ירושות וצוואות

זכות קדימה של יורש לרכוש מהעיזבון נכס שאינו ניתן לחלוקה – סעיף 113 לחוק הירושה מול סעיף 40 לחוק המקרקעין

11/2/2014   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

זכותו של יורש לרכוש מיתר היורשים נכס מן העיזבון שאינו ניתן לחלוקה, נקבעה בסעיף 113 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"):

(א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו – יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק; הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף.

(ב) לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף קטן (א) יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו.

(ג) בית המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום לפי סעיף קטן (א) ותנאי תשלום דמי המכר לפי סעיף קטן (ב).

זכות זו של היורש מוגבלת בזמן, וניתן לעשות בה שימוש כל עוד לא נרשמה זכותו של היורש בהתאם לצו הירושה או צו קיום הצוואה

סעיף 113 לחוק הירושה מתייחס לסיטואציה דומה לאמור בסעיף 40 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), שם נקבע אופן מכירתן של זכויות שותפים  במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה:

 (א) במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, וכן אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם, יהיה פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון.

(ב) המכירה תהיה בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת שנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין.

בשני הסעיפים מדובר בנכסים שאינם ניתנים לחלוקה או לנכסים שבחלוקה בעין היו מאבדים שיעור ניכר משוויים.

נשאלת השאלה: בחלוקת נכס מקרקעין מן העיזבון, תוקפו של איזה חוק יגבר? האם יש להעדיף יורש המרבה במחיר מבין היורשים (כקבוע בסעיף 113 לחוק הירושה) או שמא יש להעדיף את המרבה במחיר גם אם מדובר ברוכש צד שלישי (כקבוע בסעיף 40 לחוק המקרקעין ובחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967)?

הנפקות שישנה לבחירה בין שימוש בסעיף 113 לחוק הירושה לבין שימוש בסעיף 40 לחוק המקרקעין הינה כפולה.

ראשית, בהפעלת סעיף 113 לחוק הירושה הננו מעדיפים יורש על-פני צד שלישי, העדפה שאינה קיימת בהוראת סעיף 40 לחוק המקרקעין.

שנית, במסגרת פירוק שיתוף במקרקעין בהתאם לחוק המקרקעין בן הזוג שנותר בדירה, כאשר הדבר רלוונטי, נחשב לדייר מוגן וערך הנכס פוחת בכ-60% (ע"א 123/80 אוירבוך נ ברוברניק, פ"ד לו(3) 431).

מאידך, במסגרת פירוק שיתוף במקרקעין בהתאם לחוק הירושה, בן הזוג שנותר בדירה אינו דייר מוגן ורואים בנכס כנכס תפוס בלבד. משכך, ערך הנכס פוחת בכ-30% בלבד (ע"א 592/76 זילפרויד נ' גרין, פ"ד לא(1) 813).

בע"א 513/82 עדנה רייזמן ואח' נ' גבריאלה וושצ'ין ואח' פ"ד לז (2) 813, קבעה כבוד השופטת בן פורת, כי סעיף 113 לחוק הירושה קודם לסעיף 40 לחוק המקרקעין, וכי אסור לעקוף את הוראת סעיף 113 לחוק הירושה בדרך של רישום חלקו של יורש בנכס בהתבסס על צו הירושה/צו קיום צוואה והפעלת סעיף 40 לחוק המקרקעין.

כבוד השופטת בן פורת קבעה עוד, כי "לפי סעיף 1 לחוק הירושה אמנם עובר עיזבונו של נפטר עם מותו ליורשיו, אולם סעיף זה יש לקרוא יחד עם סעיף 107 לאותו חוק, הקובע כי יש לחלק את יתרת העיזבון בין היורשים רק אחרי סילוקם של חובות העיזבון (וכן מזונות). "עד לאותו זמן אין ליורש אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסוים"

היינו, עד לסיום חלוקת העיזבון, אין ליורש כל זכות בנכס מסוים, גם אם סיום זה היה לאחר מתן צו הירושה/צו קיום צוואה.

ראו לעניין זה: שוחט, גולדברג ופלומין, דיני ירושה, עמ' 189 ; ת"א (מחוזי-חי') 540/03 עזבון המנוח אחמד זבידה נ' עזבון המנוח מחמוד יאסין, פורסם בתקדין;  תמ"ש (ת"א) 58790/97 חנינה נ' שמחה, פורסם בתקדין.

יפים לעניין זה דברי כבוד השופט אסף זגורי בת"ע 14335-03-09 – פלונית ז"ל ואח' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון ואח' . תק-מש 2011(3), 211

"מועד חלוקת העיזבון היא הנקודה הגיאומטרית של מעבר הקניין מקניין משותף באגד נכסים לקניין פרטי של היורש. להגדרת מועד חלוקת העיזבון חשיבות בדיני קניין, באשר במועד זה היורש הופך לבעל קניין פרטי".

"סבורני, כי אכן הגענו לנקודה גיאומטרית זו בשלב זה, שעה שהחלטה זו משמעותה מתן צו לחלוקת נכסי העזבון וכבר נפסק, כי "זמן החלוקה" הוא מועד מתן צו החלוקה או עריכת הסכם החלוקה בין היורשים (תמ"ש (ת"א) 58790/97 אלי חנינה נ' משה שמחה (19/08/2001), שוחט, גולדברג ופלומין, דיני ירושה בעמ' 189-190)".

כבוד השופט זגורי קבע עוד, כי "המנגנון של פירוק שותפות בנכסי העיזבון עפ"י חוק הירושה (סעיף 113 לחוק הירושה) קודם להפעלת המנגנון של פירוק שיתוף עפ"י חוק המקרקעין (סעיף 37 לחוק המקרקעין), אלא אם כן יוכח שהעיזבון כבר חולק" (הדגשה אינה במקור – ר.א)

ראו עוד לעניין זה: רע"א 535/85 שם טוב נ' צוק, פ"ד לט (4) 755 ; ע"א 513/82 רייזמן נ' וושצ'ין, פ"ד לז(2) 813 ; תמ"ש (כ"ס) 10670/07 בסעוד אריה נ' ברעוז ירוחם.

