיצויים מכח חוק איסור לשון הרע ובמקביל, מכח פקודת הנזיקין, בעוולה של הפרת חובה חקוקה.

מעבר לפיצוי הכספי, רשאי בית המשפט לצוות על סעדים נוספים, כגון לחייב את המפרסם לשון הרע לפרסם הודעת תיקון או הכחשה של דבר הלשון הרע. כמו כן רשאי בית המשפט לאסור על הפצת עותקי הפרסום המכילים את דבר הלשון הרע, או לצוות על החרמתם.

מאמר זה נכתב על ידי עוה"ד רגב אלקיים וחיה שאבי ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'

 מאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

חייב מוגבל באמצעים או פשיטת רגל – במה לבחור?

22/2/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   הוצאה לפועל ופשיטת רגל  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

אנשים נורמטיביים רבים נקלעים בתקופות שונות בחייהם למצב בו הנם נדרשים לשלם סכומי כסף אשר אין בידם לשלם. ישנם אנשים שיכולת ההשתכרות שלהם נפגעה כתוצאה ממחלה או ממות בן משפחה, ישנם אחרים שקיבלן פסק דין כספי שאין ביכולתם לשלם וישנם אנשים שנפלו לתרגיל 'עוקץ' של חברות או אנשים פרטיים.

אנשים אלו (להלן: "החייבים") אשר נקלעים לחובות שאין ביכולתם להחזיר, עומדים בפני שני הליכים  אפשריים: בקשת חייב להכריז עליו כעל  פושט רגל  ובקשת חייב להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים.
במאמר זה נפרט את ההבדלים, היתרונות והחסרונות העיקריים של כל אחד מהליכים אלו.
 
