דיני קיבוצים

החובה לנהוג בשוויון באגודה השיתופית

30/6/2013   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   אגודות שיתופיות, דיני מושבים, דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

עיקרון השוויון הוא עקרון על בדין הישראלי, ובפרט בדיני האגודות השיתופיות, המבוססים על ערכי השוויון והשיתוף. אגודה שיתופית חייבת לנהוג בהגינות וללא משוא פנים כלפי כל חבריה.

ביסוד הקמת האגודה השיתופית, עומדים עקרונות הקואופרציה הקיבוצית (שוויון,עזרה, ואחריות ההדדית) המבוססים על שוויון בין חברי האגודה וללא אפליה.

ראו לעניין זה: ה"פ 362/03 רזון מיקי נ' בני דרור, ע"א 524/88 פרי העמק אגודה חקלאית בע"מ נ' שדה יעקב מושב עובדים בע"מ, פ"ד מה(4) 527, ס. אוטולנגי, אגודות שיתופיות – דין ונוהל (כרך א' תשנ"ה – 1995).

כך לדוגמא, במרבית תקנוני הקיבוצים נקבע, כי מטרת הקיבוץ הינה להקים "חברה סוציאליסטית הבנויה על יסודות של שוויון כלכלי וחברתי", ו"חברה שבה כל אדם תורם לפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו".

האגודה השיתופית במהותה, שואפת לשוויון בזכויות ובטובות ההנאה המוענקות לחבריה, ועל כן, על האגודה לנהוג בשוויון מוחלט, ולהימנע מכל אפליה בין חבריה.

על חובת האגודה לנהוג בשוויון כלפי חבריה ניתן ללמוד גם מהפן החוזי שבהתאגדות.

בית המשפט העליון קבע/פסק, כי תקנון של אגודה שיתופית הנו בגדר חוזה לכל דבר ועניין בין האגודה לבין חבריה ובין חברי האגודה עצמם, וכי חלים עליו דיני החוזים הכלליים {ע"א 1795/93 קרן גמלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב ואח', נ"א (5) 433}.

משנקבע כי דיני החוזים הכלליים חלים על תקנון האגודה, אזי חלה על האגודה החובה לנהוג בחבריה בדרך מקובלת, בתום לב בשוויון וללא אפליה.

למעלה מכך, על הקיבוץ מוטלת חובת שוויון מוגברת, בשל פערי הכוחות הקיימים בין הקיבוץ לחברים, אשר תלויים בקיבוץ בהיבטים רבים של חייהם.

בתי המשפט קבעו לא אחת, כי אגודה שיתופית אינה רשאית לקבל החלטות אשר הופכות חבר אגודה לאזרח סוג' ב' {ראו: המ 389/96 ארנונה שלומי נ' קיבוץ תל-יוסף, מזכירות קיבוץ תל-יוסף}.

הדוגמאות לחובת השוויון הנן רבות ביותר:

בסעיף 16 לפקודת האגודות השיתופיות, כמו גם בפסיקת בתי המשפט, נקבעה זכות הצבעה שווה לחברי האגודה (למעט חריגים המצוינים בחוק).

סעיף 39 לפקודת האגודות השיתופיות קובע, כי קיים שוויון בין חברי האגודה גם לעניין קבלת רווחים/דיבידנדים.

יחד עם זאת, רשם האגודות השיתופיות קבע (פס"ד מכורה כפר שיתופי נ' פינקוס), כי רווחי האגודה יחולקו על פי מפתח בעלות על זכויות במשק חקלאי ולא על פי חברות באגודה, וזאת מאחר וחלוקת דיבידנדים מכוח חברות בלבד נוגדת את עקרונות הקואופרציה, בין היתר לאור העובדה כי מספר חברי האגודה אינו זהה בכל משק ומשק (כדוגמת משק אשר מונה בו 'בן ממשיך' המהווה חבר אגודה נוסף על בעלי המשק).

