חידושים ומאמרים

האם בעל משק רשאי למנות את בנו כ- בן ממשיך בכל מושב?

5/10/2010   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   בן ממשיך, דיני מושבים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

המושג 'בן ממשיך' התפתח כתוצאה מגישה היסטורית שהתאימה לזמנים בהם החקלאות היתה ערך לאומי, והמוסדות המיישבים גיבשו את התנאים באשר להעברת הזכויות בנחלה במטרה ברורה להשאיר את המשק החקלאי כיחידה משקית אחת שאינה ניתנת לחלוקה או לפיצול.

רעיון אי פיצול הנחלה בין יותר מבעל זכות אחד, מוצא את ביטויו גם בתקנות האגודות השיתופיות (חברות) – התשל"ג 1973, המסדיר בתקנה 3א' את הדרך שבה בן ממשיך מתקבל כבר באגודה, ועל פי התקנות, מדובר בבן אחד בלבד (או בנכד אחד) המחזיק בנחלה בעצמו או מכוח התחייבות בלתי חוזרת של הוריו או מכוח ירושה במשק חקלאי.
במשקים החקלאים התפתח המושג 'בן ממשיך' שהוא הבן שמעבד את המשק יחד עם הוריו, ולאחר מלאת ימיהם יהיה הוא לבעל הנחלה במקומם.
כיצד ממונה, אם כן, אותו 'בן ממשיך'? האם בעל נחלה (בר הרשות) רשאי למנות את בנו/ביתו כבן ממשיך למשק בכל מושב/אגודה חקלאית?
פסק דין מעניין, בעניין זה, ניתן בבית המשפט לענייני משפחה בקרית גת (תמ"ש 5680/05), כאשר בפני בית המשפט הובא מקרה בו הנתבע ביקש, כי בית המשפט יכיר בו כ-'בן ממשיך' , שכן הוא מונה, לטענתו, כבן ממשיך ע"י הוריו עוד בשנת 1991, ועל כן, לטענתו, הוא זכאי לקבל את מלוא הזכויות במשק ללא קשר לכתוב בצוואת הוריו המנוחים.
בית המשפט קבע, כי זכות בר רשות הינה זכות אישית שאופייה, גדריה ואופן עבירותה, נקבעים בהסכם הדו צדדי בין מנהל מקרקעי ישראל לבין אגודת המושב או לחילופין, בחוזה המשולש בין מנהל מקרקעי ישראל, אגודת המושב והסוכנות היהודית, הכל לפי נסיבות המקרה.
בית המשפט בדק ומצא, כי החוזה הרלוונטי למקרה דנא הנו חוזה השכירות (משבצת דו צדדי) (להלן: "חוזה דו צדדי"), וכי סעיף 19 ג' לחוזה הדו צדדי הינו הסעיף הרלוונטי לעניין עבירות הזכויות לאחר מות בעל הזכויות, וזו לשונו:
"במקרה פטירתו של חבר תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש במשק שבשימושו המהווה נחלה. למען הסר ספק מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד שאינן חלק מעזבונו ואין בהן כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר ועניין:
(1) נפטר אחד מיחידי בני הזוג שהינם חברי אגודה המחזיקים במשק (להלן – המנוח) והניח אחריו בן זוג – תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן הזוג בלבד, וזאת אפילו הניח ילדים ביחד עם בן הזוג.
(2) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח ילד אחד, תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לילד האמור, בתנאי שהוא מוכן ומסוגל לקיים את המשק.
(3) לא הניח המנוח בן זוג, אך הניח יותר מילד אחד, תעבורנה על זכויות השימוש שלו במשק רק לאחד מביניהם המוכן והמסוגל לקיים את המשק.
באין הסכמה בין הילדים בשאלה מי מהם מוכן ומסוגל לקיים את המשק יחליט בכך בית המשפט.
למען הסר ספק מובהר בזה במפורש כי בית המשפט יחליט רק בשאלה מי מבין הילדים מוכן ומסוגל לקיים את המשק וכי זכויותיו של המקבל תהיינה רק זכויות שימוש במשק כברי רשות.
