חידושים ומאמרים

מגבלות אגודה שיתופית לשינוי התקנון

15/8/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים, דיני קיבוצים  |   2 Comments
פתח בחלון חדש »

 תקנון אגודה שיתופית הנו חוזה בין האגודה לבין כל חבר בה, ובין החברים לבין עצמם.

תקנון אגודה שיתופית שואב כוחו הן מפקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על-פיה, והן מההסכמות שבין חברי האגודה כפי שבאו לידי ביטוי בתקנון.

התקנון הוא מסמך היסוד של האגודה, אשר בו נקבעו הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים שלה, והוא מהווה חלק מהמשפט החוקתי של האגודה.

השילוב בין האלמנט החוזי של תקנון האגודה, ובין האלמנט המשפטי חוקתי שבו, מוביל לכך ששינוי התקנון אמור לבטא את רצונם של חברי האגודה, ועליו להתבצע בהליך הקבוע בדין.

סעיף 7 לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד) תשל"ו – 1976 קובע את הדרך לתיקון תקנון האגודה.

על פי נוסח הסעיף, אגודה רשאית לתקן את התקנון, והדבר יתאפשר בהתאם להחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית לפי התנאים המנויים בסעיף 7(ב) לתקנות.

תוקפו של תיקון בתקנון האגודה מותנה באישורו ורישומו על-ידי רשם האגודות השיתופיות, ותוקף התיקון יהיה מיום הרישום ע"י רשם האגודות.

ראו: סעיף 12 לפקודת האגודות השיתופיות ותקנה 8 לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד).

תיקון תקנון אגודה שיתופית מחויב לעמוד בדרישות מהותיות של עקרונות דין כלליים.

כך למשל, לא ניתן לעגן בתקנון הוראה העומדת בניגוד לחוק קיים, למוסר, או לתקנת הציבור.

ראו: פרופ' סמדר אוטולנגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל, תל אביב 1995, עמ' 255; סעיפים 30 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; ע"א 127/62 "יחד" קואופרטיב עובדי ומובילי בשר בחיפה בע"מ נ' שימנסקי, פ"ד טז(4) 2341.

כך למשל, על תיקון תקנון אגודה שיתופית לעמוד בדרישת תום-הלב {אוטולנגי עמ' 256-257}

זאת ועוד, אין בכוחו של תקנון האגודה השיתופית לפגוע בזכויות היסוד של חברי האגודה אלא במגבלות המוכרות לעניין זה, והגם שבסמכותה של האסיפה הכללית לשנות את הוראות תקנון האגודה, סמכות זו מוגבלת לשינויים שאינם משנים את בסיס ההסכמה עליה בנויה האגודה.

ראו: ע"א 239/92 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' משיח, פ"ד מח(2) 66, וכן, פרופ' סמדר אוטולנגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל, תל אביב 1995, עמ' 259-258 ועמ' 314.

יפים לעניין זה דברי כבוד השופט אהרון ברק (בתוארו דאז) בע"א 524/88 פרי העמק אגודה חקלאית בע"מ נ' שדה יעקב מושב עובדים בע"מ, פ"ד מה(4) 527:

"אמת הדבר, לאגודה הסמכות לשנות את תקנונה, אך סמכות זו אינה בלתי מוגבלת. בנוסף להגבלות הרגילות, לפיהן השינוי צריך להיות בתום-לב ולמען האגודה ואסור לו שיעשוק את המיעוט, קיימת הגבלה כללית, לפיה אין לכלול בו עניינים המשנים בצורה מהותית את בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה השיתופית. … אכן, זהו עיקרון כללי של דמוקרטיה ושלטון רוב בתאגידים, לפיו קיימות מגבלות על כוחו של הרוב. לעתים מעוגן עיקרון זה בהוראה חקוקה … לעתים אין עיגון לעיקרון זה בהוראה חקוקה, והוא נובע מעקרונות כלליים (כפי שהדבר בעמותות ואגודות שיתופיות)… בהיעדר הוראה מפורשת, אין הרוב מוסמך להביא לשינוי בסיסי, המשנה את יסוד ההבנה שבין הצדדים לתקנון, ונדרשת הסכמת כל החברים כולם"

 לסיום, אגודה שיתופית רשאית לשנות את תקנונה בהתאם להוראות סעיף 7 לתקנות האגודות השיתופיות, ואולם, סמכותה מוגבלת ע"פ דין, כאשר ההגבלה נועדה לשמור על  זכויות היסוד של חברי האגודה.

 נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

גביית קנסות חניה מחייב המצוי בהליך פשיטת רגל

1/8/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים ועו"ד חיה שאבי   |   הוצאה לפועל ופשיטת רגל  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

הוכרזת כפושט רגל? ניתן בעניינך צו כינוס? כדאי שתדע, כי אינך מוגן לחלוטין מפני גביית חובות!

סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל מונה סוגי חובות אשר יהיו "מוגנים" מפני צו הפטר, ויעמדו בתוקפם.

  • חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;
  • חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה.

המאפיין את החובות הנ"ל הוא הערך הציבורי שלהם, אשר גרם למחוקק להחריג אותם מיתר חובותיו של חייב המצוי בהליך פשיטת רגל.

בנוסף, מונה סעיף 69 חוב נוסף המוגן מפני הליך פשיטת רגל:

  • חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור.

שהרי מובן, כי לא יתאפשר מצב בו החוטא יוצא נשכר, ובית המשפט לא יתן לחייב אשר פעל באופן לא ישר ליצירת חוב, ליהנות מהגנת הליך פשיטת הרגל מפני אותו חוב.

ביום 17.4.12 פסק בית המשפט העליון (ע"א 5735/09 עיריית טבריה נ' סינואני), כי קנסות חניה אשר הטילה העירייה על החייב, נחשבים ל"חוב המגיע למדינה בשל קנס", וכי העירייה נחשבת כמדינה לעניין זה, שהרי היא פועלת בשם המדינה ועל פי הסמכה בחוק, והיא נחשבת לעתים קרובות כ"זרועו הארוכה של שלטון המרכזי".

על כן, קנסות חניה שהוטלו על החייב, אף אם הוטלו טרם מתן צו הכינוס, לא יבוטלו עקב מתן צו הפטר.

כמובן, אם הושג הסדר נושים, ובמסגרתו הסכימה העירייה להסדר בנוגע לחוב, ההסדר יחול עליו ולאחר שהחייב יעמוד בתנאי ההסדר, יינתן צו הפטר שיחול אף על החוב לעירייה.

אולם ענייננו במקרה בו לא הושגה הסכמת העירייה/המדינה להסדר החוב.

בעקבות האמור פסק דין סינואני (לעיל), סבורות עיריות רבות כי מאחר והחוב אינו בטל בשל צו הפטר, הרי שלטענתן, ניתן לפעול לשם גבייתו אף בעוד הליך פשיטת הרגל מתנהל!

אולם, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, ודינה להידחות, שכן, פסק הדין עליו מסתמכים אותם גורמים, ניתן לאחר מתן צו ההפטר, ולמעשה, לאחר סיום ההליך.

לאחר שמסתיים ההליך אמנם ניתן להמשיך ולגבות את אותם החובות אשר לא בוטלו על ידי הצו, אולם כל עוד מתנהל ההליך, כל הליכי הגבייה מעוכבים, ללא יוצא מהכלל.