ראוי לציין, כי חובת השוויון, במהותה מטילה חובה לתת יחס שווה לקבוצות/פרטים שווים. משמע, שבמקום בו יש שוני מהותי אשר רלוונטי לאותו עניין, ההיגיון מאפשר (ולעתים אף מחייב) יחס שונה, כאשר הדבר לא ייחשב לאפליה.

בפסק דין אביטן נ' מנהל מקרקעי ישראל (בג"צ 528/88) קבע בית המשפט כדלקמן:

עקרון השוויון בא לשרת מטרה של השגת תוצאה צודקת.  לא השוויון ה״טכני״ או ״הפורמאלי״ הוא הראוי להגנה, אלא השוויון המהותי, דהיינו השוויון בין שווים. בני האדם, או קבוצות בני אדם, שונים לא אחת זה מזה או זו מזו בתנאיהם, בתכונותיהם ובצורכיהם, ולעתים יש צורך להפלות בין מי שאינם שווים כדי להגן על החלש או הנזקק, לעודדו ולקדמו. שוויון בין מי שאינם שווים אינו, לעתים, אלא לעג לרש. לפיכך, השאלה המתעוררת כשנטענת טענת הפליה אינה רק אם פלוני מופלה לטובה לעומת אלמוני, אלא יש גם לברר, אם ההפליה היא בלתי מוצדקת. דהיינו, האם מסיבות זהות גררו אחריהן יחס שונה. ההבחנה בין מסיבות שונות, מאידך, אין בה משום אפליה"

לסיכום, תקנון של אגודה שיתופית רשאי להעניק זכויות וחובות שונים לחברים שונים, ואולם האגודה חייבת לנהוג בהגינות וללא משוא פנים כלפי כל חבריה.

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

הקיבוץ המתחדש כמעביד

25/6/2013   |   מאת: עו"ד חיה שאבי   |   דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

אחד המאפיינים העיקריים של הקיבוץ השיתופי הינו שיתוף בנטל מחד, ושיתוף ברווחים מאידך. כמאמר הסיסמה הידועה "כל אחד כפי יכולתו, כל אחד על פי צרכיו".

בשנים האחרונות התרחבה תופעת ההפרטה בקיבוצים, וקיבוצים רבים שינו את סיווגם ל"קיבוץ מתחדש".

מערכת העקרונות עליה מושתת הקיבוץ המתחדש שונה מזו של הקיבוץ השיתופי, ובין היתר, הקיבוץ המתחדש אינו דואג עוד לכל צרכי החברים ללא תשלום ובאופן שוויוני.

שירותים רבים מסופקים על ידי הקיבוץ תמורת תשלום, ובמקביל, התקציב/שכר אותו מקבלים החברים אף הוא אינו שוויוני, ונגזר מנתוני החבר, אופי והיקף עבודתו בקיבוץ או מחוצה לו.

למעשה, החבר עובד עבור הקיבוץ, ומקבל שכר ההולם את עבודתו.

אם מערכת היחסים המתוארת לעיל נשמעת לכם מוכרת ממקום כלשהו, ולא מהמסגרת הקיבוצית, אתם צודקים.

בחינה מדוקדקת של מערכת יחסים זו מעלה כי מדובר ביחסי עבודה לכל דבר ועניין, בין הקיבוץ לבין חבריו העובדים בענפיו השונים, ואשר מקבלים תמורה בהתאם לעבודתם.

השאלה אם מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין הקיבוץ לחברים נדונה רבות בפסיקת בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, ולאורך השנים נקבע שוב ושוב כי חברי הקיבוץ אינם "עובדים" של הקיבוץ.

ראו לדוגמה: ע"ע1530/04 חנה רייק גולדשמידט נ' קיבוץ איילון, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, [פורסם בנבו] (ניתן ביום 20/12/05).

אולם, קביעה זו התייחסה למסגרת הנפוצה דאז – הקיבוץ השיתופי.