כבוד השופט זגורי הוסיף וקבע, כי בית המשפט רשאי להורות על ביטול הרישום בלשכת רישום המקרקעין, מקום בו יורשים פועלים לרישום זכותם בדירה מכוח צו ירושה לפני שניתנה החלטת בית המשפט בדבר חלוקת העיזבון לפי סעיפים 113-115.

ראו עוד: בר"ע 2968/91 דקל נ' דקל (לא פורסם), תמ"ש 49630/99 ברוך נסים נ' ברוך שמואל, פורסם בתקדין.

לסיכום, כאשר מדובר בנכס מקרקעין שאינו ניתן לחלוקה או נכס מקרקעין שבחלוקתו היה מאבד שיעור ניכר מערכו, יש להעדיף סעיף 113 לחוק הירושה, עד מיצויו, על-פני סעיף 40 לחוק המקרקעין, ועל כן תהא ליורש המרבה במחיר זכות קדימה ברכישת הנכס.

מאמר זה נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

 

 

זכות קדימה בין יורשים במכירת נכס

10/2/2014   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

 

רבים המקרים בהם מספר יורשים ירשו יחד דירת מגורים. האם אחד היורשים רשאי למכור את חלקו בדירה לצד שלישי? או שהוא מחויב ליתן עדיפות בעת מכירת חלקו בדירה למי מהיורשים?

סעיף 100 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969 קובע את זכות הקדימה בין יורשים:

(א) מקרקעין שהם משק חקלאי כמשמעותו בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, והם עברו בירושה, בין על פי דין ובין על פי צוואה, ליורשים אחדים במשותף, לא יהיה יורש זכאי להעביר חלקו בהם לאחר אלא אם הציע אותו תחילה ליורש בעל זכות הקדימה.

(ב) בשנתיים הראשונות לאחר מתן צו הירושה או צו אישור הצוואה, יראו כל יורש כבעל זכות קדימה לגבי חלקו של יורש אחר; מכאן ואילך יראו כבעל זכות קדימה רק יורש שרשם תוך השנתיים הראשונות זכות קדימה לעצמו לגבי חלקו של יורש אחר.

האם סעיף קטן (ב) דלעיל מנותק מסעיף קטן (א), והנו דן בכל מקרקעין, או שסעיף קטן (ב) הנו המשכו של סעיף קטן (א) והוא דן רק במקרקעין שהם משק חקלאי?

קיימת גישה, כי יש להבחין בין הוראות סעיפי המשנה, וכי סעיף קטן (ב) דן בכל מקרקעין. המצדדים בגישה זו מסתמכים על לשון כותרת סעיף 100 לחוק המקרקעין: "זכות קדימה בין יורשים".

לפי גישה זו, לא בכדי ציין המחוקק "זכות קדימה בין יורשים" ולא "זכות קדימה בין יורשי משק חקלאי"

המצדדים בגישה זו סוברים עוד, כי בכך תימנע הסתירה בין סעיף-קטן (ב) הנ"ל, לפיו לכל יורש זכות קדימה כלפי חלקו של משנהו, לבין מנגנון החלוקה שקובע סעיף 114לחוק הירושה תשכ"ה – 1965, לפיו רק ליורש אחד זכות קדימה.

בדברי ההסבר להצעת חוק המקרקעין תשכ"ד – 1964 (עמ' 208) הובהרה הסדרתה של זכות הקדימה:

זכות קדימה לבעלות בצורותיה הקיימות ('אולויה' ו'שופעה') תבוטל ובמקומה תיקבע זכות קדימה תצומצם לשלושה מקרים בלבד:

(1) בין יורשי מקרקעין שהם משק חקלאי, או שאין בהם דין חלוקה;

(2) בין בני זוג ביחס לבית המגורים שלהם וביחס למקרקעין שהם משק חקלאי;

(3) במקרה שאדם התחייב לפני אדם אחר להציע לו את מקרקעיו לפני שימכרם לאחר וההתחייבות נרשמה בפנקסים.

בעל המקרקעין שיש עליהם זכות קדימה הרוצה למכור מקרקעיו אלה יציעם תחילה לבעל זכות הקדימה, ורק אם הלה נמנע מרכשם, יהיה הבעל רשאי למכרם כרצונו, ואם מכר – תבוטל הזכות…"

היינו, כוונת המחוקק הינה לצמצם את זכות הקדימה לשלושה מקרים בלבד (יורשי משק חקלאי, בן זוג והתחייבות ע"פ הסכם), כאשר בין היורשים לא תינתן זכות קדימה (למעט במקרה של יורשי משק חקלאי), וכל יורש יהא זכאי למכור את חלקו לצד שלישי.

 

 

בע"א 1537/90 רבקה דגן נ' אלכסנדרה ריצ'רד, פ"ד מו(3) 816, נדון נושא זה של זכות קדימה בין יורשים ונקבע, כי יש לפרש את הוראות סעיף 100 לחוק המקרקעין באופן מצומצם, כך שזכות הקדימה קיימת רק ביחס למשק חקלאי.

כבוד נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר הסתמך בפסק דינו (1537/90) הן על דברי ההסבר להצעת חוק המקרקעין והן על דבריה של כבוד השופטת בן פורת  בע"א 513/82 רייזמן ואח' נ' וושצ'יין ואח', פ"ד ל"ז (2) 813, אשר קבעה כדלקמן:

"המעיין בסעיפים 100 ו- 101 לחוק המקרקעין ייווכח לדעת, כי המחוקק פורש הגנתו, באמצעות זכות הקדימה, בשני מקרים ספציפיים: (א) ביחסים בין יורשים (על-פי דין או צוואה) של משק חקלאי: (ב) ביחסים בין בני-זוג, אשר להם בעלות משותפת במשק חקלאי, או בית עסק או דירת מגורים

פרט לכך קיימת גם 'זכות קדימה על פי הסכם' לפי סעיף 99 לחוק המקרקעין, שכן יכול בעל מקרקעין, או בעל חלק בלתי מסוים במקרקעין משותפים, לרשום זכות כזאת גבי חלקו לטובת אדם פלוני, ואז חלות עליה – כמו על שני המקרים הספציפיים – הוראות הסעיפים 102-105, בכפוף למוסכם בתנאי הזכות"

כבוד הנשיא שמגר קבע עוד (ע"א 1537/90), כי אין סתירה בין סעיף 100 לחוק המקרקעין ובין סעיף 114 לחוק הירושה, וכדברי כבוד הנשיא:

"סעיף 114 מצוי בפרק השישי לחוק הירושה, שעניינו בהנהלת העיזבון ובחלוקתו.