מהו הליך פשיטת רגל?
הליך פשיטת רגל, בתמצית, הנו הליך משפטי המתנהל בבית המשפט המחוזי, ובמסגרתו מתבררים היקף נכסיו, רכושו ומקורות הכנסתו של החייב אל מול היקף חובותיו (חובות שאושרו ע"י הנאמן).
בשלב ראשון, החייב מבקש מבית המשפט ליתן צו לכינוס לנכסיו שמשמעו, כאמור לעיל, בדיקת נכסי החייב, הכנסתיו והוצאותיו.
לאחר שהכונס הרשמי בוחן את היקף נכסיו וחובותיו של החייב ומחווה דעתו בפני בית המשפט כי אין התנגדות מבחינתו לתת צו כינוס בעניין החייב, נותן בית המשפט את צו הכינוס.
החל מיום קבלת צו הכינוס, חובות החייב בהליכי ההוצאה לפועל מעוכבים, והנושים אינם רשאים לפעול עוד כנגדו, אלא במסגרת תיק הכינוס.
בהליך פשיטת רגל קיימת חשיבות עצומה לתום ליבו של החייב – הן במהלך יצירת החובות והן באופן ניהול ההליך.  ניהול ההליך שלא בתום לב ו/או  ככל ובית המשפט יתרשם, כי חובות החייב נוצרו שלא בתום לב, עלול להביא לביטול הליך פשיטת הרגל.
מטרת הליך פשיטת הרגל הנה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, ולתת לו הזדמנות לצאת לדרך חדשה ונקייה מחובות העבר.
לא יאוחר משנה מיום מתן צו הכינוס, מתקיים דיון בנוכחות החייב, נציג הכונס הרשמי והמנהל המיוחד שמונה לעניין, במידה שמונה, ובדיון זה בוחן בית המשפט את התנהלות החייב (ע"פ המידע מהכונס ומהמנהל המיוחד) ובמידה והוא עומד בתנאים הנדרשים, מכריז עליו בית המשפט כפושט רגל.
הליך פשיטת רגל מסתיים בהצלחה בקבלת הפטר לחייב.  הפטר כזה יכול להינתן בתוך מספר שנים לאחר הכרזת החייב כפושט רגל.
חשוב להדגיש, כי ההפטר ניתן רק בגין אותם חובות שנצברו טרם מתן צו הכינוס, ויש להיזהר מלצבור חובות נוספים אשר ההפטר לא יחול עליהם ולא יועיל לחייב בכל הנוגע אליהם.
מי הוא חייב מוגבל באמצעים?
חייב מוגבל באמצעים הנו חייב שאפשרויותיו הכספיות מוגבלות ביחס לחובות התלויים ועומדים כנגדו בהוצאה לפועל, והוא אינו מסוגל לפרוע את כלל חובותיו תוך פרק הזמן המרבי שהדין מקציב.
חייב יוכל לבקש להיות מוכרז כחייב מוגבל אמצעים, במצב והוא הגיש בקשה לצו תשלומים,ופריסת התשלומים היא לתקופה יותר ארוכה מאשר תקופת הזמן המרבית ע"פ דין (4 שנים).
עם הגשת הבקשה להכרזת החייב כמוגבל באמצעים יקבע ראש ההוצאה לפועל מהוהסכום החודשי שעל החייב לשלם לנושיו. סכום זה ייקבע בהתאם ליכולתו הכלכלית של החייב כפי שהיא מוצגת בשאלון ובתצהיר החייבשמוגשים יחד עם הבקשה.
בשלב שני, תיערך חקירת יכולת לחייב בנוכחות הזוכה או עורך דיןמטעמו אשר יהיה רשאי לחקור את החייב כדי לנסות להוכיח שהוא מסוגל לשלם מעבר לטענתובבקשה שהגיש.
עם ההכרזה על החייב כחייב מוגבל באמצעים,  כל תיקי ההוצאה לפועל כנגדו יאוחדו, ויוטלו עליו הגבלות שונות כדוגמת צו עיכוב יציאה מן הארץ, חשבון בנק מוגבל, איסור שימוש בכרטיסי אשראי ובהמחאות וכיו"ב.
הכרזה על חייב, כחייב מוגבל באמצעים מגבילה את אפשרות הנושים לפעול כנגד החייב, ומזכה את החייב בשקט ושלווה אשר יאפשרו לו לנהל את חייו באופן סדיר וסביר בכפוף למגבלות שהוטלו עליו.
המשותף להליך פשיטת רגל ולחייב מוגבל באמצעים
·          הן בהליך פשיטת הרגל והן בהליך חייב מוגבל באמצעים מעוכבים הליכי הגביה בהוצאה לפועל כנגדהחייב.
·          בשני ההליכים, נקבעים לחייב צו תשלומים חודשיים שעליו לשלם במועד מידי חודש בחודשו, כל זאת לאחר הליכי חקירה ובירור שנערכים לו על ידי רשם ההוצאה לפועל או כונס הנכסים הרשמי, לפי העניין.
·          ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד החייב.
·          החייב מוכרז כלקוח מוגבל מיוחד לפי חוק שיקים ללא כיסויי (חשבונותיו הופכים מוגבלים).
·          החייב מנוע מלהשתמש בכרטיסי אשראי ו/או מלמשוך שיקים.
·          נאסר על החייב להקים חברה ו/או להיות בעל עניין בחברה ללא אישור מיוחד של ראש ההוצל"פ/בית המשפט, לפי העניין.
·          שמו של החייב יופיע ברשימת המוגבלים באמצעים או רשימת פושטי הרגל/רשומות עיתונות, לפי העניין, הפתוחה לעיון הציבור ומזהירה אותו מלנהל עסקים עם החייב.
·          נאסר על החייב להגיע להסדר ו/או לשלם לאחד הנושים תוך העדפתו על נושיו האחרים.
היתרונות המרכזיים בפניה להליכי פשיטת רגל
·          היתרון המרכזי של הליך פשיטת הרגל על פני חייב מוגבל באמצעים הנו, שפושט הרגל רואה את 'האור בקצה המנהרה'.
פושט הרגל, המצוי בהליך מספר שנים, יכול לקבל הפטר מבית המשפט המחוזי, לפיו יופטר מכל החובות שהותיר אחריו בטרם כניסתו להליך פשיטת הרגל.
הליך פשיטת רגל, בניגוד להליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, מאפשר לחייב, עלפי דין, לבקש בשלב מסוים הפטר לחובותיו ובכך לפתוח דף חדש בחייו.
כיום ההנחיותבכונס הרשמי, המלווה את ההליך, נוטות לכיוון מתן הפטר כבר לאחר כארבע-חמש שנותפשיטת רגל, כאשר כל מקרה נבדק לגופו.
·          בהליך פשיטת רגל, ביום קבלת צו כינוס נכסי החייב, חובו של החייב 'מוקפא' ואינו נושא יותר הפרשי ריבית והצמדה (אלא בנסיבות חריגות ולפי החלטת הנאמן). בהליכי הוצל"פ מנגד, חובות החייב ממשיכים לשאת הפרשי הצמדה וריבית (לעיתים גם ריבית גבוהה – חריגה).
החייב, בהליכי הוצאה לפועל, 'מנציח' את חובו. החייב לא יוכל לפרוע את החוב במהלך חייו, והוא אינו משתחרר מחובותיו גם עם פרישתו לגמלאות.
·          בהליך פשיטת רגל ממונה לחייב מנהל מיוחד/נאמן על נכסיו, ותפקידו לבדוק את תביעות החוב שהוגשו כנגד החייב.
הנאמן רשאי, לאחר שישמע את עמדות הנושים והחייב, להתערב אף בממצאי פסק דין חלוט ו/או לקבוע עמדתו בעניין גובה חובו של החייב לנושים ו/או בעניין טענות החייב על פירעון החוב ו/או חלקו.
היתרונות המרכזיים בפניה להליכי הוצאה לפועל
·          חייב מוגבל באמצעים יכול לשנות דעתו, בכל עת, ולבקש לבטל את ההכרזה עליו כחייב מוגבל באמצעים.
·          חייב מוגבל באמצעים אינו נתון למעקב ולביקורת אחר פעילויותיו הכלכליות.
לעומת זאת, בהליך פשיטת רגל ממנים לחייב מנהל מיוחד/נאמן אשר מופקד על מעקב אחר פעילויותיו הכלכליות של פושט הרגל.
הפיקוח על החייב בהליך פשיטת רגל הינו קפדני ביותר, כך שאם למשל החייב צובר חובות נוספים ו/או עושה שימוש לרעה בהליך – בתי המשפט יטו להורות על ביטול הכרזת החייב כפושט רגל.
הנאמן רשאי לעשות שימוש בצווי הבאה ולנקוט באמצעי חקירה שונים בכל הקשור לנכסיו של פושט הרגל.
הנאמן בפשיטת רגל רשאי לבטל עסקאות ו/או העברות ו/או הענקות של נכסי ו/או זכויות החייב שנעשו גם לפני תחילת ההליך. כך למשל הנאמן רשאי לבטל הענקת דירה שהעביר החייב לקרובו אפילו עד 10 שנים לאחר מכן.
·          הליך פשיטת רגל הנו הליך יקר ובעל עלות גבוהה. טרם פתיחת ההליך, על החייב לשלם אגרה לכונס הנכסים הרשמי במזומן ובתשלום אחד בסך של 2,588 ₪ .
בנוסף לכך, שכר הטרחה המשולם לעורך הדין הינו גבוה, לאור העובדה שמדובר בהליך האורך שנים, ואשר מצריך ייצוג פושט הרגל באסיפות נושים, בחקירות יכולת אצל המנהל המיוחד/נאמן ובדיונים בבתי המשפט.
מנגד, הליכי הוצאה לפועל הכרזה על חייב מוגבל באמצעים הנה זולה משמעותית ביחס להליך פשיטת רגל ואינה מצריכה תשלום אגרה, וגם התשלום לעורך הדין הנו מופחת באופן ניכר.
סיכום
בפני חייב אשר נקלע לתסבוכת כלכלית ועומדים כנגדו חובות רבים אשר אין ביכולתו לפרוע, עולה השאלה האם לבקש מראש ההוצאה לפועל להכריז עליוכחייב מוגבל באמצעים, או לפנות לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריז עליו פושט רגל.
חייבים רבים נמנעים מלפנות להליכי פשיטת רגל מסיבות לא ענייניות או על בסיס מידע מוטעה.  הימנעות זו גוזרת על החייב להנציח את חובו ואת מעמדו כחייב מוגבל באמצעים, וכל ההגבלות שהוטלו על החייב, ימשיכו לחול עליו, לצמיתות.
רבים מהחייבים אינם פונים להליכי פשיטת רגל מחמת "בושה" בלהשתייך לקבוצה זו. אולם, כיום אין כל הצדקה לחשש מפני הבושה שבהליך פשיטת רגל, שהרי ממילא בשני ההליכים שמו של החייב מתפרסם בפומבי, ובשני ההליכים חלות הגבלות דומות.
במאמר זה מנינו את היתרונות והחסרונות שבכל הליך, ואולם, אסור לשכוח, כי חייב בהליך פשיטת רגל יוכל לזכות לפתוח דף חדש בחייו ללא חובות מהעבר, לעומת מצב בו חייב מוגבל באמצעים ישלם כל חייו, מבלי כל יכולת ממשית להמשיך בשגרת חייו ולצבור רכוש.