עם השינוי באורחות החיים, שהשפעתו על היחסים בין הקיבוץ לחבריו תוארה לעיל, אין עוד מקום לשלול מחברי הקיבוץ את מעמדם כעובדי הקיבוץ, על כל הזכויות הנלוות לכך.

ביום 18.4.13 נקבע לראשונה ע"י בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (ס"ע 9261-03-11 בן אהרון נ' דגי תל יוסף ואח') כי מתקיימים יחסי עבודה בין חבר הקיבוץ תל יוסף לקיבוץ, וזאת לאחר ניתוח העובדות ויישום המבחנים הקבועים בפסיקה לזיהוי יחסי עובד-מעביד.

כך לדוגמה, התחשב בית הדין לעבודה בכך שניתנה לחבר הזדמנות לבחור את מקום עבודתו, בכך שנבחר לעבודתו במכרז, ובעובדה ששכרו נגזר מתפקידו, והגיע לכיסו האישי (לאחר ניכויים שונים) ולא לקופת הקיבוץ כנהוג בקיבוץ השיתופי.

 יצוין, כי בימים אלו ערער הקיבוץ על החלטה זו בפני בית הדין הארצי לענייני עבודה, וסוגיה רבת חשיבות זו ממתינה להכרעתו.

יש לשים לב, כי בין הקיבוץ לחבריו מתקיימת מערכת יחסים נוספת, בהיות חברי הקיבוץ בעלי מניות באגודה.

מבחינה זו, דומה מעמדם של חברי הקיבוץ למעמדו של כל בעל מניות בכל תאגיד שהוא.

לגבי בעלי מניות נקבע לא אחת, שעל מנת לבחון אם מתקיימים יחסי עובד-מעביד יש להתחשב בנתונים הספציפיים של עבודתו של בעל המניות.

על מנת לקבוע אם בעל המניות הינו גם עובד החברה, נדרש בית הדין למספר שאלות, וביניהן:

מהי מהות העבודה שמבצע בעל המניות?

האם עבודה זו הייתה מתבצעת ע"י עובד "רגיל" לולא ביצע אותה בעל המניות?

האם השכר המשולם לבעל המניות הינו רגיל והגיוני בנסיבות העניין?

האם ניתן להבחין בין פעילותו של האדם כ"עובד" ובין פעילותו כבעל מניות?

ראו לדוגמה:

עע (ארצי) 242-09 ויוריטה בע"מ נ' יוסף רז, (פורסם בנבו) (ניתן ביום 31.5.12)

עבל (ארצי) 20182/97 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף, לד (1999) 97

מבחנים אלו נועדו לקבוע אם בעל המניות אכן עובד של התאגיד, או שמדובר בתבנית העסקה פיקטיבית שנועדה לעקוף את חוקי מיסוי וכדומה.

באשר לחברי קיבוץ, מובן כי אין מדובר בהעסקה פיקטיבית, אלא אכן בחבר קיבוץ העובד עבור התאגיד – הקיבוץ, והמקבל שכר בהתאם לעבודתו.

לסיכום, במידה והנכם חברים בקיבוץ מתחדש, וחוששים כי זכויותיכם כעובדי הקיבוץ נפגעו, מומלץ כי תפנו לעו"ד הבקיא בדיני הקיבוצים ובפרט בנושא יחסי העבודה בקיבוץ, לשם בחינת ומיצוי זכויותיכם.

מאמר זה נכתב ע"י עוה"ד חיה שאבי, ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'

רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

היזהרו בהעברה ללא תמורה של זכויות במשק חקלאי

24/6/2013   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים, דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

רבים מבעלי זכויות בנחלות מעבירים את זכויותיהם בנחלה לאחד מילדיהם ללא תמורה עוד בחייהם, וזאת, מתוך רצון לקבוע עובדות לעניין "יורש" הנחלה ולמנוע אגב כך יריבויות ומאבקים על הזכויות בנחלה לאחר פטירתם, וכן נוכח המיסוי הכבד המוטל בעת מכירת הנחלה.