כאשר העיזבון (או חלקו) הוא משק חקלאי כאמור בסעיף, חלוקתו תיעשה על-ידי מסירתו ליורש המוכן ומסוגל לקיימו, תוך פיצוי (או ליתר דיוק ביצוע תשלומי איזון) לשאר יורשים. אין הסעיף מעניק זכות קדימה, אלא קובע למי יימסר המשק החקלאי.

ברם, ייתכן שהמשק החקלאי יימסר לכמה יורשים במשותף, לפי החלטת בית המשפט או לפי החלטת היורשים עצמם (שאז ספק אם בכלל יש תחולה לסעיף 114- ראה סעיף  110וביקורתה של פרופ' אוטולנגי, במאמרה הנ"ל, בעמ' 483-484).

זכות הקדימה קבועה בסעיף 100 לחוק המקרקעין, והיא מגבילה עבירותה של זכותו של כל יורש במשותף, אשר חייב להציע חלקו לשאר היורשים במשותף בטרם יעבירנה לאחר. זכות זו מוקנית לכל יורש כאמור, מיום מתן צו הירושה או צו הקיום, והיא חיה במשך שנתיים ללא רישום, ולאחר מכן רק אם נרשמה."

ראו הרחבה לעניין זה:

  • פרופ' י' ויסמן, חוק המקרקעין, תשנ"ט – 1969 מגמות והישגים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי, תש"ל) 70;
  • ד"ר א' גולדנברג, חוק המקרקעין תשכ"ט – 1969, הוראות מעבר ומורשת העבר, עיוני משפט ב (תשל"ב ­ל"ג) 839.
  • ע"א 513/82 רייזמן ואח' נ' וושצ'יין ואח', פ"ד ל"ז (2) 813, בעמ' 823 (דברי כבוד השופטת בן פורת) ועמ' 829 (דברי כבוד השופט לוין).
  • תא (ת"א) 31902/05 עיזבון המנוח בגימוב בוריס ז"ל נ' דיינוב מריה, פורסם בנבו.
  • ע"א  314/79 שליין ואח' נ' עו"ד ברק מנהל עיזבון המנוחה בטי שינגוט ואח', פ"ד לה(3) 225. (לעניין השוואה בין סעיף 100 לחוק המקרקעין ובין סעיף 114 לחוק הירושה).

לסיכום, יורש אינו בעל זכות קדימה במקרקעין (למעט יורש משק חקלאי), וכל יורש רשאי למכור את חלקו במקרקעין לכל צד ג' שיבחר.

ראוי לציין, כי מאמר זה עוסק בנכס אשר ניתן לחלוקה ואשר לא יאבד חלק ניכר משוויו אם יימכר בחלקים, שאחרת הנכס יימסר ליורש שיציע את סכום הרכישה הגבוה ביותר בהתאם להוראות סעיף 113 לחוק הירושה.

מאמר זה נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

מוטב בקופת גמל או יורש עפ"י צוואה- מי גובר?!

14/8/2013   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים ועו"ד טלי שזיפי-מאיה   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

עם כניסתנו למקום עבודה חדש הננו חותמים על מסמכים שונים, ובין היתר, הננו קובעים מוטבים בקופת קצבה או קופת תגמולים, ומוטבים אלו הם שיירשו את הכספים שבקופת התגמולים לאחר פטירתנו (הדבר נכון גם לעצמאי שמפריש לקופת גמל מיוזמתו/ בעצמו).

במהלך השנים, הננו עוברים תהפוכות רבות: מתחתנים, מולידים ילדים, לעיתים מתגרשים ואף מתחתנים מחדש, ובדרך כלל איננו מעדכנים את המוטבים.

כאשר הננו עורכים צוואה, הננו סמוכים ובטוחים, כי הצוואה היא הדרך הטובה ביותר לדאוג לחלוקת העיזבון על פי רצוננו.

נשאלת השאלה, מה קורה כאשר רצונו של המוריש בצוואה מתנגש ברצונו בקביעת מוטבים בקופת הגמל?! מה קורה כאשר היורש עפ"י צוואה אינו המוטב בקופת הגמל או בביטוח חיים וכיוצ"ב?!

הכלל אומר, שהמוריש יכול לצוות בצוואתו הוראות אשר יחולו אך ורק על נכסי עיזבון שהוראות חוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") חלות עליהם, כאשר לצד זה עשוי המוריש להשאיר נכסים שדרך העברתם לאחר מותו לאחרים מוסדרת בחוקים אחרים או בתקנונים והוראות שונות ואשר חוק הירושה אינו חל לגביהן.

סעיף 147 לחוק הירושה קובע, כי סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון.

היינו, הוראה בחוזה ביטוחי הינה הוראה לטובת צד שלישי והמוטב זכאי לכספים לא מכוח היותו יורש אלא מכוח היותו מוטב מטעם הנפטר, ומשמעות הדבר היא שבחלוקה של הירושה על פי דין או על פי צוואה אין כספים אלה נכללים בין הרכוש המתחלק בין היורשים, וכי במידה ואין זהות בין היורשים למוטבים, הכספים שהותיר אדם בקופת גמל או בביטוח חיים או בקרן השתלמות ישולמו למוטבים ולא ליורשים.

(ראו: ע"א 293/72 פילוסוף נ' "תעוז" קופת תמלוגים לשכירים בע"מ, פ"ד כ"ז (2) 540, וכן, שמואל שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, חלק שלישי, עמ' 407).

קיימים מספר חוקים הקובעים במפורש, כי המוטב גובר על פני היורש.

  • סעיף 5(ג) לחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג-1963, קובע, כי לא יראו פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר כחלק מן העיזבון.
  • סעיף 7 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, קובע כי שכר העבודה, אשר טרם שולם לעובד שנפטר, ישולם לידי מי שהעובד הורה לעניין זה, למרות הנאמר בדיני הירושה.

להלכה נקבע, כי הסדרי הפנסיה קבועים מראש, בחוק או בהסכם קיבוצי והם אינם נתונים לקביעתו ולבחירתו הפרטנית של כל אחד. המוריש אינו יכול להורות בצוואתו הוראות אשר קובעות מי זכאי לפנסיה.