טרם הפנייה להליכי פשיטת רגל, חשוב להתייעץ עם עו"ד בקיא בתחום ההוצאה לפועל ופשיטות רגל.  עורך הדין יבחן את הנתונים האישיים שלך ועל סמך כל המידע, ידע לייעץ לך האם כדאי ונכון לך לפנות להליכי פשיטת רגל ולחילופין, יכול לכוון אותך לפתרון אחר.

זכאותו של חבר אגודה שיתופית לעיין במסמכי האגודה

  |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים, דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

חברי אגודות שיתופיות (מושבים וקיבוצים) נתקלים, במקרים רבים, בהתנגדות של ועד האגודה, לבקשתם לעיין ו/או לצלם את מסמכי האגודה כדוגמת פרוטוקולים, החלטות האסיפה הכללית וכיו"ב.

האם ועד האגודה רשאי להתנגד לבקשת החברים לעיין במסמכים? האם חבר אגודה רשאי לעיין בכל מסמך שבידי האגודה – גם אם אינו נוגע אליו באופן ישיר?

תקנה 37 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) התשל"ה – 1975 קובעת:

"לכל חבר האגודה הזכות לעיין בספרי הפרוטוקולים של האסיפה הכללית, המועצה, הוועדויתר רשויות האגודה, תוך שבעה ימים מיום שדרש"

סעיף 19 לפקודת האגודות השיתופיות קובע כדלקמן:
"על כל אגודה רשומה להחזיק אצלה העתק מן הפקודה הזאת ומן התקנות ומתקנותיה של האגודהורשימת חבריה; המסמכים הללו יהיו פתוחים לעיון בכל עת מתאמת במען הרשום של האגודה, חינם אין כסף, באותן שעות שבהן פתוח משרדה של האגודה לצרכי עסקיה.

זכותו של חבר אגודה שיתופית לעיין במסמכים נובעת גם מתקנה 4 לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), התשל"ו-1976 אשר קובעת, כי:

"כל אדם רשאי לעיין, במשרד הרשם, במסמכים המפורטים להלן, לאחר ששילם את האגרה שנקבעה לכך:
(1) פנקס הרישום;
(2) העתק תעודת הרישום של האגודה;
(3) תקנותיה של אגודה;
(4) פנקס השעבודים שהאגודות הטילו על נכסיהן, ופנקס השעבודים לזכות האגודה;
(5) צו מאת הרשם;
(6) כל מסמך אחר בהסמכת הרשם.

החוק והפסיקה קובעים, אם כן, באופן חד משמעי, כי לחבר האגודה קיימת זכות שבדין לעיין במסמכי האגודה השיתופית בין אם זה על פי הוראות תקנה 37 לתקנות רשויות האגודה ובין אם זה על פי הוראות תקנה 4 לתקנות ההוראות הכלליות.

ראו: תיק 31-190/11 יואב פוזנר נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב בע"מ, מתוך: www.lawdata.co.il

זכות העיון במסמכים כוללת בתוכה גם את הזכות לצלם כאשר הצילום נעשה על חשבון חבר האגודה השיתופית.

ראו: תיק 153-459/07, ה"ה שפילברג ודר' חיים ליכט נ' כפר הרא"ה- מושב עובדים של הפועמ"ז להתיישבות חקלאית בע"מ, מתוך: www.lawdata.co.il

האם הזכות לעיין במסמכים הנה גורפת? האם חבר אגודה זכאי לעיין במסמכים שאינם נוגעים אליו? האם לחבר האגודה הזכות לעיין במסמכים חסויים שזכויות צדדים שלישיים תלויות בהן?

בתי המשפט קבעו, כי אין הרשימה המופיעה בפקודה ובתקנות מהווה רשימה סגורה, ואין בתקנה 37 כדי לשלול זכות עיון במסמכים האחרים. חברי האגודה רשאים לבקש ולעיין גם במסמכים אחרים.

ראו: ה"פ 1125/00 גיא יובל ואח' נ' אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, מתוך: www.nevo.co.il .