הנוהג הוא, כי במקביל להעברת הזכויות בנחלה ללא תמורה, חותמים הצדדים על חוזה אשר יסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים לכל תקופת חיי מעביר הזכויות/נותן המתנה ולרבות במקרה שיעבור לבית אבות ו/או חלילה יהיה סיעודי ונזקק.

אך 'אליה וקוץ בה'. לצד 'הרווח' בקביעת יורש לנחלה ובמניעת סכסוך עתידי, עלולים מקבלי המתנה למצוא עצמם בבוא היום בפני שוקת שבורה עת בוטל הסכם העברה ללא תמורה.

סעיף 8(א) לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 קובע, כי "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים".

סעיף 8(ב) לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 קובע, כי "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה".

נשאלת השאלה, האם יש תוקף למתנה שנתנה בחיים ונרשמה ע"ש מקבל המתנה בחיים, ואולם בפועל הזכויות נותרו של נותן המתנה עד לאחר פטירתו?

פסק דין של בית המשפט העליון בעניין דומה ניתן בע"א 763/88 ערן פילובסקי ואח' נ' רו"ח עובדיה בלס ואח', פ"ד מה (4) 521, שם קבע כב' השופט דב לוין:

"אין מקום לטענה, כי המתנה הוקנתה עוד בחיי המנוחה, משום שהבעלות בדירה נרשמה על שם המערערים, עוד בחיי המנוחה.

כל שקיבלו המערערים בחיי המנוחה היה רישום הבעלות בדירה, אך הבעלות עצמה נותנה בידי המנוחה, שכן בעלותה וגדרה בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 סעיף 2 כ"זכות להחזיק במקרקעין, להשתמש בהם ולעשות בהם כל דבר וכל עסקה…". על פי המסמך הנוסף, נותרה זכות זו בידיה של המנוחה והוענקה לכן למערערים רק עם מותה.

לאור הדברים האמורים לעיל אין כל תוקף למתנה אף ללא כל הודעת ביטול, והדירה מהווה חלק מעיזבונה של המנוחה".

ובעניינינו, מבחינה פורמאלית, הזכויות בנחלה מועברות אמנם לידי מקבל המתנה ונרשמות על שמו באגודה החקלאית ובמנהל מקרקעי ישראל, אולם, מכוח ההסכם שבין הצדדים, עיקר הזכויות בנחלה נשארות בידי נותן המתנה (כדוג': מגורי נותן המתנה בשטח הנחלה, דיבדנדים באגודה, הכנסה מהשכרת נכסים בנחלה וכו', חוסר יכולת למכור את הנחלה וכו'), וזכויות מקבל המתנה, מאידך, מוגבלות.

מקבל המתנה אינו יכול לנהוג בנחלה 'מנהג בעלים'!

שאלת תוקפו של הסכם המתנה תתעורר בדרך כלל לאחר מלאת ימי ההורים/נותני המתנה, ובמידה ויתעורר סכסוך בין היורשים. בית המשפט עשוי להורות על ביטול הסכם המתנה בטענה שמדובר במתנה עתידית שתושלם רק לאחר פטירת נותני המתנה – דבר הנוגד את הדין, ובמקרה זה עלול מקבל המתנה למצוא עצמו ללא כל זכויות בנחלה, וזאת אף אם בנה את מרכז חייו בנחלה.

לסיכום, ניתן לבצע עסקת העברה ללא תמורה של הנחלה לילד/יורש בצד הסכם בין נותן המתנה ומקבל המתנה שיבטיח את עתידו וזכויותיו של נותן המתנה, ואולם, על הסכם זה להיות ערוך באופן זהיר ונכון על מנת שיהיה תקף ביום פקודה. מומלץ להיוועץ עם עורך דין הבקיא בדיני אגודות שיתופיות ובדיני מקרקעין טרם ביצוע עסקת העברה ללא תמורה.