ישנה אי התאמה בין הסדרי הפנסיה לבין הוראות חוק הירושה. למשל, לפי חוק הירושה יורשים את המנוח ילדיו ובן זוגו, ואם אין לו ילדים יורשים אותו אחיו ואחיותיו. לעומת זאת, סעיף 4 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל – 1970, קובע כי השאירים הזכאים לגמלת פנסיה הם בן הזוג, הילד, ההורה של המנוח או כל בן משפחה אחר אשר היה תלוי במנוח. המצווה לא יכול להרחיב בצוואתו את היקף הזכאים ולקבוע זכאים נוספים.

כמו-כן אין ביכולתו של המנוח לקבוע בצוואה מי הם הזכאים לכספים המגיעים לשאיריו כפיצויי פיטורין, ואין ביכולתו לקבוע בצוואה מי הם הזכאים לפנסיה.

הסדר שונה חל על קופות הגמל כאשר המוריש, בעודו בחיים, קובע על ידי הוראה לקופת הגמל מי יקבל את הכספים לאחר מותו. באפשרות המצווה לשלוח בחייו את הצוואה לקופות אלו, ואז יכול לקבוע בצוואתו הוראות שתחולנה על הכספים בקופות הגמל. אם עשה כן, הצוואה תהווה הודעה לקופות מי הם המוטבים. (ראו: סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973).

במידה והמצווה, בעודו בחיים, לא שלח את צוואתו לקופת הגמל, היורשים או הנהנים על פי הצוואה לא יוכלו לעשות זאת במקומו לאחר מותו.

הצוואה, כשלעצמה, אינה משנה את ההוראות שנתן המוריש בחייו ואינה משפיעה על האמור בקופות הגמל. (ראו לעניין זה ע"א 5027/90  ד"ר מילשטיין נ' אקוה).

היינו, במקרים רבים, בן/בת הזוג לשעבר יורשים את כל כספי קופת התגמולים של המוריש בהיותם רשומים כמוטבים (עוד מתקופת נישואי הצדדים) בעוד ילדי המוריש ובן/בת הזוג החדשים אינם זכאים למאומה.

לסיום, עם עריכת הצוואה או שינוי הצוואה, נא וודאו כי עותק מצוואתכם העדכנית ישלח לכל קופות הגמל ו/או הביטוחים הרלוונטיים כדי להבטיח כי עיזבונכם יחולק ליורשים ה"אמיתיים".

לפני עריכת צוואה, מומלץ להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום הצוואות והירושות, אשר יידע לנסח את הצוואה כך שתתאים מחד, לרצונותיו של המצווה, ומאידך, תחסוך ליורשים ממון רב לצד עגמת נפש רבה לאחר פטירת המצווה.

נערך ונכתב ע"י עוה"ד טלי שזיפי–מאיה ורגב אלקיים  ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים שזיפי-מאיה ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

צוואה הדדית / שמור לי ואשמור לך

30/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים ועו"ד חיה שאבי   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

סעיף 10 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע, כי באין צוואה, מתחלק העיזבון בין בן זוגו של המוריש, ובין ילדיו.

בני זוג רבים מבקשים להבטיח את זכויותיהם באמצעות צוואה אשר תקבע כי כל רכושו של המוריש יועבר לבן זוגו הנותר בחיים.

כאשר שני בני הזוג עורכים צוואה כזו, חשוב לכל אחד מהצדדים לדעת, כי אף הצד השני ערך צוואה זהה, וכי זכויותיו מובטחות, כשם שהוא מבטיח את זכויות בן זוגו.

במהלך השנים, בתי המשפט ניסו לפתור את הסוגיה באמצעות המושג "צוואה הדדית", המבוססת על אלמנט ההדדיות, היינו, הוראות צוואת בן זוג מבוססות על הוראות צוואת בן הזוג האחר, ומסתמכות עליהן.

ואולם, כל נושא הצוואות ההדדיות היה נתון באי בהירות, כאשר מצד אחד ניסו בתי המשפט להתחשב באינטרס ההסתמכות של הצדדים, אשר ערכו את צוואותיהם בהתחשב בכך שנערכה לטובתם צוואה דומה, ומצד שני, בתי המשפט התקשו לקבוע כי בן זוג אחד אינו יכול לשנות את צוואתו באופן חד צדדי, מאחר וקביעה כזו עמדה בניגוד להוראות החוק, ובפרט לאור חשיבותו של עקרון החופש לצוות השולט בדיני הירושה.

בשנת 2005 נכנס לתוקפו תיקון מס' 12 לחוק הירושה, אשר הסדיר, בסעיף 8א, את תחום הצוואות ההדדיות, אשר עד אז, לא ניתן לו ביטוי בחוק.

צוואות הדדיות יכולות להיערך במסמך אחד עליו חתומים שני הצדדים, או בשתי צוואות נפרדות אשר נערכו באותה העת.

סעיף 8א לחוק הירושה קובע עוד, כי ביטול צוואה הדדית בחיי בני הזוג ייעשה באמצעות מסירת הודעה לבן הזוג השני, כאשר בעקבות כך מתבטלות שתי הצוואות באופן אוטומטי.

לאחר פטירת אחד מבני הזוג, באם מעוניין הצד הנותר בחיים לבטל את הצוואה ההדדית, ביכולתו לעשות כן רק בתנאי שיסתלק מכל חלק בעיזבון אותו הוא אמור לקבל על פי הצוואה ההדדית, ואם כבר חולק העיזבון, עליו להשיב את שקיבל על פי הצוואה ההדדית.

צוואה הדדית הינה מורכבת, ודורשת מומחיות הן באופן עריכתה, והן בשעה שמבקשים לקיים ו/או לתקוף אותה.

על כן, בכל שאלה או בעיה המתעוררת בנושא זה, מומלץ לפנות לעו"ד המתמחה בתחום לשם קבלת ייעוץ וליווי משפטי ולהבטחת זכויותיכם.