לעניין הזכות לעיון במסמכים, רשם האגודות השיתופיות קבע בתיק 31-190/11 יואב פוזנר נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב בע"מ, מתוך: www.lawdata.co.il, כי אגודה שיתופית אינה רשאית לסרב לחבר האגודה לעיין במסמכים בטענה שחבר האגודה הנו מתחרה עסקי של האגודה.

עוד קבע רשם האגודות השיתופיות, כי אין להקיש מדיני החברות על דיני האגודות השיתופיות, וניתן לחייב את האגודה השיתופית לאפשר לחבר האגודה לעיין במסמכים, גם כאשר הבקשה הוגשה, לכאורה, שלא בתום לב או שיש בגילוי זה גילוי של סוד מסחרי או פטנט העלול לפגוע באגודה.

יחד עם זאת, חובת מתן העיון לחברי האגודה אינה גורפת ואינה חלה לגבי כל המסמכים, שכן, בתיקה של אגודה שיתופית, ישנם מסמכים רבים, אשר חלקם רלוונטיים לכלל החברים וההליכים, חלקם רלוונטיים לחברים מסוימים בלבד בהליכים מסוימים בלבד, או לצדדים שלישיים שאינם חברים באגודה.

רשם האגודות השיתופיות קבע, כי מתן זכות עיון גורפת ללא הבחנה, מעבר לזכות העיון הניתנת על פי תקנות 4 ו-37 כפי שצוינו לעיל, עלולה לפגוע באגודה או בחברים יחידים ובצדדי ג'. קיים צורך לשמור על האגודה, חבריה או צדדי ג' הבאים עמה במגע מפני פגיעה בפרטיות, סוד מסחרי או כל פרמטר אחר שראוי שמקומו לא יפורסם בציבור.

ראו: תיק 31-190/11 יואב פוזנר נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב בע"מ, מתוך: www.lawdata.co.il

בקשת חבר אגודה שיתופית לעיון במסמכים, מעבר למסמכים המנויים בתקנות, צריכה לעבור את אישור הרשם כמנגנון של פיקוח וביקורת, וכחלק מהשמירה על זכויות החברים האגודה וצדדים שלישיים.

לסיכום, לחבר אגודה קיימת זכות שבדין לעיין במסמכי האגודה המפורטים בפקודה ובתקנות, לרבות: בפרוטוקולים ובהחלטות של האסיפה הכללית, של הועד ושל יתר רשויות האגודה.

אולם, זכות זו אינה גורפת, ולאגודה קיימת הזכות להתנגד למתן עיון במסמכים אשר אינם מנויים בפקודה ובתקנות.

כאשר אגודה שיתופית מתנגדת לאפשר לחבר אגודה לעיין במסמכים שונים, חבר האגודה רשאי לפנות לרשם האגודות השיתופיות בבקשה לחייב את האגודה לאפשר לו לעיין ו/או לצלם את המסמכים, ורצוי שחבר האגודה ילווה בעורך דין המומחה בדיני אגודות שיתופיות אשר בקיא בנהלים ומכיר את הדרכים אשר תאפשרנה לחבר אגודה לקבל את מבוקשו.

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

השכרת מבנים לא חקלאיים במושבים

  |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

קיימת תופעה נפוצה במושבים של השכרת מבנים למטרות שאינן חקלאיות לידי צדדים שלישיים, וזאת בניגוד לדין. רבים מבעלי המשקים החקלאים בארץ, משכירים בחלקת המגורים, לכל מי שחפץ (ומשלם), מבנים המשמשים לנגריות, לאחסון ציוד לא חקלאי ואף למשרדים. מערכת האכיפה אינה אפקטיבית דיה, וכתבי אישום מוגשים, אם בכלל, כנגד מעטים מהם בלבד.
 
מנהל מקרקעי ישראל ניסה להילחם בתופעה זו במשך שנים ארוכות וללא הצלחה. כך למשל, החלטה 426 משנת 1989 קובעת כי "הזכויות בקרקע ובמבנה המפעל תהיינה של בעל הזכויות בנחלה בלבד ללא זכות להעבירן בדרך כלשהי לאחר, וללא זכות לשותפות או להשכרה". הוראה זהה נתקבלה בשנת 1995 בהחלטה 703 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל.
 
בשנת 1993 הוקמה ועדת קדמון (ועדה ממלכתית) שתפקידה היה להמליץ למשרדי הממשלה על דרכי פעולה ושימושים לא חקלאיים במושבים.
 
ועדת קדמון המליצה לאפשר שימושים לתעסוקה לא חקלאית בחלקה א' (חלקת המגורים) ובלבד שלא תותר העברת זכויות לשימושי התעסוקה בחלקה א' לרבות בדרך של השכרה.
 
בשנת 2007 החליטה מועצת מנהל מקרקעי ישראל לקבוע את התנאים לפיהם יאושר שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה (החלטה 1101).
 
סעיף 5 להחלטה 1101 קובע, לעניין השכרת מבנים לתעסוקה לא חקלאית, כדלקמן:
"בעל זכויות אשר ביצע עסקה לתעסוקה לא חקלאית ל-49 שנה על פי תכנית בתוקף, ושילם בגינה דמי חכירה מהוונים בהתאם לאמור בסעיף 3 לעיל, יהיה רשאי להשכיר, בשכירות בלתי מוגנת, את השטח הבנוי/המוסב המשמש בפועל לתעסוקה לא חקלאית, אך לא יהיה רשאי למכרו ו/או לפצלו מתוך הנחלה.
 
היינו, על פי החלטה 1101, בעל זכויות במשק חקלאי רשאי להשכיר מבנים לצדדים שלישיים גם למטרת תעסוקה שאינה חקלאית.
 
החלטה זו מאפשרת לראשונה שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקה א' שלא ע"י בעל הנחלה עצמו.
 