כל עוד הליך פשיטת הרגל בעיצומו, הרי שכל הטעמים העומדים ביסודו של הליך זה מובילים למסקנה כי אין לנקוט בהליכי גבייה כלשהם כנגד החייב. נבהיר זאת במספר טעמים.

האחד, נוגע לאופן בו מתנהל הליך פשיטת הרגל, ולחובות המוטלות במסגרתו על החייב. בין היתר, על החייב לשלם מידי חודש בחודשו סכום כסף אשר מוטל עליו ע"י בית המשפט, ואשר מצטבר בקופת הכינוס עד לסיום ההליך, אז מתחלק בין הנושים באופן יחסי.

בנוסף, על החייב להגיש לכונס הרשמי ו/או המנהל המיוחד דו"ח בו הוא מראה כי הינו מנהל את הכנסותיו והוצאותיו באופן מושכל אשר יימנע ממנו לשקוע בחובות נוספים, ושאר יאפשר לו להפריש את הסכום שהוטל עליו לטובת קופת הכינוס.

מובן, כי אם בתוך כך, יפעלו גורמים "מוגנים" לגביית חובותיהם, יפגע הדבר ביכולתו של החייב לעמוד התנאי הליך פשיטת הרגל, כיוון שחלק מהכנסותיו ו/או רכושו יועברו לטובת אותם הנושים.

מעבר לכך, יש לזכור כי למעשה, במשך הליך פשיטת הרגל, מצויים נכסיו של החייב בכינוס נכסים, והם "מוקנים" לכונס הרשמי או למנהל המיוחד / הנאמן, על מנת שיפעל למימושם ולתשלום החובות.

יוצא מכך, כי נכסים אלו אינם בבעלות החייב אלא "שייכים להליך הכינוס", ועל כן לא ניתן לגבות מהם את חובותיו האישיים של החייב!

(ראו לעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן)

להשלמת התמונה, נציין כי סעיף 22 (ד) (1) לפקודת פשיטת הרגל קובע כי:

"לא יעכב בית המשפט תובענה נגד פושט רגל אם הפטרו לא היה משמש בה הגנה".

לכאורה, משמעותה של קביעה זו היא כי כאשר מדובר בחובות מהסוג שהוזכר לעיל, ניתן לפעול כנגד חייב המצוי בפשיטת רגל. אולם, בית המשפט המחוזי בבאר שבע הבהיר, כי לא יעכב תובענה, ואילו הליכי גבייה פרטניים יעוכבו (ראו: פש"ר (ב"ש) 25703-02-11 מיכאל גורביץ נ' הכונס הרשמי).

עינינו הרואות, כי ככלל, בעוד הליך פשיטת הרגל בעיצומו, לא ניתן להפעיל הליכי גבייה כנגד החייב, בגין חובות שנוצרו טרם מתן צו הכינוס, אף אם צו ההפטר לא ישמש הגנה כנגדם.

בכל מקרה, מומלץ לחייב השוקל פנייה להליך פשיטת רגל, כי יהיה מלווה על ידי עורך דין הבקיא בתחום זה, אשר ייעץ לחייב בכל שלב משלבי ההליך, כיצד לשמור על זכויותיו ולהשיג את התוצאה הטובה ביותר עבורו.

נכתב ונערך ע"י עוה"ד רגב אלקיים וחיה שאבי ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

צוואה הדדית / שמור לי ואשמור לך

30/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים ועו"ד חיה שאבי   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

סעיף 10 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע, כי באין צוואה, מתחלק העיזבון בין בן זוגו של המוריש, ובין ילדיו.

בני זוג רבים מבקשים להבטיח את זכויותיהם באמצעות צוואה אשר תקבע כי כל רכושו של המוריש יועבר לבן זוגו הנותר בחיים.

כאשר שני בני הזוג עורכים צוואה כזו, חשוב לכל אחד מהצדדים לדעת, כי אף הצד השני ערך צוואה זהה, וכי זכויותיו מובטחות, כשם שהוא מבטיח את זכויות בן זוגו.

במהלך השנים, בתי המשפט ניסו לפתור את הסוגיה באמצעות המושג "צוואה הדדית", המבוססת על אלמנט ההדדיות, היינו, הוראות צוואת בן זוג מבוססות על הוראות צוואת בן הזוג האחר, ומסתמכות עליהן.

ואולם, כל נושא הצוואות ההדדיות היה נתון באי בהירות, כאשר מצד אחד ניסו בתי המשפט להתחשב באינטרס ההסתמכות של הצדדים, אשר ערכו את צוואותיהם בהתחשב בכך שנערכה לטובתם צוואה דומה, ומצד שני, בתי המשפט התקשו לקבוע כי בן זוג אחד אינו יכול לשנות את צוואתו באופן חד צדדי, מאחר וקביעה כזו עמדה בניגוד להוראות החוק, ובפרט לאור חשיבותו של עקרון החופש לצוות השולט בדיני הירושה.

בשנת 2005 נכנס לתוקפו תיקון מס' 12 לחוק הירושה, אשר הסדיר, בסעיף 8א, את תחום הצוואות ההדדיות, אשר עד אז, לא ניתן לו ביטוי בחוק.

צוואות הדדיות יכולות להיערך במסמך אחד עליו חתומים שני הצדדים, או בשתי צוואות נפרדות אשר נערכו באותה העת.

סעיף 8א לחוק הירושה קובע עוד, כי ביטול צוואה הדדית בחיי בני הזוג ייעשה באמצעות מסירת הודעה לבן הזוג השני, כאשר בעקבות כך מתבטלות שתי הצוואות באופן אוטומטי.

לאחר פטירת אחד מבני הזוג, באם מעוניין הצד הנותר בחיים לבטל את הצוואה ההדדית, ביכולתו לעשות כן רק בתנאי שיסתלק מכל חלק בעיזבון אותו הוא אמור לקבל על פי הצוואה ההדדית, ואם כבר חולק העיזבון, עליו להשיב את שקיבל על פי הצוואה ההדדית.

צוואה הדדית הינה מורכבת, ודורשת מומחיות הן באופן עריכתה, והן בשעה שמבקשים לקיים ו/או לתקוף אותה.

על כן, בכל שאלה או בעיה המתעוררת בנושא זה, מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בתחום לשם קבלת ייעוץ וליווי משפטי ולהבטחת זכויותיכם.

נכתב ונערך ע"י עוה"ד רגב אלקיים וחיה שאבי ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

האם נוהג שהתפתח בקיבוץ עשוי לגבור על הוראות תקנון הקיבוץ?

29/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

תקנון אגודה שיתופית מהווה חוזה סטטוטורי המוחל אוטומטית מכוח החוק על כל חברי האגודה.

תקנון האגודה הינו בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה ובין החברים לבין עצמם, ואולם, הדרכים לתיקונו ולהכנסת שינויים בו נקבעו בחוק ובתקנות, בשונה מהדרכים לשינוי הסכם רגיל.

ראו: סעיף  12 לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות 7 ו8- לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), תשל"ו-1976.

אם כך, מתעוררת השאלה אם נוהג שהתפתח באגודה שיתופית עשוי לגבור על הוראות תקנון האגודה, מבלי לשנות את התקנון באופן פורמלי?