נכתב ונערך ע"י עוה"ד רגב אלקיים וחיה שאבי ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

ביטול צוואה המזכה את מי שנטל חלק בעריכתה

21/2/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

ביטול צוואה המזכה את מי שנטל חלק בעריכתה (סע' 35 לחוק הירושה)
בחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק הירושה") קיימות שתי הוראות נפרדות ושונות לעניין ביטול הצוואה.
מחד, סעיף 30 לחוק הירושה קובע, כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
מאידך, סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כי "הוראת צוואה… המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה… – בטלה".
סעיף 35 לחוק הירושה נוצר בכדי למנוע עיוות הרצון החופשי של המוריש שהוא היסוד החשוב ביותר בהורשה על פי צוואה. המחוקק רצה להרתיע אנשים מלקחת חלק בעריכת צוואה לטובתם מהחשש שפעילות כזו גורמת לחץ אסור על המצווה – המוריש.
ייחודה של הוראת סעיף 35 לחוק הירושה הוא באותם מקרים שבהם אין מוכחת השפעה פסולה על המצווה. בהתקיים עילות הבטלות המנויות בסעיף 35 לחוק הירושה,אין נפקות לשאלה אם הוכחה קיומה של השפעה שלא כדין על המצווה או אם הוכחה אמיתות הצוואה.
להלכה נקבע, כי אין ליצור זיקה בין שתי הוראות אלו. הסיבה לכך, כאשר דנים בעניינה של הוראת סעיף 35 לחוק הירושה, אנו מתייחסים אל אותו אירוע, כמצב שבו, באופן טבעי, קיימת השפעה בלתי הוגנת, שאינה נדרשת להוכחה כלל, ויותר מכך, איננה ניתנת לסתירה (!)
ראה לעניין זה: ע"א 681/77 מרק נ' שאבי, פ"ד לג(1) 7.
נוסחו של סעיף 35 לחוק הירושה לא משאיר מקום לשיקול דעת, ובהתקיים הנסיבות המתוארות שם, קמה חזקה חלוטה כי ננקטה פעולה אסורה כלפי המצווה וכי פעולה זו פגמה ברצונו החופשי. על כן, מלשון החוק עולה, כי אפילו הוכח הלכה למעשה, כי השפעה בלתי הוגנת אינה קיימת, אין בכך ולא כלום.
ראו: ע"א 234/86 אמונה-תנועת האישה הדתית הלאומית נגד בלר פ"ד מב (4) 148.
יחד עם זאת, הפסיקה פירשה  את סעיף 35 לחוק הירושה על דרך הצמצום, וזאת מאחר ונוסח הסעיף, כמות שהוא, עלול למנוע מיורשים תמימים לזכות בירושה. כך לדוגמא,  גם אם יוכח, כי רצונו החופשי של המוריש היה לצוות ליורש המופיע בצוואתו, הרי שלאור נוסחו הנוקשה של הסעיף, די בכך שהיורש נטל חלק בעריכת הצוואה בכדי לבטלה.
הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" הוא ביטוי גמיש, אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות לכל מקרה ומקרה, והמבחן הוא בסופו של דבר, מבחן השכל הישר. וכל מקרה נדון לגופו (ראה בעניין זה דברי כבוד השופט ברק בע"א 851/79,160/80 ש' בנדל ואח' נ' ד' בנדל, פ"ד לב (3) 101).
מאמר זה נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

הלכת השיתוף – זכויות אדם ברכוש בן זוגו מלפני הנישואים

1/2/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

זכויות בן/בת זוג למחצית מהזכויות במקרקעין מכוח 'הלכת השיתוף' במקרה של רכוש שהביא אחד מבני הזוג טרם הנישואים
אישה היתה נשואה 40 שנים, עבדה לפרנסת המשפחה וניהלה את משק הבית. בהגיע היום, הפכה האישה לאלמנה, ובעלה המנוח ציווה בצוואתו את המקרקעין (אשר נרכשו על ידו לפני הנישואים) לילדיו בלבד. האם האישה תיוותר ללא כלום?
על פי הדין הישראלי, שיטת חלוקת רכוש (נכסי נדל"ן וכיו"ב) בין בני זוג נהוגה על-פי מועד נישואי בני הזוג. במקרה של בני הזוג אשר נישאו לפני ה-1.1.1974 (מועד כניסתו לתוקף של חוק יחסי-ממון בין בני-זוג, התשל"ג – 1973), לבן הזוג קמה במהלך הנישואין זכות קניינית בנכס עצמו, ועל פי זכות זו הוא יכול לדרוש את חלקו בעת פירוק הנישואין. זכות זו מוגדרת בשם 'הלכת השיתוף' או 'חזקת השיתוף'. הלכה זו נקבעה על ידי בתי המשפט במהלך השנים, והיא איננה מעוגנת בחוק מסוים.
על פי 'הלכת השיתוף', הכלל הוא, כי כל הרכוש אשר נצבר במהלך הנישואין מתחלק בעת חלוקת רכוש בין בני הזוג בחלקים שווים. רכוש אחר, שצבר אחד מבני הזוג לפני הנישואין ו/או רכוש שהתקבל במתנה/ירושה, שייך לבן הזוג אשר הביאו, או קיבל אותו.
בשנים האחרונות, מגמת הפסיקה הנה להרחיב את תחולת חזקת השיתוף גם על נכסים שנרכשו לפני הנישואים.
בתחילה נקבע בפסיקה, כי חזקה על זוג נשוי המנהל אורח חיים הרמוני ומכלכל את הבית במאמץ משותף, כי הוא מתכוון לשותפות שווה בכל הנכסים.
ראו לעניין זה:
·          ע"מ 1166/03 מ.ש. נ' י.ש. מתוך www.nevo.co.il
·          ע"א 595/69 אפטה נ' אפטה, פ"ד כה (1) 561
·          ע"א 713/74 רווה נ' מסעוד, פ"ד כט (2) 831.
·          ע"א 2/77 אזוגי נ' אזוגי פ"ד לג (3) 1.
במהלך השנים, בתי המשפט צמצמו את דרישת "שלום הבית" לחיים משותפים תוך מאמץ כלכלי משותף.
ראה: ע"א 529/76 סבירסקי נ' סבירסקי, פ"ד לא (2) 233.
להלכה נקבע, כי משרכש אחד מבני הזוג דירה לצורכי מגורי בני הזוג, כשחיים הם בצוותא תחת קורת גג אחת, ביקש והתכוון שהבעלות בדירה תהא משותפת לשני בני הזוג.
ראו: ע"א 741/82 פיכטנבאום נ' פיכטנבאום ואח', פ"ד לח (3) 22.
בתי המשפט קבעו עוד, כי בנישואים ארוכים בהן מקיימים שני בני הזוג את המשק המשפחתי במאמץ משותף, בין ע"י עבודה בבית ובין ע"י עבודת חוץ, מיטשטשים הגבולות ומתערבבים המשאבים, ולכן יש להחיל את חזקת השיתוף גם על נכסים שנרכשו לפני הנישואים.
ראו לעניין זה:
·          ע"א 2280/91 רחמים אבולוף נ' מזל אבולוף, מתוך www.nevo.co.il
·          ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פ"ד מח (3) 685.
·          ע"א 45/90 עבאדה נ' עבאדה פ"ד מח (2) 77.
לסיכום, על פי 'הלכת השיתוף' שחלה על בני זוג שנישאו לפני יום 1.1.74, רכוש שמקורו לפני הנישואין ו/או רכוש אשר התקבל בירושה/מתנה במהלך הנישואין, שייך, אמנם, לבן הזוג אשר הביאו, או קיבל אותו, אולם כלל זה 'נשחק' במהלך השנים, וכיום, בתי המשפט נוטים להחיל את חזקת השיתוף גם על נכסים שנרכשו לפני הנישואים ו/או אשר התקבלו בירושה/מתנה, וזאת כאשר מדובר בנישואים ארוכים בהם קיימו הצדדים משק משפחתי במאמץ כלכלי משותף.
מאמר זה נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'