החלטה זו היוותה מקור לעתירות רבות שהוגשו לבג"צ כנגדה בכלל, וכנגד ההיתר להשכרת מבנים למטרת תעסוקה לא חקלאית בפרט.
 
ביום 9.6.2011 אישר בג"צ את החלטה 1101 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), למעט סעיף 5 להחלטה, אותו ביטל בג"צ.
 
בג"צ קבע, כי יש לבטל את סעיף 5 להחלטה 1101, וזאת משום שההחלטה אינה מעניקה משקל ראוי לשיקולים השונים ואינה מאזנת כהלכה ביניהם, ומשכך היא חורגת מתחום הסבירות.
 
בג"צ קבע, כי מתן היתר להשכרת מבנה שלא לתעסוקה חקלאית עומד בניגוד למבנה הכלכלישעמד בבסיס מתן זכות החכירה לבעל הזכויות במשק החקלאי, שהוגבל לחוכר ומשפחתו המתגוררים במשק. מתן היתר להשכרה מעביר את השליטה במשק מבעל הזכויות במשק לשוכר אשר נעדר כל זיקה וקשר למשק.
 
עוד קבע בג"צ כי נפרץ העיקרון הרחב הגורס שמטרת עבודת האדמה – מבחינתו של החוכר – הינה דאגה לצרכיו, ולא הפקת רווחים. 
 
בג"צ הורה על ביטול ההיתר להשכרת מבנה שלא לתעסוקה חקלאית (סעיף 5) בנימוק שמתן אפשרות להשכרת מבנים לא חקלאיים לידי צדדים שלישיים יגרום למגמה של פרבור, היינו, התפשטות הבניה לפרברים, דבר שיוביל לנטישת אוכלוסיות חזקות את האזורים העירוניים לטובת המושבים, ולמעבר של מרכזי העסקים, המסחר והתעשייה למושבים.
 
תהליך הפרבור, לטענת בג"צ, הנו מנוגד למגמות התכנוניות ולכך לא ניתנה התייחסות מתאימה טרם קבלת החלטה 1101.
 
בית המשפט קבע עוד, כי היתר להשכרת מבנים לשימוש לא חקלאי ייצור פגיעה במרקם החיים החברתי ובשירותים שהעיר יכולה לספק (בניגוד למושבים).
 
בית המשפט קבע לבסוף, כי תופעת הפרבור תגרום לחיזוק הסגרגציה החברתית, הגברת האבטלה בערים והתרכזות של אוכלוסיה חלשה בהן והגדלת עומסי התנועה בין הערים לפריפריה.
 
לסיכום, הדין כיום הוא, שבעל זכויות במשק חקלאי אינו רשאי להשכיר מבנים לצדדים שלישיים למטרת תעסוקה שאינה חקלאית.
 
חרף המצב המשפטי המתקבל מהחלטת 1101 ומפסק הדין בבג"צ, עדיין קיימות דרכים חוקיות שמאפשרות "השכרת" מבנים לא חקלאיים במשקים, והדבר תלוי בנסיבותיו הספציפיות של כל משק חקלאי. 
 
רצוי, כי בעל נחלה המעוניין להשכיר מבנה במשק (בין מבנה חקלאי ובין מבנה שאינו חקלאי), ייוועץ עם עו"ד המתמחה באגודות שיתופיות אשר ידריך וילווה אותו לאורך ההליך.
 
 
  
נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
 
מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת. 

מאבק בין דורי בקיבוצים – השלכות החלטה 979 של המנהל

  |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

ביום 9.6.2011 דחה בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (להלן: "בג"צ") את העתירות לביטול החלטה 979 (המעודכנת) של מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), למעט שינויים קטנים.

בהחלטה 979 של המנהל ובפסק הדין של בג"צ נקבע לעניין דמי החכירה לחברי הקיבוצים, כי על כל קיבוץ לבחור לפי איזו החלטה של המנהל לפעול – החלטה 751 או החלטה 979.
החלטה 751 (סעיפים 8-10) של המנהל קובעת לעניין היוון המגרש כדלקמן:
 
מגרשי המגורים יוחכרו תמורת תשלום דמי חכירה מהוונים לתקופה של 49 שנה, כמקובל במינהל באותו אזור, ועל פי הערכת השמאי הממשלתי לקרקע ללא פתוח, כאמור בהחלטת המועצה מספר 737.
על הרחבה למגורים יחולו כל הכללים שנקבעו בהחלטה מספר 737 של מועצת מקרקעי ישראל מיום 17.12.95 או כל החלטה אחרת שתבוא במקומה.
לחברי האגודה הגרים בבתים קיימים בישוב במועד השינוי, יקבעו דמי החכירה כדלקמן :
 
 א.  חבר אגודה הגר במקום 15 שנים או פחות – יחוייב במלוא המחיר הנהוג לישובים חקלאיים באותו אזור (בשיעור 66% שיוכרו כ-91% במרכז בארץ, ובשיעור מופחת לתשלום של 36%, ו- 22% באזורי עדיפות לאומית א' ו- ב', הכל על פי החלטות מועצת מקרקעי ישראל).
 ב.   לחבר אגודה הגר במקום יותר מ 15 שנים תנתן הנחה מדמי החכירה לתשלום,על פי האמור בס"ק (א) לעיל, בשיעור של 2% לכל שנת ותק, אולם בכל מקרה ישולמו דמי חכירה מהוונים בשיעור שלא יפחת מ-11% (למעט אזורים שבהם קיים שיעור מופחת לתשלום של 0%).
 