לשם הדוגמה, נניח וקיבוץ נוהג כלפי חבר הקיבוץ ומיטיב עמו בדרך מסוימת במשך תקופה ארוכה, האם הקיבוץ רשאי לחזור בו ו/או לבטל את ההטבה באופן חד צדדי? 

בית המשפט העליון קבע בפסק דין בית חנניה, כי הסטיה מתקנון האגודה השיתופית מקבלת (במקרים מסוימים) כוח של מנהג כאשר הסטיה הנה ארוכה ורצופה, ובלשון בית המשפט:

"תקנונה של אגודה הוא רק בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה, או בין החברים לבין עצמם, לפיו הם נוהגים מתוך הסכמה הדדית. בנסיבות מסויימות, אותה הסכמה כוחה יפה גם לתת תוקף לסטיה ממנו. כשהסטיה היא מתמידה ורצופה במשך זמן מספיק, ידועה לכל הנוגעים בדבר ומכריעה ביחסיהם ההדדיים, היא מקבלת כוח של מנהג מחייב שהחוק מכיר בו כמו שהוא מכיר בכל מנהג או נוהג עסקי אחר שהנוגעים בדבר אינם יכולים לכפור בו.

מכיוון שכך, אין ספק כי הנוהג בדבר קבלת חברים לאגודה המערערת לפי אורך הזמן שנהגו על פיו, בהתמדה וברציפות, והיותו ידוע ומפורסם… הפך להיות למנהג מחייב שהמשיבים אינם רשאים להתכחש לו.

ע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן פ"ד יח(3) 20.

אפשרות התגבשותו של מנהג מחייב בקיבוצים הודגשה גם במאמרו של פרופ' ג' טדסקי "המנהג במשפטנו הנוהג והעתידי", משפטים ה' 9 (תשל"ד) בעמ' 48 :

"…ישנם מנהגים שיצרה אותם בארץ קבוצה וולונטרית זו או אחרת. בראש ובראשונה יש לציין כאן את הקיבוצים… אין ספק שאלה נוטים ליצור משפט משלהם… משפט זה מתבטא בתקנות בכתב; אך מסתבר שכאן, כמו במקרים אחרים, אין ה'תורה שבכתב' ממצה את הכל ועל ידה נוהגת גם 'תורה שבעל פה', כלומר מנהגים. ואפילו ה'תורה שבכתב', אם היא מוגשמת למעשה בהליכותיהם של הנוגעים בדבר הופכת מנהג…".

עולה מהאמור לעיל, כי התוקף הנורמטיבי המחייב שניתן להתנהגות חברי הקיבוץ עשוי, בנסיבות האמורות, אף לבוא במקום שינוי התקנון בדרך שנקבעה בחוק ובתקנות.

ואולם, במרוצת השנים נמתחה ביקורת על ההלכה שנקבעה בפסק דין בית חנניה, ובתי המשפט הדגישו את מורכבות הסוגיה תוך שקבעו קווים מנחים לבחינתה, ותוך שהוחמרו הקריטריונים  לתוקפו של מנהג במקרה של סטיה מתקנון האגודה השיתופית,  ולא די בכך שהסטיה הנה ארוכה ורציפה.

ראו לעניין זה: בג"צ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נב (5) 614.

בפסק דין אגרא נ' חיה רוט קבע בית המשפט, כי חברי האגודה השיתופית יכולים, אמנם, להביע את הסכמתם לשינוי התקנון (במקרה זה, להסמיך את האגודה לחייבם בגין חובותיה) בדרך של נוהג ויהיה בכך מעין שינוי התקנון באופן משתמע, ואולם המבקש להסתמך על הנוהג צריך להוכיח, כי הנוהג היה והנו כלפי כל חברי האגודה באופן ספציפי, ובלשון בית המשפט:

"כדי להצליח בטענתה צריכה הייתה המערערת להוכיח כי נוצר נוהג שלפיו האגודה רשאית לחייב את חבריה בחובותיה. כמו שינוי בתקנון, יש להוכיח כי נוצר נוהג שלפיו החברים באגודה הסכימו לכך כי האגודה תהא רשאית לחייב אותם ללא הסכמתם הפרטנית. על-כן לא די בטענה כי מספר פעמים קודם לכן נהגה האגודה בדרך זו. גם העובדה, שלא הוכחה, כי המשיבה אף היא נהגה לפי הנוהג שהתפתח בעבר – לא די בה. על הטוען לנוהג להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הנוהג שהתפתח איפשר ויתור על הסכמתם הפרטנית של החברים; עניין זה ודאי לא הוכח במקרה שלפנינו.

יש להדגיש, כי הנוהג שמדובר בו אינו מוטל על הצדדים "מבחוץ", קרי: מכוח היותם שייכים לקבוצה מסוימת או למיגזר מסוים. הנוהג שהמערערת טוענת לקיומו אמור לבוא כתחליף להסכמת הצדדים, ובמקרה שלפנינו כתחליף להסכמה מראש של חברי האגודה לכך שניתן יהיה לחייבם בעתיד בחובות האגודה גם ללא הסכמתם הספציפית בעת החיוב.

על-כן הוכחת נוהג כזה צריך שתיעשה לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי (שכן היא באה להחליף את הסכמתו), וכן יש להוכיח שהנוהג הוא לשלילת הצורך בהסכמה ספציפית בעתיד. הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב. כך יימנעו דיונים מיותרים, וכן תימנע הטעיה אפשרית של צדדים שלישיים, בעיה שאינה עולה כאן".

ע"א 4937/92 "אגרא" אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בע"מ נ' חיה רוט, פ"ד מח(1) 818

בפסק דין אבו נ' בית נקופא קבע בית המשפט, כי הכרה בכוחו של הנוהג כדרך לשינוי תקנון של אגודה שיתופית כרוכה בקשיים רציניים, ובלשון כבוד השופט זמיר:

"הוכחת נוהג תלויה במהות המקרה. יש מקרה שבו ההוכחה קלה, למשל כאשר הנוהג אמור רק להבהיר משמעות הוראה בהסכם, ויש מקרה בו ההוכחה קשה, למשל כאשר הנוהג עשוי לסתור הוראה בהסכם…

הנוהג אינו אמור למלא חסר או להשלים הוראה, אלא כוחו עמו לגבור על הוראה מפורשת בתקנון האגודה…

בנסיבות אלה ראוי להקפיד עד שמכירים בקיום נוהג המייתר הסכמה מפורשת…..יש להוכיח את הנוהג באופן ברור וחד משמעי… הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב". 

רע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה(5) 166

בבג"צ נוימן נ' רשם האגודות קבע כבוד השופט חשין, כי "הטוען לקיומו של נוהג אין די לו שיטען לנוהג. שומה עליו לייסד את טיעונו על ראיות מוצקות"; וכי "הנטל להוכחת קיומו של נוהג – לא-כל-שכן להוכחת קיומו של נוהג-מבטל-תקנון – נטל כבד הוא, והנטל מוטל – למותר לומר – על הטוען לקיומו"  

ראו: בג"צ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נד(5) 299.

בפסק דין אלף נ' איילת השחר, החמיר בית המשפט את הדרישות להכרה בקיומו של נוהג, וקבע, כי "הנטל לביסוס הנוהג הולך ומתעצם ככל שהוא מבטא סטייה ברורה, חדה ומפורשת מהוראות התקנון; על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר הוא נוגע לעניינים עקרוניים, המצויים ביסוד אורחות-החיים עליהם בנוי הקיבוץ, אשר מצאו את ביטויים בהוראות המהותיות של התקנון".

בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין בעובדה, כי אסיפת חברי הקיבוץ קבלה מספר פעמים החלטות שהיוו סטייה מהתקנון וכי השינויים בוצעו בפועל, בכדי ללמד כי התגבש נוהג מחייב גם לעתיד לבוא.

ראו: ע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר ואח', מתוך: www.lawdata.co.il   

המסקנות העולות מהאמור לעיל הנן, כי מצד אחד, לא ניתן לשלול באופן גורף את כוחו ונפקותו של הנוהג ו/או התנהגות הצדדים שנעשתה שלא בהתאם לתקנון הקיבוץ, ולעיתים ניתן להכיר בתהליכים שונים שהתרחשו שלא בהתאם לכללים הקבועים בדין או בתקנון.

מנגד, במקום בו מבקשים ליתן תוקף משפטי להתנהגות הסוטה מהוראות מפורשות הקבועות בתקנון, הרי שהדבר צריך להיעשות במקרים חריגים ויוצאי-דופן, ולהיתחם בקווי-גבול ברורים.

קבלת הטענה "נוהג שהשתרש בקיבוץ", ואשר אינו עולה בקנה אחד עם הוראות תקנון הקיבוץ, עשוי לקבל מעמד מחייב, רק אם הוכח כי הנוהג התגבש במשך תקופה ארוכה ורצופה, וכי כל חברי הקיבוץ ידעו ויודעים עליו, פועלים על-פיו, ונכונים לפעול על-פיו גם בעתיד.

ראו: ע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר ואח', מתוך: www.lawdata.co.il      

לסיכום, הטוען כי קיים נוהג אשר משנה את תקנון האגודה השיתופית, מוטל עליו נטל כבד, שיש לבססו על ראיות מוצקות, ונטל ההוכחה מוטל, מטבע הדברים, על הטוען לו.

 

 נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

  

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

שינוי תקנון הקיבוץ

22/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

תקנון הקיבוץ (תקנון האגודה השיתופית החקלאית) מהווה למעשה חוזה  המגדיר באופן מפורט את מערכת היחסים בין חברי האגודה לבין האגודה, ואת הקשר בין חבר אגודה למשנהו.

בין היתר, מסדיר תקנון הקיבוץ את זכויות וחובות הקיבוץ וחבריו.

התקנון הוא חוזה סטטוטורי המוחל אוטומטית מכוח החוק על כל חברי הקיבוץ.

תקנון הקיבוץ נרשם ומאושר ע"י רשם האגודות השיתופיות, והוא פתוח לעיונו של  

ככלל, אין תקנון אחד ויחיד לכלל הקיבוצים ואין חובה לקיומו של תקנון בנוסח מסוים, אולם בפועל, ניסחו התנועות הקיבוציות תקנון אחיד, אשר אומץ על ידי מרבית הקיבוצים באמצעות הצבעת חברי הקיבוץ באסיפת החברים, תוך התאמת פרטי התקנון לקיבוץ הספציפי.

שינוי תקנון הקיבוץ מחייב פרוצדורה מיוחדת הקבועה הן בתקנון הקיבוץ והן בתקנות האגודות השיתופיות (יסוד) תשל"ו – 1976

סעיף 7 לתקנות האגודות השיתופיות (יסוד) קובע כדלקמן:

 תיקון תקנות האגודה

 

(א) אגודה רשאית לתקן את תקנותיה.

(ב) תיקון התקנות יהא על פי החלטה שנתקבלה באסיפה כללית לפי התנאים שלהלן:

(1) נכחו באסיפה הכללית הראשונה לפחות שני שלישים מכלל חברי האגודה, או באסיפה כללית נדחית מספר נוכחים כלשהו, ובלבד שהאסיפה הכללית הנדחית כונסה לא לפני עשרה ימים ולא יאוחר משלושים יום מיום כינוס האסיפה הכללית הראשונה;

(2) הצביע בעד התיקון רוב של שלושה רבעים מהמצביעים, מלבד אם נקבע בתקנות האגודה רוב גדול יותר;

(3) בסדר היום של האסיפה הכללית הכלול בהזמנה הופיע סעיף מפורש בדבר תיקון התקנות, ובהזמנה לאסיפה כללית נדחית – צוין שההחלטה באותה אסיפה כללית יכולה להתקבל במספר חברים נוכחים כלשהו.

(ג) אישר הרשם מראש ובכתב הצעת תיקון לתקנות אגודה שהוגשה לו מאת הועד, יכול שהצעת התיקון תתקבל ברוב של שני שלישים מהקולות שניתנו בהצבעה באסיפה כללית, יהא מספרם אשר יהא, ובלבד שהאסיפה הכללית לתיקון התקנות כונסה לא יאוחר משלושה חדשים לאחר תאריך אישור הרשם, אולם אם האסיפה הכללית תכניס שינויים בהצעת התיקון שאישר הרשם כאמור, יהא דרוש לקבלתה רוב של שלושה רבעים מהקולות שניתנו בהצבעה.

(ד) בקשה לרישום תיקון לתקנות תיחתם בידי שניים מחברי הועד או, בהסכמת הרשם אם ראה טעם מיוחד לכך, בידי היושב ראש והמזכיר שלהאסיפה הכללית, והיא תומצא לרשם או לאגודה שבאמצעותה יש להעביראת הבקשה לרשם לפי תקנה 3 לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), תשל"ז1976-, לפי הענין, תוך מאה ושמונים יום מיום קבלתהחלטת האסיפה הכללית בדבר התיקון בתקנות ויצורפו לה מסמכים אלה:

(1) תצהיר חתום בידי מגישי הבקשה שבו נאמר כי קויימו הוראות תקנות-משנה (ב) או (ג), לפי הענין, והוראות תקנות האגודה לגבי קבלת החלטה בדבר תיקון התקנות;

(2) נוסח ההחלטה של האסיפה הכללית בדבר תיקון התקנות כשהוא חתום בידי מגישי הבקשה;

(3) נוסח התיקון המבוקש בתקנות האגודה, מודפס בצורת טבלה המראה את התקנה המקורית ואת התקנה המתוקנת.

(ה) אם לא נקבע אחרת באסיפה הכללית יהיו מגישי הבקשה האמורה בתקנת-משנה (ד), או מי שהם מינוהו לכך בכתב, רשאים על פי דרישת הרשם להכניס בנוסח התיקון לתקנות האגודה שינויי נוסח וסגנון שאינם משנים את מהות הענין.

 היינו, שינוי התקנון מצריך, בדרך כלל, קבלת התיקון ברוב של לפחות 3/4 מהמצביעים, בהצבעה בה השתתפו לפחות 2/3 מחברי האגודה החקלאית.

הקיבוץ חייב לקבל החלטותיו בהתאם לקבוע בתקנון הקיבוץ, ואם יש בדעתו לשנות מהאמור בתקנון, עליו לפעול  בדרך הקבועה בדין לשינוי התקנון.

פרוצדורת שינוי התקנון הנה מורכבת, ואולם, כל החלטה בניגוד לתקנון הקיבוץ, במפורש או במשתמע, שלא נעשית על דרך של שינוי התקנון הקבועה בדין, הנה בלתי חוקית ובטלה.  