(4) כל אחד מיחידי בני זוג שהינם חברי האגודה המחזיקים במשק רשאי להורות בצוואתו למי תימסרנה זכויות השימוש שלו במשק, ואולם לא יהיה בהוראות צוואה כאמור כדי לגרוע מזכויותיו של בן זוגו האמורות בפסקה (1) לעיל ולא יהיה בהן כדי לגרום למסירה של זכויות השימוש במשק ליותר מאדם אחד ולבן זוגו.
(5) ….
(6) ….
(7) על אף האמור בפסקאות 2 עד 6 לעיל ומבלי לפגוע באמור בפסקה 1 לעיל, אם ניתנו עד לתאריך חתימתו של חוזה אישורים או התחייבויות בכתב של הסוכנות כלפי חבר אגודה, בדבר מסירת זכויות שימוש במשק שלו לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש – תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק, לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו."
בית המשפט בחן את ההסכם הדו צדדי וקבע, כי הזכויות במשק אינן מהוות חלק מעיזבונו של חבר האגודה. עוד קבע בית המשפט, כי  סעיף 19 ג' מסדיר מנגנון מיוחד להעברת הזכויות לאחר פטירת חבר האגודה. מנגנון זה אינו כולל בחובו האפשרות להעביר הזכויות בדרך של מינוי בן ממשיך ומכאן הסיק בית המשפט, כי אין כל נפקות למינוי 'בן ממשיך' ביחס לשאלת עבירות הזכויות לאחר פטירת מתיישב.
סעיף 19 ג' (4) לחוזה הדו צדדי קובע, כי כל אחד מיחידי בני הזוג שהינו חבר האגודה, זכאי להורות בצוואה למי תימסרנה הזכויות במשק לאחר מותו. ולכן משעה שנאמר "להורות בצוואה", מכלל הן יש ללמוד לאו, ולפיכך כל דרך אחרת, לרבות מינוי בן ממשיך אינה רלוונטית לצורך העברת הזכויות במשק לאחר פטירת חבר האגודה.
כך, גם בסעיף 19 ג' (7), בהסכם הדו צדדי, המורה, כי במידה וניתנו אישור או התחייבות בכתב של הסוכנות לחבר האגודה באשר למסירת הזכויות במשק לאחד מילדיו (קרי מינוי בן ממשיך), כי אז תעמוד התחייבות זו בתוקף בעת פטירת המתיישב.
אפשרות זו לאישור מינוי בן ממשיך ע"י הסוכנות חלה רק על התחייבויות שניתנו לפני החתימה על ההסכם הדו צדדיוממועד זה ואילך יחולו סעיפים 19 ג' (2)-(6) להסכם, כאשר הדרך היחידה לפיה יכול חבר אגודה להורות למי יעברו הזכויות במשק לאחר מותו, הינה רק במסגרת צוואה – סעיף 19 ג' (4).
במקרא דנא קבע בית המשפט, כי מאחר ולא ניתנה התחייבות הסוכנות היהודית בדבר מינוי הנתבע כ-'בן ממשיך', והמינוי נעשה ע"י האב המנוח במועד שבו החוזה הדו צדדי חל, ללא מעורבות הסוכנות וללא שהייתה כל התחייבות של הסוכנות למינוי הנתבע כבן ממשיך, לכן אין כל תכולה לסעיף 19 ג' (7), ואין רלוונטיות לרישום 'בן ממשיך' שנעשה בספרי האגודה .
מסיכום פסק הדין עולה, כי מינוי בן ממשיך אינו אפשרי, כיום, במושבים אשר האגודות החקלאיות חתומות על הסכם דו צדדי (אגודה – מנהל), ומינוי זה אפשרי, כיום, רק במושבים אשר האגודה החקלאית חתומה על הסכם תלת צדדי (אגודה – סוכנות – מנהל).
טוב יעשו בעלי הנחלות אם ייוועצו עם עורכי דין הבקיאים באגודות שיתופיות ובדיני מושבים בטרם יערכו הסכמים בתוך המשפחה ובטרם יתחייבו כלפי אחד/ת מילדיהם, כי ימנו אותו ל-'בן ממשיך', שכן הדבר עשוי להיות חסר תוקף ובלתי מחייב, מחד, ומנגד, הוא עשוי ליצור עימותים ו/או סכסוכים בין הילדים, ולמצער, לגרום לכל המעורבים בדבר עוגמת נפש מרובה.
נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