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

חברי אגודות שיתופיות נעדרי יכולת לקבוע מי יהיו שכניהם בהרחבות

19/9/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים, דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

מבוא

ביום 15.3.2010 נכנסה לתוקף החלטה 1195 של מועצת מנהל מקרקעי ישראל המבטלת את החלטה 1064, ואשר מתייחסת לשינוי הליכי קבלת מועמדים להקצאת קרקע ביישובים קהילתיים, במושבים ובקיבוצים.

החלטה זו מתייחסת לכלל הרוכשים בהרחבות שבמושבים ובקיבוצים, והיא אינה נוגעת לרוכשי משקים חקלאיים/נחלות ו/או בחברי האגודות.

החלטה 1195 שומטת מידי המושבים והקיבוצים את כוח השפעתם לקבוע מי יצטרף ויגור בסמיכות להם, ובכך גוזלת מהם את היכולת להמשיך ולקבוע את אופי המושב והמרקם החברתי שבו.

הקביעה המשמעותית ביותר בהחלטה 1195 היא שינוי הרכב ועדת הקבלה ביישובים, באופן שבו אגודת המושב/הקיבוץ מהווה חלק קטן בלבד מועדת הקבלה, והיא חסרת שיניים בקביעת קבלת מועמד ליישוב.

 

הרכב ועדת הקבלה

סעיף 3 להחלטה 1195 קובע את הרכב ועדת הקבלה.

הרכב ועדת הקבלה יכלול: בעל תפקיד בכיר במיישבת (הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית), בעל תפקיד בכיר במשרד הבינוי והשיכון, נציג היישוב עצמו, נציג המועצה האזורית ונציג התנועה המיישבת.

כן קובעת ההחלטה כי יו"ר הוועדה יהיה נציג המועצה האזורית, ושמספר החברים בוועדה יהיה אי-זוגי תוך קבלת החלטות ברוב קולות, כאשר לכל אחד מהחברים זכות הצבעה שווה. במידה ויהיה מספר חברי ועדת הקבלה מספר זוגי, ליו"ר הועדה תהיה זכות הצבעה כפולה.

היינו, עם כניסת החלטה 1195 לתוקף, הרכב ועדת הקבלה מהווה הרכב חיצוני הכולל נציג אחד בלבד לאגודה, כך שהאגודה מאבדת את הרוב שהיה לה בוועדת הקבלה ונשללת ממנה השליטה על קבלת או דחיית מועמדים.

נוצר מצב, בו המועמדים להרחבות מתקבלים על ידי הרכב חיצוני שלא מכיר את היישוב והחברים בו.

הקריטריונים לקבלת המועמד

סעיף 2 להחלטה 1195 קובע את הקריטריונים לפיהם תוכל ועדת הקבלה לשקול קבלתו או דחייתו של המועמד לרכישת הזכויות בקרקע.

על המועמד להיות בגיר מגיל 18 ומעלה, בעל יכולת כלכלית להקמת בית ביישוב ובעל התאמה לחיי חברה בקהילה.

אגודה שיתופית אשר תכלול את קריטריון ההתאמה לחיי חברה בקהילה, תכלול גם הוראה שלפיה יידרשו כל המועמדים להמציא חוות דעת מקצועית של מכון מיון פסיכולוגי אליו הם יופנו על-ידי ועדת הקבלה. דחיית מועמדים מסיבה זו תהיה מבוססת על חוות הדעת המקצועית.

ביישובים שבהם מעל 120 בתי אב ניתן יהיה לדחות מועמדים מחמת קריטריון ההתאמה לחיי קהילה רק במידה ויתברר, כי קבלת המועמד עלולה לפגוע בחיי הקהילה ביישוב.

מהחלטה 1195 נובע, כי יכולת ועדת הקבלה לקבוע קריטריונים ומאפיינים לקבלה ליישוב הנה מוגבלת ביותר.

כך לדוגמא, החלטה 1195 אוסרת להגביל גיל המועמד (למעט היות המועמד בגיר), וזאת בשונה מהחלטה 1064 אשר לא אסרה קריטריונים המתקשרים לגיל. כך למשל, במושבים רבים נהוג היה להגביל את המועמדים עד לגיל 35.