פגמים צורניים בצוואה

12/5/2011   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

חוק הירושה, התשכ"ה – 1965  (להלן: "חוק הירושה") קובע מספר דרכים לעשיית צוואה : בכתב, בפני עדים, בפני רשות ובעל פה (סעיפים 19, 20, 22 ו-23 לחוק הירושה). לגבי כל אחת מהדרכים קובע החוק דרישות צורניות אשר בהתקיימן ניתן להכיר במסמך או בדברים, כצוואה.
מה קורה כאשר הצוואה פגומה? מה המצב המשפטי כאשר נפלו בצוואה פגמים צורניים ו/או פורמאליים? האם הצוואה תתבטל ועיזבון המנוח יחולק בין היורשים החוקיים בהתאם להוראות חוק הירושה, או שמה ניתן יהיה להתגבר על הפגמים ולקיים את רצון המצווה כפי שבא לידי ביטוי בצוואה?
חוק הירושה מאפשר קבלת פגמים פורמאליים אשר נפלו בזמן עריכת הצוואה, כך שרצון המצווה יקוים, והצוואה תיוותר בתוקפה.
בתי המשפט ומלומדים רבים קבעו לא אחת, כי הדרישות הצורניות אינן מטרה בפני עצמן, אלא אמצעי שנועד להבטיח כי המסמך או הדיבור אכן מבטא את רצונו החופשי והאמיתי של האדם לצוות על רכושו לאחר מותו.
ראו: ש' שילה "פירוש לחוק הירושה, התשכ"ה–1965" (כרך א'), עמ' 227-244.
סעיף 25 (א) לחוק הירושה קובע כדלקמן:
"התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה, ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אם אף נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בסעיפים 19, 20, 22 או 23 או בכשרות העדים, או בהעדר פרט מן הפרטים או הליך מן ההליכים כאמור".
המחוקק נתן לבית המשפט שיקול דעת להתגבר על פגמים וחסרים מסוימים הקשורים לדרישות הצורניות של הצוואה, ובלבד שאין לבית המשפט ספק באשר לאמיתותה של הצוואה.
בסעיף 25 (ב) לחוק הירושה, המחוקק פירט מה הם מרכיבי היסוד בצוואה, לפי סוגי הצוואה השונים, אשר בהיעדרם אין לקיים את הצוואה, ולבית המשפט אין סמכות להורות אחרת.
(1) בצוואה בכתב יד כאמור בסעיף 19 – הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה;
(2) בצוואה בעדים כאמור בסעיף 20 – הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים;
(3) בצוואה בפני רשות כאמור בסעיף 22 – הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו;
(4) בצוואה בעל פה כאמור בסעיף 23 – הצוואה נאמרה על ידי המצווה עצמו בפני שני עדים השומעים את לשונו בעת שהיה שכיב מרע או בעת שראה את עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות.
המחוקק עיגן בסעיף 25 לחוק הירושה את העיקרון שנקבע בפסיקה, ולפיו קיימים בכל סוג של צוואה מרכיבי יסוד, אשר אין בית המשפט רשאי להתגבר על העדרם, שכן בהעדרם כלל לא ניתן לראות במסמך או בדיבור משום צוואה. כך, למשל, לא ניתן להכיר בצוואה בעדים בהעדרם של עדים, ולא ניתן להכיר בצוואה בכתב יד אם אין היא כתובה כולה בכתב ידו של המצווה.
ראו: הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 11) (קיום צוואה על אף חסר בצורתה), התשס"ד – 2003 .
ראוי לציין, כי בחלק ניכר של מדינות ה-common law נחקקו סעיפי חוק המאפשרים לבית המשפט לאשר צוואה על אף פגם או חסר בדרישות הצורניות הקבועות לגביה בחוק, אם שוכנע כי היא משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה;
ראו: דוח שהוכן במדינת אלברטה, קנדה, המצוי באתר www.law.ualberta.ca/alri).
לסיכום האמור לעיל, צוואה פגומה אינה פסולה בהכרח, ולבית המשפט קיימת סמכות, במקרים מסוימים, להורות על קיום הצוואה אף אם נפל בה פגם צורני ו/או פגם בכשרות העדים וכיו"ב.
טרם הגשת התנגדות לצו קיום צוואה, חשוב מאוד להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום דיני ירושות וצוואות אשר הנו בעל ניסיון וידע בסוגיות המורכבות הנובעות מעצם עריכתן של צוואות, ובפגמים אשר נפלו בעת עריכת הצוואות, על מנת שהוא יוכל לכוון אתכם בדבר תקיפת אותה צוואה או לדאוג שאותה צוואה אכן תמומש חרף הפגם הצורני שנפל בה.
נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

לשם מה נחוץ לערוך צוואה?