יחד עם זאת, נושאים רבים אינם נדונים לפרטיהם במסגרת התקנון, אלא בפורומים ו/או במנגנונים שהוסמכו לכך ע"פ הדין ו/או התקנון, והחלטות שמתקבלות בעניינים מחייבות מבחינה משפטית את הקיבוץ ואת כלל החברים, גם אם אותם חברים התנגדו לקבלתן.

לסיום, ככל והתקבלה החלטה בקיבוץ אשר פוגעת בזכויותיך, עליך לברר האם ההחלטה נתקבלה כדין, ובמידת הצורך הנך רשאי לפנות לרשם האגודות השיתופיות בבקשה שיורה על ביטול ההחלטה.

  

נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

האם בת זוג שאינה רשומה באגודה החקלאית תירש את המשק החקלאי?

18/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

המקור המשפטי בשאלת עבירות זכויות ברי הרשות במשקים באגודה החקלאית, הינו הסכם המשבצת, אשר קובע את גדרה ואת גבולותיה של זכות בר הרשות.
קיימים שני סוגים של הסכמים שמהם יונקים בעלי הזכויות במשקים החקלאיים את זכויותיהם, ובהם נקבעו כללים באשר להעברת הזכויות במשק ובאשר להורשת המשק החקלאי.   
א.   ההסכם המשולש – חוזה שכירות (משבצת תלת צדדי) אשר נחתם בין המינהל בהיותו "המשכיר", לבין הסוכנות היהודית בהיותה "המיישבת", לבין מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, שמכונה בהסכם "האגודה".
ב.   ההסכם הדו צדדי – חוזה שכירות (משבצת דו צדדי) אשר נחתם בין המינהל בהיותו "המשכיר", לבין מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, אשר מכונה בהסכם "האגודה".
 
סעיף 20 ה (1) להסכם המשולש קובע כי:
במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה ו/או במשק העזר שבשימושו. למען הסר ספק, מוצהר ומוסכם בזה, כי אין כאמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר-רשות בלבד שאינן חלק מעיזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על-פי חוזה זה כבר-רשות לכל דבר ועניין:
(1)    במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושאושר על ידי המיישבת…
 
סעיף 19 ג' (1) להסכם הדו צדדי קובע כי:
במקרה פטירתו של חבר האגודה תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שבשימושו המהווה נחלה. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה, כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעיזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין:
(1) נפטר אחד מיחידי בני הזוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן – המנוח) והניח אחריו בן זוג – תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן הזוג בלבד, וזאת אפילו הניח ילדים ביחד עם בן הזוג.
 
היינו, קיים שוני מהותי בין נוסח הסעיף בהסכם המשולש ובין נוסח הסעיף בהסכם הדו צדדי, שכן, על פי לשון הסעיף בחוזה הדו צדדי, כאשר נפטר אחד מבני הזוג, הזכויותבנחלה עוברות במלואן לבן הזוג שנותר בחיים, ובלבד ובן הזוג הנו חבר אגודה !!!
מכלל ההן לומדים על הלאו: ככל ובת הזוג אינה רשומה כבעלת הזכויות בנחלה (בצוותא עם בעלה המנוח) ולמצער, ככל ובת הזוג אינה רשומה כחברת אגודה במושב החתום על הסכם דו צדדי, הרי שעל פי נוסח הסעיף, בת הזוג אינה זכאית לרשת את בעלה המנוח, והנחלה תעבור ליורשים בהתאם להוראות המנהל.
{יצוין בהערת אגב, כי במרבית המקרים, המשק נרשם על שם הבעל, ולא על שם האשה, ועל כן המאמר דנן מתייחס למצב זה, אולם ישנם גם מקרים הפוכים, ובכל מקרה, דינם שווה}.
יחד עם זאת, המחוקק קבע, כי בת זוג של חבר אגודה תהיה לחברת אגודה  בהתקיים תנאים מסוימים, וזאת אף אם תקנון האגודה קובע אחרת.
וכך קובע סעיף 6א לפקודת האגודות השיתופיות, לעניין חברות של בן זוג בישוב שיתופי:
6א. (א)    חבר באגודה רשומה, שהרשם סיווג אותה כמושב עובדים או ככפר שיתופי (להלן – ישוב שיתופי), יהיה בן-זוגו לחבר באותה אגודה אם נתקיימו כל אלה:
(1)   בן הזוג הגיש לאגודה הודעה בטופס שנקבע בתקנות על רצונו להיות חבר באגודה;
(2)   בן הזוג כשיר לפי תקנות האגודה להיות חבר בה;
(3)   בני הזוג גרים דרך קבע בישוב השיתופי;
(4)   בני הזוג מחזיקים כדין במשק חקלאי בתחום הישוב השיתופי כבעלים, חוכרים או חוכרי-משנה, או כבני רשות של האגודה או של מוסד מיישב כמשמעותו בחוק המועמדים להתיישבות חקלאית, תשי"ג-1953.
(ב)   מי שנתקיימו לגביו התנאים המפורטים בסעיף קטן (א) יהיה, על אף האמור בתקנות האגודה, לחבר האגודה מעת הגשת ההודעה כאמור בפסקה (א)(1), ויחולו עליו הזכויות והחובות של חבר באגודה לפי פקודה זו ולפי תקנות האגודה.
(ג)   אין בהוראות סעיף זה לגרוע מהוראות תקנות האגודה בדבר פקיעת חברות בה, יציאת חבר או הוצאתו ממנה.
היינו, על פי תקנה 6א' לפקודה (אשר תוקנה בשנת 1988), ככל ובת הזוג עומדת בקריטריונים המצוינים בתקנה, אזי די בהודעה בכתב לאגודה על רצונה להיות חברת אגודה, ובת הזוג תהיה חברת אגודה מרגע מתן ההודעה.
ראוי לציין, כי המצב הנוהג עד לתיקון סעיף זה של הפקודה בשנת 1988 היה שלכל נחלה נקבע רק חבר אחד שהיה רשום כחבר האגודה .
תיקון הפקודה נעשה לאור הצורך במתן שוויון לנשים בכך שקבלתן לחברות תיעשה באופן אוטומטי.
לטעמי, ברוח התיקון הפקודה משנת 1988 יש לקרוא ולפרש את סעיף 19 ג (1) להסכם הדו צדדי לעניין העברת הזכויות במשק לבת הזוג, דהיינו יש להניח, כי הכוונה הייתה כי בת זוג תירש את בעלה אשר הנו חבר אגודה, בין אם בת הזוג רשומה כחברת אגודה ובין אם היא אינה רשומה כחברת אגודה, ובלבד והיא עומדת בתנאים המפורטים בסעיף 6א' לפקודה.
בנוסף, סעיף 6א המוזכר לעיל, אינו קובע דבר לעניין המועד להגשת ההודעה לאגודה, ועל כן נראה כי לאחר פטירת בן הזוג הרשום כבעל הזכויות, כל שעל בן הזוג שנותר בחיים לעשות, הוא להגיש הודעה מתאימה לאגודה, וכך דבר לא יעמוד בדרכו להירשם כבעל הזכויות (בתנאי כמובן, שהוא עומד ביתר התנאים).
לסיכום, רבים הם המקרים בהם הבעל רשום כבעל הזכויות בנחלה, בעוד בת הזוג אינה רשומה כבעלת זכויות בנחלה.
בין המקרים בהם בת הזוג אינה רשומה כחברת אגודה ניתן לציין את המקרים הבאים:
  • בתקופת העלייה הגדולה בשנות החמישים והשישים, רבים מבעלי הזכויות במשקים רשמו את המשקים על שם הבעל בלבד, והדבר נבע בעיקר (אך לא רק) בשל מעמד האישה באותם ימים.
  • בנישואים שניים של בעל הנחלה, רבים המקרים בהם בת הזוג החדשה אינה רשומה כבעלת הזכויות.
  • במקרה של עולים מתימן שהגיעו לארץ כשהם נשואים לשתי נשים. 
  • במקרה שבת/בן הזוג לא נרשמו כבעלי זכויות משיקולי מס ו/או שיקולים כלכליים (כדוגמת המצאות אחד מבני הזוג בחובות) ו/או שיקולים אישיים אחרים.
נוכח האמור לעיל, ולאור חילוקי הדעות שעלולים להיווצר בתוך התא המשפחתי עם פטירת האב בעל הזכויות הרשום במשק, רצוי כי בני הזוג ישלימו את רישום בת הזוג כבעלת הזכויות במשק ובכך ימנעו סכסוכים עתידיים אשר יקרעו ויפצלו את משפחתם.
 
נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

קבלה לחברות בקיבוץ מכוח נוהג

15/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

 קבלה לחברות בקיבוץ אפשרית בשני אופנים: קבלה בדרך הקבועה בתקנון הקיבוץ (ועדת קבלה, מבחנים, ראיונות, אסיפה כללית וכיו"ב), וקבלה לחברות מכוח נוהג.

סעיף 2א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

 

"נסיבות מיוחדות להכרה בחבר (תיקון: תשל"ה)

נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה"

 

היינו, אדם שהקיבוץ התנהל והתנהג כלפיו כחבר קיבוץ מן השורה, ושהוא התנהל והתנהג כלפי הקיבוץ כחבר קיבוץ, יש לראות אותו כחבר קיבוץ.

הפרמטרים שעל פיהם בוחנים האם התנהגות הצדדים מעידה, כי יש לקבל את האדם כחבר קיבוץ, הנם בין היתר: תקופת מגוריו בקיבוץ, עבודתו בקיבוץ, תורנויות עבודה שביצע האדם בקיבוץ לרבות בשבתות וחגים, סידור עבודה, רישומו כחבר בספר הטלפונים, אספקת צרכי הקיום, קבלת גמולים מהקיבוץ (כמו גמול ותק), העברת קצבאות ביטוח לאומי לקיבוץ (ככל וישנם), קבלת תקציב חודשי מהקיבוץ, תשלום בגין לימודים, טיפולים רפואיים וטיפולי שיניים, דיווחים לרשויות (מס הכנסה, ביטוח לאומי וכיו"ב), השתתפות בחיי החברה בקיבוץ וכו'.

יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת דורית בייניש (כתוארה אז) בבר"מ  9609/05  קיבוץ רמת הכובש נ' אופירה דנינה-צור, מתוך www.lawdata.co.il :

"על רקע זה בחן בית המשפט קמא האם במהלך השנים הרבות בהן מתגוררת המשיבה בקיבוץ נהגו בה כחברת הקיבוץ, ומצא כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. בית המשפט קמא קבע כי בתחילה, אמנם, לא נהג הקיבוץ במשיבה כבחברה, והדבר הובהר בהסכם הכתוב משנת 1983 שבו נאמר כי המשיבה אינה חברת קיבוץ ונקבע סכום אותו חויבה המשיבה לשלם לקיבוץ עבור דמי מחייתה וכלכלתה. ואולם, כעבור מספר חודשים, כך נקבע, חדלו הצדדים לנהוג על פי החוזה. המשיבה החלה מעבירה לקיבוץ את כל הכנסותיה ואף עמדה לרשות סידור העבודה ועבדה בקיבוץ, ואילו הקיבוץ העניק למשיבה זכויות המוענקות לחברי קיבוץ, כגון דמי קופת חולים, שירותי בריאות, סיעוד ועוד. בית המשפט קמא הדגיש כי מדובר במערכת יחסים ארוכה ובהתנהגות מתמשכת, אשר מתקיימת במשך עשרות שנים.

אין ניתן לקבל גם את טענת המבקש בדבר הפרשנות אשר יש ליתן לתקנה 2א לתקנות. צדק בית המשפט קמא בקובעו כי המבחן הקובע הנו מבחן ההתנהגות – ולפיו ניתן לראות אדם כחבר בקיבוץ אף אם לא נתקיימו הליכים פורמאליים בנושא, ובתנאי שנהגו בו כחבר קיבוץ במשך תקופה סבירה. בית המשפט קמא מצא בעניין זה כי הקיבוץ נהג במשיבה כבחברת קיבוץ במשך תקופה ארוכה, ועל כן חל על יחסיהם סעיף 2א הנ"לגם טענת המבקש כי בשנת 1992 תוקן תקנון הקיבוץ באופן השולל את תחולת סעיף 2א, דינה להידחות. זאת, נוכח קביעת בית המשפט קמא כי הקיבוץ נהג במשיבה כבחברה שנים רבות קודם למועד התיקון. באשר לטענת המבקש כי מסמכים שונים שנערכו במזכירות הקיבוץ מוכיחים כי לא נהג במשיבה כבחברה, הרי שגם לעניין זה צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אין במסמכים הללו כדי להטות את כף המאזניים לגרסת הקיבוץ. בית המשפט קמא בחן את המסמכים ומצא כי אף על פי שאינם מגדירים את מעמדה של המשיבה כ"חברת קיבוץ", הרי שהם מפרטים חובות וזכויות האופייניים לחברי קיבוץ(הדגשות אינן במקור – ר.א)

 

יחד עם זאת, הסיפא לסעיף 2א' לתקנות קובעת: "זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה"

בשנות התשעים החלו הקיבוצים להכניס לתקנון האגודה סעיף הקובע כדלקמן (בשינויים מינוריים מקיבוץ לקיבוץ):

"על אף האמור בכל דין לא יראו אדם כחבר קיבוץ אלא אם התקבל לחברות על פי תקנון זה, אפילו נהג ונהגו בו כחבר קיבוץ".

היינו, התקנון החדש הקיים במרבית הקיבוצים, מאפשר, לכאורה, קבלת חבר לקיבוץ אך ורק באמצעות הדרך הקבועה בתקנון.

אדם המעוניין להתקבל, כיום, לחברות בקיבוץ מכוח נוהג, עליו לברר את העובדות להלן:

1     האם התקנון בקיבוץ הרלוונטי מכיל את פסקת ההחרגה (על פיה לא ניתן לקבל חבר מכוח נוהג).

2     מה המועד בו הוכנסה פסקת ההחרגה לתקנון הקיבוץ.

3     מה הוא המועד המוקדם ביותר, לטענתו, בו הוא אמור היה להיות חבר קיבוץ,  והאם מועד זה קודם ליום בו הוכנסה לתקנון הקיבוץ פסקת ההחרגה.

מעניין לעניין באותו עניין, תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות נוקטת בלשון: "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה.."