וועדת הערר מוגבלת בהתערבותה בשומת השמאי המכריע

10/8/2010   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   תכנון ובניה  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

מבוא

וועדת הערר לתכנון ובניה במחוז ירושלים (להלן: "ועדת הערר"), פסלה חוות דעת שמאי מכריע שמונה על-ידה בטענה, כי השמאי המכריע טעה בקביעתו בשאלת קיומו של פוטנציאל למגורים. 

מר רחמים לוי, באמצעות עוה"ד גבי מיכאלי ורגב אלקיים, ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים) בטוענו, כי לועדת הערר לא היתה סמכות לבטל את החלטת השמאי המכריע בעניין פוטנציאל הבניה למגורים.  

בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט דוד חשין, סגן נשיא – עמ"נ 543/08) קיבל את טענות עוה"ד מיכאלי ואלקיים בקובעו, כי לא בנקל פוסלים חוות דעת של שמאי מכריע, שהוא בר הסמכה בקביעת ערכם של מקרקעין, ולו הכלים להכריע בשאלת קיומו של פוטנציאל למגורים. 

בית המשפט קיבל את הערעור המנהלי, ביטל את החלטת וועדת הערר, והורה להחזיר התיק לועדת הערר שתשמע  ותבחן את נימוקי השמאי המכריע ותשוב ותקבל החלטה חדשה.

 תמצית העובדות הרלוונטיות

מר לוי הנו בעלים במושע של מקרקעין המצויים בליפתא (מי נפתוח) בכניסה לירושלים, והידועים כגוש 30237 חלק מחלקה 3, גוש 30239 חלק מחלקות 2 ו-3 (להלן: "המקרקעין").

על המקרקעין חלה תוכנית המתאר לירושלים מס' 62, וביום 27.9.99 פורסמה למתן תוקף תוכנית 4573 אשר עסקה בשינוי ייעוד המקרקעין והביאה לירידת ערכם, בכך שהפכה את הקרקע לבלתי ניתנת לבנייה.

המערער, בהיותו זכאי לקבלת פיצויים בגין ירידת הערך לאור הפקעת המקרקעין, הגיש ביום 25.7.2002 תביעה לפיצוי בהתאם להוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965.
הועדה המקומית לתכנון ובניה דחתה את תביעת המערער לפיצוי, ועל כן הגיש המערער ערר לועדת הערר.

ועדת הערר מינתה את השמאי צבי מוסקוביץ כשמאי מכריע, וביום 3.1.08 הגיש מר מוסקוביץ את חוות דעתו, תוך קביעה, בין היתר, כי קיים פוטנציאל עתידי של בנייה למגורים במקרקעין (תוך דחייה תכנונית ל-12 שנים).

ביום 17.9.08 החליטה ועדת הערר לבטל את השומה של השמאי המכריע ולמנות שמאי מכריע חדש תחתיו.

השאלה המשפטית העיקרית במחלוקת

מהי סמכותה של ועדת הערר להתערב בשיקול דעתו המקצועית של השמאי המכריע באשר למשקל ו/או האחוזים שניתנו למקרקעין עקב קביעת הפוטנציאל העתידי של הבנייה במקרקעין?

עוה"ד מיכאלי ואלקיים טענו, כי וועדת הערר אינה "שמאי על", ואין היא רשאית להתערב בחוות דעתו של השמאי המכריע בעניינים הנוגעים לתחום מקצועיותו. מעמדו של השמאי המכריע הוא כשל "בורר מכריע" וקביעותיו מחייבות.

עוד טענו עוה"ד מיכאלי ואלקיים, כי המקרים בהם מתערבים בחוות דעתו של שמאי מכריע הנם פגם או דופי חמור בשיקול דעתו של השמאי המכריע או כאשר התקיימו עילות ההתערבות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

ראו לעניין זה:

-     עמ"נ 1009/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה "לב הגליל" נ' מוחמד סעיד אחמד אבו סאלח ואח', מתוך: www.lawdata.co.il.

-   בש"א 1480/07 סופריור כבלים בע"מ ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה-אילת, מתוך: www.lawdata.co.il.

בנסיבות המקרה דנן, טענו עוה"ד מיכאלי ואלקיים, כי לועדת הערר אין סמכות לבטל את חוות דעתו של השמאי המכריע.

לגופו של עניין טען המערער, כי המקרקעין מצויים באזור המצוי בתנופת בניה, והמקרקעין גובלים ממש הן בחלקות עם מבנים/מגורים עליהן, והן בחלקות המיועדות למגורים. המערער צירף מפות ותוכניות לביסוס ולהוכחת טענותיו, כי באופן רגיל וצפוי היה ניתן לבנות שכונת מגורים על המקרקעין.

המערער טען עוד, כי בבואו של השמאי המכריע לבחון את שווי החלקות, מחויב היה להתייחס אף לאבדן הניצול העתידי של החלקות, אשר היה קיים, בין היתר ע"פ המידע שהיה ברשותו של המערער עובר לרכישת המקרקעין ואשר הגיע אליו מנציגיה המוסמכים של עיריית ירושלים. 

ראו: ע"א 133/83 מרכז מסחרי בני פ.י בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד מ(4), 154.

מנגד, הועדה המקומית לתכנון ובניה, ירושלים, טענה, החלטת ועדת הערר הנה סבירה, וכי השמאי המכריע חייב היה לנמק ולבאר על מה הוא מבסס את הפוטנציאל הגבוה שהעניק למקרקעין, ואולם הוא התייחס לכך ב"לאקונית רבה", ועל כן אין לקבל את חוות הדעת של השמאי המכריע.

לגופו של עניין, טענה הועדה המקומית לתו"ב, כי פוטנציאל של מגורים ייתכן רק כאשר קיים סיכוי אמיתי וממשי לשינוי ייעוד מגורים – מה שלא היה (לטענתה) במקרה דנן.