החלטה 979 (סעיף 5.6.1.10) קובעת לעניין רכישת הזכויות במגרש כדלקמן:
 
משפחת חברים באגודה או יורשי משפחת חברים באגודה, אשר שויכה לה יחידת דיור ללא תשלום נוסף מעבר ל-3.75%, תהיה רשאית לרכוש את מלוא הזכויות למגורים (הקיימות והעתידיות) במגרש עליו יחידת הדיור המשויכת, וזאת בכפוף לתשלום למינהל של 33% מערך הקרקע של המגרש עליו יחידת דיור המשויכת עם זכויות הבניה הצמודות לה ובהתחשב בפוטנציאל התכנוני למגורים במגרש המשויך. מתשלום זה יקוזז החלק היחסי של דמי החכירה ששולמו עבור המגרש עליו יחידת הדיור המשויכת, מתוך סך דמי החכירה ששולמו בגין חלקת המגורים, וכן תשלום עבור תוספת בניה כאמור בסעיף 5.6.1.8.
 
החלטה 979 (סעיף 5.11.1) של המנהל קובעת, כי "אם עד למועד אישור החלטה זו קיבלה האסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה על שיוך דירות עפ"י החלטת מועצה 692 או 751 והחלטה זו אושרה על ידי ועדת הפרוגראמות של הרשות לתכנון חקלאי, הקיבוץ יהיה רשאי להמשיך את תהליך השיוך בהתאם להחלטות הנ"ל".
היינו, חבר קיבוץ אינו יכול להחליט, בעצמו, באיזו החלטה מבין החלטות המנהל לבחור, אלא הקיבוץ הוא שמחליט ו/או בוחר את ההחלטה של פיה ייקבעו דמי החכירה לכלל חברי הקיבוץ.
הדבר גורם לקונפליקט בין חברי הקיבוץ הוותיקים ובין חברי הקיבוץ הצעירים.
חברי הקיבוץ הוותיקים מעוניינים להוון לפי החלטה 751 אשר מקנה לרבים מהם זכות היוון לפי שיעור של 11% משווי המגרש בלבד.
 
יתר על כן, רבים מחברי הקיבוצים הוותיקים השקיעו השקעות גדולות על סמך המצג שהוצג להם ע"י מנהל מקרקעי ישראל בהחלטה 751, וכעת קבלת החלטה אחרת עלולה לשלול מהם זכויות שהובטחו להם בתנאים המקוריים, ומרבים מהם תמנע האפשרות לחכור את בית מגוריהם בשל המחיר הכרוך בכך.
חברי הקיבוץ הצעירים, מנגד, מעוניינים להוון לפי החלטה 979 אשר מאפשרת להם להוון ו/או לרכוש את הזכויות (הקיימות והעתידיות) לפי שיעור של 33% משווי המגרש, בעוד היוון על פי החלטה 751 ייאלץ אותם להיפרד מסכומים גבוהים הרבה יותר.
 
קיבוצים רבים חוששים, כי דילמה כזו תגרור אותם למאבקים פנימיים ולסכסוכים בין וותיקי הקיבוץ והצעירים, ויתר על כן, ייווצרו סכסוכים בין ילדים ובין הוריהם.
מוטב יהיה, כי מנהל מקרקעי ישראל יקבל החלטה חדשה ולפיה, הבחירה תהא נתונה לחברי הקיבוץ ולא לקיבוץ. מצב זה ימנע סכסוכים ויחזק את ההרמוניה והשיתוף בין חברי הקיבוץ בכלל, ובין הוותיקים והצעירים בפרט.
 
נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת. 

חובת הסכמת ההורים, שניהם, כתנאי לתקפות מינוי הבן הממשיך

  |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   בן ממשיך, דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

"בן ממשיך" במשקים החקלאים הינו הבן שבונה ביתו במשק, מעבד את המשק יחד עם הוריו, ולאחר פטירת שניהם הוא שיהיה לבעל הזכויות בנחלה במקומם.

תקנה 3(א) לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג -1973 קובעת מספר תנאים מצטברים על מנת שצאצאו של בר הרשות במשק יהווה 'בן ממשיך' :

א. ניתן למנות בן ממשיך אחד בלבד.

ב. הבן חייב להחזיק/להתגורר במשק בין בעצמו ובין יחד עם הוריו.

ג. זכותו של הבן הממשיך נובעת מהסכם עם ההורים בעלי הזכויות במשק ו/או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב ו/או מכוח ירושה.

ד. מהות הזכות חייבת להיות בעלים, חוכר, חוכר משנה או בר-רשות.

סעיף 20 ה (1) לחוזה השכירות (משבצת תלת צדדי) קובע כי:

במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב בישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת זוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב בישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת. באין בן ממשיך כאמור יועברו כל הזכויות בנחלה בהתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965".

בחוזה המשבצת ובתקנות האגודות השיתופיות נקבע, אם כן, כי הבן הממשיך נקבע ע"י ההורים ומחזיק בהתחייבות בלתי חוזרת בכתב מהוריו.

במקרים רבים, המשקים החקלאים רשומים על שם אחד מבני הזוג בלבד. האם חתימה של הורה אחד בלבד מספיקה בכדי לאשר את מינויו של הבן הממשיך? האם מינוי בן ממשיך, שמונה ע"י הורה אחד בלבד, הנו תקף מבחינה משפטית? האם הבן הממשיך שמונה ע"י הורה אחד בלבד יירש את המשק במלאת ימיהם?

ביום 21.8.2002 ניתן, בעניין זה, פסק דין מעניין וחשוב ע"י בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כבוד השופטת צילה צפת) תמ"ש 71010/97 צרור שמחה (חסויה) ואח' נ' שמעון צרור ואח', תק-מש 2002(3), 57.

בית המשפט קבע שם, כי "ללא הסכמת האם וחתימתה על מסמך בכתב, אין תוקף למינויו של הנתבע כבן ממשיך באשר נדרשת קביעת שני ההורים כאמור בסע' 20 לחוזה ההתיישבות וסע' 20 (1) לחוזה המשבצת".