מן הראוי לפרש סעיף זה, כך שבמידה ונהגו באדם כחבר אגודה, במשך תקופה ארוכה מעבר ל"תקופה סבירה", הרי שיש לקבלו כחבר אגודה, אף בניגוד לאמור בפסקת ההחרגה, וזאת, בין היתר, משיקולי תום לב, הגינות, הגנה על אינטרס ההסתמכות של ה"חבר" והתנהלות מוסדית תקינה.  

(יצוין כי פרשנות זאת טרם נבחנה ו/או קיבלה ביטוי בפסיקת בתי המשפט).

לסיכום, בטרם פניה לקיבוץ בבקשה להתקבל כחבר מכוח נוהג, ראוי וכדאי להיוועץ עם עורך דין הבקיא בדיני אגודות שיתופיות אשר ילווה אתכם בכל ההליך, ואשר ידע להציג את העובדות באופן שימקסם את הסיכוי לקבלתכם לחברות בקיבוץ.  

 

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.  

מינוי בן ממשיך אינו אפשרי במושב המוגדר ככפר שיתופי או כאגודה חקלאית

5/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   בן ממשיך, דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

מוסד הבן הממשיך הוא מוסד שהתפתח במשקים חקלאיים ומוגדר בסעיף 1 לתקנות האגודות השיתופיות תשל"ג – 1973 כ:

"בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו, המחזיק בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו או מכוח ירושה, במשק חקלאי, כבעל, כחוכר, כחוכר משנה, או כבר-רשות לתקופה בלתי קצובה או לשנה לפחות של מוסד מיישב והאגודה או של האגודה כשאין מוסד מיישב; לענין זה, "הורים" – לרבות אחד מהם במקרה שהשני חדל להיות בעל זכויות במשק החקלאי או שנפטר;
סעיף 3א(ח) לתקנות האגודות השיתופיות קובע, כי:
"תקנה זו תחול על אגודה שסווגה על ידי הרשם כמושב עובדים זולת אם נקבעו בתקנון האגודה הוראות ותנאים אחרים בעניין קבלתו של בן ממשיך כחבר אגודה".
המעמד של "בן ממשיך" על הזכויות הנלוות לו הינו ייחודי לתקנות אלה, קיים אך ורק במושבי עובדים ואיננו קיים בשום מסגרת תחיקתית אחרת וביחס לאף צורה התיישבותית אחרת !!!
ראו לעניין זה: ע"א 6/86  גפטר נ' רזון פ"ד מב(4) 742, (להלן: "פסק דין גפטר") וכן: תמ"ש 27760/05 י.ש ואח'. נ' י.י ואח', מתוך: www.lawdata.co.il .
היינו, במושבים המוגדרים ככפר שיתופי או כאגודה חקלאית אין אפשרות למינוי בן ממשיך.
בית המשפט העליון הדגיש בפסק דין גפטר, כי אין בכוחו של מנהג מקובל או נוהג נפוץ במושבים אשר אינם מוגדרים מושב עובדים בכדי ליצור חלופה נוספת, של "בן ממשיך" מסוג שונה מזה שנקבע בתקנה 3א לתקנות האגודות השיתופיות.
ראוי לציין, כי במושבים רבים, גם כאלה אשר אינם מוגדרים כמושבי עובדים, נהוג למנות "בן ממשיך" לצורכי בניית בית נוסף בתוך המשק החקלאי, כאשר המינוי מהווה רישום פנימי בלבד ואינו מקנה לאותו הבן זכויות כלשהן, והבן, כמובן, אינו יורש את ההורים כבן ממשיך. 
במאמר מוסגר יצוין, כי תקנות האגודות השיתופיות תוקנו בשנת 1973, ועל כן, ככל והבן הממשיך מונה בכפר שיתופי טרם שנת 1973, בית המשפט כן רשאי להכיר בו כ'בן ממשיך' וזאת בהתאם לנסיבות המינוי.
לסיום, טרם מינוי הבן הממשיך, רצוי לפנות לעורך דין הבקיא בדיני אגודות שיתופיות אשר יפרוש בפניכם את האפשרויות העומדות בפניכם, לרבות אלטרנטיבות למינוי הבן הממשיך, וההחלטה שתקבל לבסוף תהיה ההחלטה הנכונה והמושכלת בנסיבות העניין.
 נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

מונית לבן ממשיך? – בדוק סיום הליכי הרישום כל עוד הוריך בחיים

  |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   בן ממשיך, דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

הזכויות במשקים חקלאיים, ברבים מן המושבים מוסדרות, במסגרת של חוזה שכירות (משבצת תלת-צדדי) {להלן: "החוזה המשולש"}, כאשר הצדדים לחוזה הנם מנהל מקרקעי ישראל (הבעלים של המקרקעין), הסוכנות היהודית (הגוף המיישב מטעם המנהל) והאגודה החקלאית במושב.

החוזה המשולש מתחדש אחת לשלוש שנים ומסדיר את היחסים בין הצדדים לו, ובין היתר קובע, כי זכויות המתיישבים במשקים הנן זכויות "בר רשות" בלבד, ואינן זכויות בעלות או חכירה, וכי הזכויות במשקים יעברו "בירושה" למי מילדי המתיישבים אשר הם קבעו אותו עוד בחייהם.

אותו ילד שנקבע על ידי ההורים כאמור, זכה לכינוי הרשמי של המוסדות המיישבים "בן ממשיך".

לצורך מינוי 'הבן הממשיך', על ההורים (בעלי הזכויות במשק) והבן הממשיך המיועד, לפנות לאגודה החקלאית, ולבקש את מינוי 'הבן הממשיך'. לאחר קבלת אישור האגודה, בכתב (לרבות אישור האסיפה הכללית של האגודה), על בעלי הזכויות במשק והבן הממשיך לפנות לסוכנות היהודית בבקשה לקבל את אישורה, גם הוא בכתב, על מינוי הבן הממשיך.

מינוי הבן הממשיך מושלם ומקבל תוקף עם קבלת אישור מנהל מקרקעי ישראל על מינוי הבן הממשיך.

ראו: ע"א 1108/98 מדעי נ' מדעי, פ"ד נד(4), 385

ויודגש, ללא אישור כל הגופים המצוינים לעיל, ל"בן הממשיך" אין מעמד משפטי ואין לו זכויות של בן ממשיך, לרבות העובדה כי המשק לא יועבר אליו לאחר פטירת ההורים.

ברבים מן המקרים, הורים ממנים את בנם כ'בן ממשיך' ברישומי האגודה החקלאית, ההורים והבן מקבלים אישור , כי הבן מונה ל'בן ממשיך', ובזה תם מבחינתם הטיפול בנושא.

ואולם, אי השלמת המינוי בסוכנות היהודית ובמנהל מקרקעי ישראל כמוהו כאי מינוי כלל!!! והבן הממשיך לא יירש את המשק החקלאי ו/או את הזכויות באגודה (למעט במקרים חריגים ונדירים).

עולה מהאמור לעיל, כי במידה ומונית לבן ממשיך ע"י הוריך? עליך לוודא, כי המינוי הושלם הן באגודה, הן בסוכנות היהודית והן במנהל מקרקעי ישראל.

לסיום מאמר זה, בהליך מינוי בן ממשיך עלולים ליפול/להתעורר כשלים רבים כדוגמת: אי קבלת אישורים מכל הגופים הנזכרים לעיל, אי חתימת אחד ההורים על ההצהרות/מסמכי המינוי, פטירת אחד ההורים במהלך המינוי ועוד, ועל כן רצוי, כי הליך מינוי 'הבן הממשיך' ילווה ע"י עורך דין הבקיא באגודות שיתופיות ובדיני מושבים.