27/4/2011   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

צוואה הינה מסמך בעל תוקף משפטי הקובע מה ייעשה ברכושו ובממונו של אדם לאחר מותו.באמצעות הצוואהרשאי המצווה להעניק את רכושו לאנשים ו/או לארגונים לפי בחירתו.
חוק הירושה מכיר בקיומן של ארבע דרכים לעריכת צוואה.
· צוואה בפני עדים - צוואה אשר נחתמת במעמד שני עדים אשר אינם נהנים ומוטבים במסגרת הצוואה, ואשר יאשרו בחתימתם על הצוואה, כי המצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו וכי חתם עליה מרצונו החופשי. רצוי, כי הצוואה תאושר ע"י עו"ד אשר יוודא את זהות המצווה והעדים.
· צוואה בכתב יד -  צוואה הנערכת בכתב ידו של המצווה ונושאת תאריך בכתב ידו של המצווה ואת חתימת המצווה. צוואה זו אינה דורשת נוכחותם של עדים.
· צוואה בפני רשות - צוואה זו נערכת כאשר המצווה מתייצב בפני רשותשיפוטית מוסמכת ומצווה צוואתו. רשות זו יכולה להיות הרשם לענייני ירושה, נוטריוןרשם בית המשפט או שופט, ועל הרשות לרשום את הצוואה כלשונה לאחר שהקריאה אותה בקול רםקריאה שנייה. צוואה זו אינה צריכה להיות חתומה על מנת להיות ברת תוקף משפטי.
· צוואה בעל פה  כאשר המצווה כבר ניצב בפני המוות ושעותיו ו\או ימיו ספורים, רשאי הואלצוות צוואה בעל פה באזני שני עדים, אשר רושמים את דבריו, חותמים על זיכרון הדבריםומגישים אותו לרשם לענייני ירושה. יצוין, כי צוואה מסוג זה בטלה תוך 30 יום משחלפו נסיבות ה"איום" על חיי המצווה, אם זה נשאר בחיים.
ניסוח צוואה מומלץ לכל אדם בוגר, ואינו שמור רק לאנשים הנמצאים על ערש דוויי. אמנם צעירים רבים אינם מנסחים צוואהמפני שהם חשים שהמוות 'רחוק' מהם, אך מאוד רצוי לכל אדם בגיר לשמור על מידה של ביטחון וודאות, שהרי לא ניתן לדעת לאן החיים יובילואותנו.
ניסוח צוואה מעניק למצווה מידהרבה של שליטה בחייו גם לאחר לכתו, ולכן מדובר בצעד חשוב ביותר. ניסוח צוואה הינו מעשה מומלץ עבור כל אדם המעוניין כי ידאגו ליקיריו גם לאחר שהוא עצמו לא יוכל כבר לעשות זאת.
דרך הצוואה האדם מבטא את רצונו ודואג כי זה יקבל תוקף משפטי ומוסרי כאשר האדם עצמו כבר אינו שם בכדי לדאוג בכוחות עצמו להתנהלות התואמת את ראות עיניו והשקפת עולמו.
 
מה המצב המשפטי כאשר הנפטר לא הותיר צוואה?
על פי חוק הירושה, אדם שלא הותיר צוואה, ירושתו תתחלק בין אשתו מצד אחד (מחצית מעיזבון) לבין כל ילדיו, מצד השני (יתר הילדים, יחד, מחצית מהעיזבון בחלקים שווים).
במידה והנפטר לא הותיר אישה ו/או ילדים, ירושתו תתחלק בהתאם לקבוע בחוק בירושה (כללי הפרנטלות) שעיקרן, בתמצית, כדלקמן:
המעגל הראשון של היורשים – ילדיו של המוריש. היינו, נפטר אדם – ילדיו הם היורשים הטבעיים.
המעגל השני של היורשים – הוריו של המוריש וזאת במידה ואין למוריש ילדים או נכדים, או אחיו של המוריש אם אין למוריש הורים.
המעגל השלישי – הסבים והסבתות.
כאמור לעיל, במידה וקיים בן זוג, הרכוש יתחלק בין בן הזוג לבין היורש ע"פ הקרבה.
מדוע חשוב לכתוב צוואה ?
מי שאינו עורך צוואה, מסכים, הלכה למעשה, כי רכושו יתחלק בין היורשים בהתאם לקבוע בחוק.  אם נרצה להיות בטוחים שרכושנו יתחלק בהתאם לרצוננו לאחר שנלך לעולמנו, עלינו לכתוב צוואה.
לדוגמא, אם אדם מעוניין להעניק את כל רכושו לבת זוגו, הוא מחויב לכתוב צוואה, שכן, אי כתיבת צוואה תחלק את רכושו בין רעייתו ובין ילדיו, ורעיתו תהיה תלויה בחסדי ילדיו. במקרה זה, רעייתו לא תוכל למכור את ביתה בהיות ילדיה חלק מבעלי הזכויות בדירה, והיא תצטרך את אישור ילדיה ואת אישור בית המשפט (במקרה וילדיה קטינים).
כמו כן, על האדם לשאול עצמו האם הוא מעוניין להעניק לאחד מיקיריו יותר מהאחרים? האם אחד מילדיו זקוק לעזרה רבה יותר מיתר אחיו? האם יש מישהו מהילדים שטיפל בו יותר ולו הוא מעוניין לצוות יותר?  תשובה חיובית לאחת מהשאלות הנ"ל (ודומיה) מחייבת עריכת צוואה.

חשיבות נוספת לכתיבת צוואה הנה באפשרות המצווה להתנות את קבלת הירושה בתנאים מסוימים כגון, קבלת בית בירושה אשר ניתן יהיה למכור אותו רק לאחר תקופה מסוימת.