בית המשפט נימק את החלטתו, בין היתר, מהנימוקים הבאים:

1. הלכת השיתוף בין בני זוג וחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, בצד חוק זכויות האשה התשמ"א-1951, מעמידים את זכותה של האשה על קניינה במעמד שווה לזה של האיש.

כשם שלא עולה על הדעת לגרוע מזכויות אשה בדירת מגורים בעיר, או כל זכות אחרת על סמך חתימתו של האיש, כך לא יעלה על הדעת לגרוע מזכותה של האשה במשק מבלי לקבל כלל את הסכמתה.

האב אינו רשאי להצהיר בשם האם על מתן זכות לצד ג', ובכך לגרוע מזכויות האם, למנות בן ממשיך אחר, או שלא למנות בכלל.

2. פעולת ההורים לקביעת הבן הממשיך במשק מהווה מתנה/התחייבות לתן מתנה כמשמעותה בחוק המתנה, תשכ"ה-1968.

על פי סעיף 5 לחוק המתנה, התחייבות ליתן מתנה טעונה מסמך בכתב.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 3311/02) אישר את פסק הדין ודחה את הערעור, תוך שהוא קובע, כי חובה על הבן הממשיך להוכיח קיומה של הסכמת האם למינויוובהיעדר הוכחה המינוי בטל.

בית המשפט העליון (בע"מ 6234/06) דחה את בקשת רשות הערעור תוך שהוא קובע, כי "לאחר שהוברר כי אכן נדרשת הסכמת שני ההורים למינוי, עבר הנטל למבקש להוכיח כי חרף אי החתימה של האם על ההצהרה, היא היתה מודעת ואף הסכימה למינויו כאמור, והוא לא עמד בו".

ראוי לציין ולהדגיש, כי קביעת בית המשפט מבוססת על ההנחה שאחד ההורים סירב למינוי הבן הממשיך, או לכל הפחות, לא היה מודע למינוי הבן הממשיך.

להלכה נקבע, כי במקרה והבן הממשיך מונה ע"י הורה אחד בלבד, תוך הסכמה מפורשת או מכללא של ההורה השני, הרי שהמינוי נעשה כדין.

ראו: ת.א. 1463/91 ישראל עזרא נ' ציון עזרא ואח' שאושר בבית המשפט העליון ב-ע"א 1732/98 ישראל עזרא נ' ציון עזרא ואח', מתוך: www.lawdata.co.il , וכן, ע"א 4690/93 עמוס ברמלי ואח' נ' דוד ברמלי ואח', פ"ד נ (3), 868.

לטעמי, צדקה כבוד השופטת צפת בקובעה, כי ללא חתימת ו/או הסכמת שני ההורים למינוי הבן הממשיך הרי שדין המינוי להתבטל, וזאת נוכח הלכת השיתוף בין בני זוג, וחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.

יחד עם זאת אני סבור, עם כל הכבוד, כי שגתה כבוד השופטת צפת במתן אחד הנימוקים להחלטה אשר השווה בין הדינים החלים על חוזה מתנה ובין הדינים החלים על מינוי בן ממשיך. בתי המשפט קבעו, כהלכה, כי מספיק שיוכח שהורה אחד הסכים למינוי, גם ללא חתימה על מסמך בכתב, בכדי שהמינוי יאושר. מנגד, בחוזה מתנה דרישת הכתב היא דרישה מהותית וחיונית (קונסטיטוטיבית). על כן, לטעמי, לא ניתן ללמוד ולהשליך מההלכות בחוק המתנה להלכות הנוגעות למינוי בן ממשיך.

לסיכום מאמר זה, מונית לבן ממשיך? עליך לוודא חתימת שני ההורים על מסמכי המינוי (גם אם המשק רשום על שם הורה אחד בלבד). חתימת הורה אחד עלולה לגרום לבטלות המינוי.

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

בן ממשיך אינו חייב לפצות את אחיו היורשים

  |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   בן ממשיך, דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

חברי אגודה חקלאית, המחזיקים במשקים במושבים, אינם צד להסכמי המשבצת. מעמדם הינו מעמד של ברי רשות מטעם האגודה שהיא עצמה בת רשות של המנהל.