 

נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

כדאיות מכירת משק חקלאי

3/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

בשנים האחרונות, שוויים של המשקים החקלאיים עלה באופן ניכר, ולעיתים שווי המשקים הוכפל ואף שילש את עצמו.

בעלי משקים חקלאיים ניצבים בפני דילמה האם למכור את המשק, לשאת בתשלומי המיסים הגבוהים הנובעים מכך ובחובות/התחייבויות המשק ולעבור להתגורר בעיר, או שמא להמשיך ולהחזיק במשק החקלאי ובבוא היום להורישו לילדיהם.

כיוון שמדובר בסכום גבוה ביותר, רבים מעדיפים להימנע מביצוע העסקה, ותחת זאת, לבצע את "הליך המכירה" באמצעות סוגי העברת זכויות אחרות, בהן שיעור נטל המס הינו נמוך באופן משמעותי, דוגמת העברת הזכויות בנחלה לבן משפחה "קרוב" או מינויו של "בן ממשיך", כאלטרנטיבות בהן שיעור המס הנו מופחת.

יחד עם זאת, רבים מבעלי המשקים מעוניינים לנצל את שוויים הגבוה של המשקים, למכור אותם ולהשתמש בכספי התמורה לצרכיהם השונים. במקרה כזה על בעלי המשקים להיות ערים לעלויות שיחולו עליהם בעסקת המכירה.

חוסר הידיעה של ההוראות השונות המתייחסות למכירת משק חקלאי עלול להפיל את המוכר למלכודות מס בלתי צפויות העלולות לפגום בכדאיות העסקה כולה.

בעת מכירת משק חקלאי, המוכר עשוי להיות מחויב, בין היתר, במיסים ו/או בתשלומים הבאים: דמי הסכמה למינהל מקרקעי ישראל בגין הסכמתו להעברת הזכויות במשק, מס שבח מקרקעין, תשלום חובות עבר, לרבות למנהלה להסדרים, לאגודה החקלאית ולסוכנות היהודית.

 

דמי הסכמה

מחזיקי משקים חקלאיים, ככלל, הם חוכרים או ברי רשות, שזכויותיהם אינן מהוונות, אך בשונה מהמצב במגזר העירוני, מינהל מקרקעי ישראל מסרב לאפשר היוון הזכויות במשקים החקלאיים.

סירוב המינהל מתייחס הן לזכויות המגורים והן לזכויות החקלאיות (טרם החלטה 979 של מועצת המנהל, שכן נכון למועד זה החלטה 979 אינה מיושמת בפועל).

מאחר וזכויות בעלי המשקים החקלאיים אינן מהוונות, מתנה מינהל מקרקעי ישראל את הסכמתו להעברת הזכויות בתשלום דמי הסכמה בשיעור של כשליש מעליית ערכו של המשק החקלאי מעת רכישתן ע"י המוכר ועד למכירתן על ידו.

 

מס שבח

משק חקלאי נכנס להגדרת "זכות במקרקעין" בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, ולכן מכירתו חייבת במס שבח.

במכירת משק חקלאי, מס השבח מחושב על פי שני פרמטרים. הראשון, התמורה בגין בית המגורים הקיים במשק החקלאי, והשני, התמורה בגין יתרת סכום העסקה.

בגין הפרמטר הראשון, התמורה בגין בית המגורים הקיים במשק החקלאי – מוכר משק חקלאי יכול ליהנות מפטור ממס שבח במכירת בית המגורים בדומה למוכר דירה במגזר העירוני, זאת כמובן בכפוף לתנאי החוק.

חשוב לציין, כי בנחלות רבות קיימים שני בתי מגורים, ובמקרה כזה ניתן לקבל פטור ממס שבח גם על מכירת בית המגורים השני, אם דווח למס שבח על העברת בית זה לבן הממשיך.

בגין הפרמטר השני, התמורה בגין יתרת העסקה – מוכר המשק יחויב במס שבח בגין מכירת יתרת הזכויות של המשק החקלאי, בהתאם לשומה של שמאי מטעם המנהל.

 

מנהלה להסדרים חקלאיים (משקם)

חקלאים רבים (ואגודות חקלאיות רבות) צברו במהלך השנים חובות עצומים לגורמים שונים. ביום 4.3.1992 נחקק חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, ובמקביל הקימה הממשלה את המנהלה להסדרים במגזר החקלאי, שעליה הוטל ליישם את החוק בפועל.

המנהלה הפעילה 'משקמים' – עורכי דין עם ניסיון במגזר החקלאי – שעליהם הוטל לקבוע את היקף החוב של חברי המושבים (לאחר שבחוק נקבעה מחיקה אוטומטית של 20%), את כושר ההחזר של החייבים ואת המחיקות שיקבלו בעלי המשקים, וכן את נכסי החייבים/בעלי המשקים שניתן לממש.

חלק ניכר מבעלי המשקים טרם שילמו את חובם (המופחת) בעקבות פסקי המשקם, ועל כן, טרם מכירת משק חקלאי, יש לוודא במנהלה להסדרים חקלאיים שהמשק נשוא העסקה אינו נושא חובות, ולחילופין, לברר מה גובה החובות העדכני.

 

הסדרת השימושים במשק או הריסת מבנים לא חוקיים

רבים מן המשקים החקלאיים בארץ מכילים מבנים/מחסנים שאינם בעלי היתר בניה ו/או נבנו בחריגות בניה.

אישור המנהל להעברת הזכויות במשק החקלאי יינתן רק לאחר הסדרת השימושים במשק או הריסת המבנים הלא חוקיים.

מכירת משק חקלאי מחייבת את בעל המשק להסדיר את כל השימושים במשק או להרוס את כל המבנים הלא חוקיים, דבר שמלבד ההשקעה הכספית בהריסת המבנים, עשוי לגרום לירידת ערך המשק מאחר ונגרעות מהמשק הכנסות גדולות.

יתר על כן, בעל המשק החקלאי חשוף לתביעת מנהל מקרקעי ישראל בגין דמי שימוש ראויים לשנים עברו בסכומים שעשויים להגיע למאות אלפי שקלים.

 

סיכום

מכירת משק חקלאי אינה עוד עסקת נדל"ן, דוגמת מכירת דירה, חנות, מגרש וכד', אלא המדובר בסוגיה בעלת מאפיינים ייחודיים והשלכות מיסוי שונות הגבוהות באופן ניכר מהמיסוי החל על עסקאות נדל"ן אחרות.

היקף תשלום המיסים במכירת משק חקלאי, עשוי להגיע עד כדי 40% – 50% מסכום התמורה!

ראוי לציין, כי חלק ניכר מההוצאות המיסים והתשלומים, ניתנים להיות מופחתים באופן ניכר, כאשר עו"ד המטפל בעסקה הינו בקיא בדיני אגודות שיתופיות, כך שתכנון מס נכון וחוקי מבעוד מועד ובעת עריכת הסכם המכירה, וכן ליווי נכון של העסקה, עשוי להקטין את תשלום המיסים עד כדי מחצית מסכום המס, מחד, והגדלת התמורה שתיוותר בידיו של המוכר בסופו של יום, מאידך.

 

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת - שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116