ראוי לציין בעניין זה, כי לא ניתן יהיה לקבל כל תנאי בצוואתו של המוריש. כלומר, צוואה אשר תכלול בתוכה תנאים אשר כביכול נוגדים את תקנת הציבור, סיכוייה תיפסל גדולים.
כתיבת צוואה עשויה למנוע סכסוכים רבים בין היורשים לרבות נתק מוחלט בין בני המשפחה.
כתיבת צוואה עשויה למנוע תשלומי מס מיותרים.
באמצעות עריכת צוואה הנפטר יכול להוריש חפצי אומנות ו/או יודאיקה וכיו"ב לאחד מהילדים שהמצווה יודע שהוא ישמור עליהם ו/או על ערכם.
לסיכום, הצורך בצוואה הוא צורך בסיסי וחיוני לכל אדם. היעדר צוואה יכולה לגרום למצב של חלוקת רכושו של אדם שלא על פי רצונו, ולמעשה לחוסר צדק ועוול רב, מחד, ולבזבוז כספים ומשאבים מאידך.
נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

13 העיקרים לעריכת צוואה

15/12/2010   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   ירושות וצוואות  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

אין אדם יודע את יום לכתו, ואין אדם אשר אוהב להרהר בפטירתו. אולם, לפטירתו של אדם קיימות השלכות כלכליות על בני משפחתו ו/או על יקיריו אשר הנן גדולות יותר מכל עסקה ו/או אירוע אשר עושה אדם בחייו.

צוואה הינה דרכו של אדם לומר את דברו האחרון תוך כדי תעדוף בחלוקת רכושו בין יקיריו.
ניסוח לא תקין של הצוואה, פגמים צורניים בצוואה והשפעה בלתי הוגנת על המצווה עלולים לגרום לפסילת הצוואה, בייחוד כאשר ישנם יורשים אשר אינם מעוניינים לקיים את הצוואה.
להלן נציין את "13 העיקרים" לעריכת צוואה אשר יעזרו לכם לערוך צוואה תקינה ובהירה, ואשר  יסייעו לכם למנוע את ביטולה לאחר פטירת המצווה.
א.    על המצווה לבדוק, כי כל הפרטים המהותיים נמצאים בצוואה, לרבות: תאריך, פרטי המצווה, פרטי היורשים, פרטי העיזבון, חתימות העדים ואימות עו"ד לחתימות.
ב.       על המצווה לוודא כי העדים אינם נהנים ו/או מוטבים בצוואה.
ג.          על המצווה לוודא, כי העדים לצוואה הנם כשירים מבחינה משפטית.
ד.     על המצווה לוודא, כי הצוואה כתובה בלשון ברורה וחד משמעית, וכי הצוואה אינה כוללת סתירות פנימיות.
ה.     אם למצווה יש רכוש שאינו ניתן לחלוקה כמו כלי רכב, תכשיט, פריטים סנטימנטליים וכיו"ב, עליו להקפיד להגדיר את הפריט ואת יורשו.  
ו.     על המצווה לציין בצוואה הוראות ספציפיות לגבי הישארות נכסים בידי בן הזוג שנותר בחיים. רצוי כי המצווה יציין, כינכסים אלה יעברו לידי היורשים רק לאחר פטירת בן הזוג שנותר בחיים.
ז.       במידה ועזבונו של המצווה כולל חברה או עסק, רצוי, כי המוריש ייתן הוראות ברורות לעניין זהות היורש שינהל את העסק לאחר מותו, מחד, ולעניין חלקו של כל יורש בעסק, מאידך. לחילופין, המצווה ייתן הוראות למכירת העסק למרבה במחיר וחלוקתהתמורה בין היורשים. 
ח.     במידה ועזבונו של המצווה כולל גם חובות, רצוי כי המצווה יידע את היורשים בדבר החובות לצד הרכוש שהם עתידים לרשת. על המצווה לקבוע בצוואה  מנגנון לתשלום מלוא חובות העיזבון ולחלוקת ייתרת העיזבון בין היורשים רק לאחר תשלוםהחובות.
ט.   על המצווה לפרט בצוואה את כל הרכוש והכספים הקיימים, לרבות מקום המצאם המדויק (כספות, חשבונות בנק, מניות, קופות חסכון, ביטוחי חיים וכיו"ב), וזאת בכדי למנוע מצב שבו אחד היורשים יעלים מעיני שאר היורשים רכוש מסוים השייך לעזבון.
י.     במידה והמצווה הנו אדם מבוגר ו/או חולה במחלה שעלולה להעלות טענה עתידית לעניין כושרו הפיזי ו/או המנטלי לחתום על צוואה, ובמידה וקיים חשש רפואי, כי המצווה יוכרז כחסר כשרות משפטית לערוך צוואה (ולו חשש קל שבקלים), על המצווה לקבל חוות דעת רפואית אשר תאשר את כשרותו לחתום על הצוואה.
יא.     רצוי כי המצווה יבקש בצוואתו למנות מנהל עיזבון אשר ידאג לקיום הצוואה על פי רצונותיו של המצווה, וזאת בכדי למנוע סכסוכים בין יורשיו.
יב.   על המצווה להפקיד העתק מקורי מהצוואה אצל גוף הנאמן עליו כגון עורך דין, ורצוי, כי המצווה יעדכן קרוב משפחה האמון עליו, על קיומה של הצוואה ועל הפקדתה אצל עורך הדין.
יג.   מומלץ למצווה, לנהוג ברגישות תוך התחשבות ברגשות בניהמשפחה, ועל כן רצוי, כי בעת ניסוח הצוואה,  המצווה ישוחח עם היורשים לגבי כוונתו לערוך צוואה ולהסביר ליורשים את ההיגיוןוהצדק שבה. הידברותפתוחה בין המצווה ובין היורשים עשויה למנוע סכסוכים עתידיים בין היורשים, ויש בה כדי לנטרל משקעים שעלולים להיווצר לאחר מות המצווה.
לסיכום, המציאות מוכיחה, כי גם אם יש לך משפחה מגובשת, אוהבת ותומכת, אין זה מתכון בטוח לחלוקה שקטה של העיזבון לאחר מותך בהעדר צוואה אמינה.  
צוואה המנוסחת ע"י עורך-דין המתמחה בתחום הצוואות והירושות לא רק שמונעת סכסוכי ירושה, אלא היא הדרך הטובה ביותר גם ליורשים לכבד את המצווה לאחר פטירתו. 
כתוצאה מהיעדר צוואה, או מעריכת צוואות שלא על ידי עורך-דין המיומן בניסוח תקין של צוואה, פעמים רבות מתעכב הליך חלוקת הרכוש, והתהליך יכול להימשך שנים ארוכות.
נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.
מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת
סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת - שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116