סיכום והחלטה

בית המשפט המחוזי (בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים), קיבל את טענת ב"כ המערער, עורכי הדין מיכאלי ואלקיים, ביטל את החלטת וועדת הערר, והורה להחזיר את התיק לועדת הערר שתשמע ותבחן את נימוקי השמאי המכריע ותשוב ותקבל החלטה חדשה בעניין.

בית המשפט קבע עוד, כי לא בנקל פוסלים חוות דעת של שמאי מכריע, שהוא בר הסמכה בקביעת ערכם של מקרקעין ולו הכלים להכריע בשאלת קיומו של פוטנציאל למגורים.

 

המערער יוצג ע"י עוה"ד רגב אלקיים וגבי מיכאלי.

 מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת. 

תום לב בחתימת עולה חדש על ערבויות

2/8/2010   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   הוצאה לפועל ופשיטת רגל  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

אלכס (שם בדוי), עולה חדש מרוסיה, חתם ערבויות לאנשים שונים בעת שהיה עולה חדש ולא היה מעורה בחיי המסחר בארץ. כעבור מספר שנים, הנושים ביקשו להיפרע מאלכס, ואלכס פנה לבית המשפט בבקשה לכינוס נכסיו ולהכרזה עליו כפושט רגל. כונס הנכסים התנגד, בכל תוקף, להכרזה עליו כפושט רגל.

טענות אלכס
אלכס גדל והתגורר ברוסיה שהשלטון בה היה שלטון קומוניסטי. קומוניזם הנו, כידוע, שיטהכלכלית-חברתית המוגדרת בבעלות מוחלטת של המדינה על הנכסים השונים שלה. בשיטת השלטון הקומוניסטית, לא היו קיימים מושגים ומונחים כמו "משכנתאות" ו-"ערבויות".
המונח "ערבות" לאזרחים שגדלו בברית המועצות נשמע מושג "הזוי". כיצד יתכן, מבחינה לוגית – הגיונית, שאדם יהא חייב כספים לאדם אחר על אף שהוא מעולם לא קיבל ו/או לווה ו/או נהנה מאותם כספים (?)
אין להשליך את 'ההיגיון' של אדם שגדל במדינה מערבית, שהמושג ערבות מושרש היטב בשיטת המשטר/משפט, לאדם שגדל והתגורר במדינה קומוניסטית.
יצירת החובות נעשתה כאשר אלכס אינו קורא עברית, והמסמכים עליהם חתם בבנק, מעולם לא תורגמו לו לשפה הרוסית – השפה היחידה בה הוא שולט ואותה הוא מדבר, קורא וכותב. נציגי הבנק מעולם לא הבהירו לו מה היא ערבות, מה המשמעות של החתימה על הערבות והעובדה, כי הוא יצטרך, בבוא היום, לשלם במקום החייבים העיקריים שבגינם מומשו הערבויות.
אלכס הסתמך, בין היתר, על ההלכה שנקבע לאחרונה בבית המשפט העליון במסגרת הליך ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי מתוך www.lawdata.co.il, שם נקבע, כי גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסוים ביצירתו של חוב, חלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם.
לסיום טען אלכס, כי התמונה המתקבלת במקרה זה אינה מצביעה כלל על חוסר תום לב, ובודאי לא חוסר תום לב, ברמה כזו, שתצדיק דחייה של הבקשה להכרזת החייב פושט רגל.
טענות הכונס הרשמי
הסתבכותו של אלכס נבעה מחוסר תום לב עת חתם על ערבויות שונות בהיותו עולה חדש אשר טרם ביסס את מצבו הכלכלי בארץ.
התנהגותו של אלכס משקפת לכל הפחות עצימת עניים, אם לא זלזול וחוסר אכפתיות.
לא ניתן לקבל 'טעות' שחוזרת על עצמה מספר פעמים.
אלכס היה עולה חדש אשר טרם צבר רכוש כלשהו, ושכרו היה שכר נמוך, ועל כן סביר להניח כי הכנסתו לא היתה מאפשרת לו לעמוד בהחזרי תשלומי ההלוואות לו יידרש לכך.
החלטת בית המשפט
בית המשפט המחוזי בחיפה (פש"ר 748/08) קיבל את טענות אלכס וקבע, כי חתימתו שלך אלכס היתה בעקבות בקשות שהופנו אליו עת אלכס היה עולה חדש בארץ ולא היה מעורה בחיי המסחר.
בית המשפט קבע עוד, כי אמנם לאלכס יש חלק ביצירת החובות, אולם "אין להתכחש לתופעה של ניצול עולים חדשים לרעה המוכרת במקומותינו"
בית המשפט קבע, כי אין מדובר בחוסר תום לב ממשי, וכי יש ליתן את הדעת גם להתנהלותו בתום לב בניהול ההליך.
בית המשפט הכריז על אלכס כפושט רגל.
אלכס יוצג ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת - שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116