במאמרי להלן אתייחס לאגודות חקלאיות אשר חתומות על "חוזה שכירות (משבצת דו צדדי)", היינו, חוזה אשר הצדדים לו הם המנהל והאגודה חקלאית, אולם, דין זה אפשר וצריך להחיל גם בעניין אגודות חקלאיות החתומות על "חוזה שכירות (משבצת תלת צדדי)", אשר הסוכנות היהודית מהווה אף היא צד להסכם המשבצת.
זכותם של בעלי המשקים כפופה להסכמי המשבצת ונגזרת ממנו. המקור המשפטי בשאלת עבירות זכויות ברי הרשות במשקים באגודה, הינו ההסכם, אשר קובע את גדרה ואת גבולותיה של זכות בר הרשות. זכות בר-רשות במשק אינה ניתנת להורשה, אם הסכם המשבצת שמכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת. המתיישב אינו יכול להוריש את מה שאין לו, ומה שיש לו מוגבל מראש עפ"י ההסכם שיצר את הזכות.
סעיף 19 לחוזה שכירות (משבצת דו צדדי) (להלן: "הסכם המשבצת") מבחין בין שני מצבים עיקריים בקשר להעברת הזכויות: אופן העברת הזכויות במשק בימי חייו של חבר האגודה (סעיף 19ב) ואופן העברת הזכויות במשק בעקבות פטירתו של חבר האגודה (סע' 19ג).
סע' 19ג להסכם קובע במפורש, כי זכויות "בר רשות" במשק של חבר האגודה אינן חלק מעזבונו, והסעיף קובע מנגנון מיוחד להעברת הזכויות במשק מחמת מותו של בעל הזכויות במשק. היינו, הסכם המשבצת מכוחו ניתנו זכויות בר הרשות, אינו מתיר העברתן בירושה.
סעיף 19ג(7) להסכם המשבצת קובע, כדלקמן:
על אף האמור בפסקאות 2 עד 6 לעיל ומבלי לפגוע באמור בפסקה 1 לעיל, אם נתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה זה אישורים או התחייבות בכתב של הסוכנות כלפי חבר אגודה, בדבר מסירת זכויות שימוש במשק שלו לאחד מילדיו ששמו נקבע במפורש – תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו.
היינו, במקרה ונפטרו בעלי הזכויות במשק, תעבורנה הזכויות במשק לבן הממשיך שאושר ע"י מנהל מקרקעי ישראל, ולמצער, אושר ע"י הסוכנות היהודית.
האם הבן הממשיך, שקיבל לידיו את הזכויות במשק לאחר פטירת הוריו, מחויב לפצות את אחיו?
לפי גישתה של כבוד השופטת צילה צפת, כפי שהובאה (באמרת אגב) בתמ"ש (ת"א) 25620/01 ישמח שמואל ואח' נ' סוקול אריה[פורסם בנבו], מנגנון הפיצוי הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה תקבל בפסיקה ובספרות גם לגבי מתיישבים שהם ברי רשות בלבד, למרות שהזכות אינה חלק מעיזבונם ואף כי הסכם המשבצת אינו מחיל את הוראות סע' 114 לחוק הירושה.
גישה זו אף אומצה ע"י כבוד השופט דוד גדול {ראו: תמ"ש (כ"ס) 12070/03 פלוני נ' פלונים (פורסם באתר נבו)}.
סבורני, עם כל הכבוד, כי שגו כבוד השופטים צילה צפת ודוד גדול.
הוראת סעיף 114 לחוק הירושה חלה רק כאשר המשק החקלאי מהווה חלק מעיזבונו של המוריש, ובלבד שבחוזה החכירה קיימת הוראה הקובעת, כי הזכות של המוריש במשק הינה חלק מעיזבונו ועל כן ברת הורשה היא.
מאחר והמשק אינו בר הורשה, אזי לא חלה עליו הוראת סעיף 114 לחוק, ועל כן לא קיימת זכות לפיצוי מכוח סעיף זה, אלא אם כן זכות זו נקבעה כחלק מהסכם המשבצת.
הסכם המשבצת אינו כולל הוראה המחייבת את הבן הממשיך לפצות את יתר היורשים בכלל, ועל פי המנגנון הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה בפרט.
בתמ"ש 048620/05 א.ק. ואח' נ' י.ע. ואח', [פורסם בנבו], הועלתה השאלה האם מגיע לתובעות פיצוי ע"פ סעיף 114 לחוק הירושה אם יקבע, כי הנתבע קיבל את הזכויות במשק בהיותו הבן המוכן והמסוגל לקיים את המשק. כבוד השופט שאול שוחט קבע שם כדלהלן:
" הוראת סעיף 114 לחוק הירושה חלה רק כאשר המשק החקלאי מהווה חלק מעזבונו של המוריש, בין שהמשק החקלאי הוא בבעלותו הפרטית, בין שהוא בעל זכות חכירה לגביו, ובין שהוא במעמד של בר רשות בו, ובלבד שבחוזה החכירה או חוזה הרישיון קיימת הוראה הקובעת, כי הזכות של המוריש במשק הינה חלק מעזבונו ועל כן בת הורשה היא ( ע"א 633/82 לוקוב נ' מגדל שם; ע"א 103/89 אזולאי נ' אזולאי שם; ע"א 3836/93 ברמלי נ' ברמלי, שם), מאחר וקבעתי, כי המשק נשוא דיונינו אינו בר הורשה (ראו הניתוח בפתח פסה"ד) אזי לא חלה עליו הוראת סעיף 114 לחוק, ועל כן לא קיימת זכות לפיצוי מכוח סעיף זה, אלא אם כן זכות זו נקבעה כחלק מהסכם המשבצת (ר' גם ש.שוחט, מ.גודלברג, י.פלומין, דיני ירושה ועזבון, הוצאת סדן, מהדורה שישית, תשס"ה-2005, בעמ' 198 וכן ניתוח האפשרויות השונות בתמ"ש (ת"א) 80170/96 גולדשטיין נ' גולדשטיין (לא פורסם) מפי השופט י. גייפמן).
היינו, בית המשפט קבע, כי בן ממשיך אינו מפצה את אחיו היורשים, אלא אם כן זכות זו נקבעה כחלק מהסכם המשבצת. ומאחר ואין מחלוקת, כי הסכם המשבצת אינו כולל חובת פיצוי על הבן הממשיך, הרי שהבן הממשיך אינו חב בפיצוי אחיו.
לסיכום מאמר זה אציין, כי דעת רבים אינה נוחה מהמצב המשפטי הקיים בכל הנוגע לירושת המשק החקלאי. לדידי, רצוי יהיה, כי נבחרי הציבור ישוו את מעמד המשקים החקלאים למעמד נכסי נדל"ן שבבעלות פרטית, מאחר והמשק מהווה, כיום, נכס נדל"ן לכל דבר ועניין.
אולם, כל עוד הדין יישאר כמות שהוא, הזכויות במשק אינן ברות הורשה ועל כן אין תחולה ישירה לס' 114 לחוק הירושה המקנה זכות פיצוי ליתר היורשים. מאחר ובהסכם המשבצת אין כל הוראה המקנה זכות פיצוי למי מהיורשים שהזכויות במשק לא עוברות על שמו, הבן הממשיך אינו צריך לפצותם על פי דין.
נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
 מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת - שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116