כך לדוגמא, החלטה 1195 קובעת, כי יישובים שנושאים באפיון מסוים שלפיו הם יבקשו לקבל או לדחות מועמדים (כגון שמירה על אורח חיים דתי, רקע צבאי, השכלה אקדמאית וכיו"ב), יוכלו להשתמש באפיון זה כקריטריון רק לאחר אישור מראש מידי המינהל ורשם האגודות השיתופיות, וכי הקריטריונים יפורסמו ע"י האגודה. במצב זה, ועדת הקבלה תתקשה לשמור על צביון היישוב.

סיכום

רכישת בית צמוד קרקע בהרחבה של ישוב קהילתי (מושבים/קיבוצים) הנה הגשמת חלום עבור משפחות רבות המעוניינות לשפר את איכות חייהן ולעבור להתגורר בבית פרטי באזור שקט ופסטוראלי.

קבלה ליישוב מותנית ב 'וועדת קבלה' אותה על המועמדים לעבור.

החלטה 1195 מגבילה את כוחן של האגודות השיתופיות לקבוע מי יזכה לרכוש מגרש ביישוב ויהיה חלק מהנוף ביישוב, ויכולת הסינון של האגודות הנה קטנה ביותר.

החלטה זו מתקנת עוול ארוך בשנים ולפיו רוכשי המגרשים ביישובים היו מי ש'האגודות חפצו ביקרם', ובמקרים רבים, המגרשים נרכשו ע"י מקורבים, בני משפחה וכיו"ב.

ההחלטה קובעת למעשה שוויון באפשרות לרכוש מגרש ומונעת הפליה בין המועמדים.

מצד שני, החלטה זו פוגעת במרקם החברתי  והתרבותי שביישוב, והיישוב עלול לאבד את ייחודו ואת צביונו.

החלטה זו "מאפשרת" לעבריינים פליליים או למצער,  טיפוסים מפוקפקים, לרכוש מגרש ביישוב, ובכך, מלבד הפגיעה הקשה במרקם החברתי והתרבותי שביישוב, ערך הבתים ביישוב נפגע, והאטרקטיביות של היישוב נעלמת.

המלצתי למתעניינים ברכישת מגרש ביישוב קהילתי היא, כי טרם קבלת החלטה חשובה כמעבר להתגורר בהרחבה של יישוב קהילתי, כדאי שתבררו היטב האם השכנים נאים בעינכם.

נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

מימון ייצוג משפטי לחבר קיבוץ

16/8/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

מבוא

כידוע, הכנסות חברי קיבוץ הנן מוגבלות ביותר, ובמקרה של חבר קיבוץ המרגיש מקופח מהחלטות הקיבוץ, או במקרה של סכסוך בין חבר קיבוץ לקיבוץ, חבר הקיבוץ נטול יכולת ריאלית לממש את זכויותיו.

במקרה של סכסוך כאמור, הקיבוץ מסתייע ומלווה בייעוץ משפטי צמוד, בעוד חבר הקיבוץ מופלה לרעה ביחס לקיבוץ בשל חוסר יכולתו הכלכלית להסתייע אף הוא בייצוג משפטי.

הסכסוכים בין חברי הקיבוץ לקיבוץ התרבו  בשנים האחרונות, בייחוד לאור תהליכי השינוי העוברים על הקיבוצים, ואשר מטלטלים את המערכות השונות בקיבוץ, באופן הגורם לחברים רבים לחוש מקופחים, ולעתים אף לפגיעה אמיתית בזכויותיהם.

פגיעה בזכויות החברים מתרחשת לעתים בשל טעויות גרידא, וחוסר הבנה של התהליך, ולעתים נפגעות זכויותיהם של החברים בשל התנהלותם של גורמים שונים אשר נוהגים בחוסר תום לב, ומבקשים לנצל את חוסר הבהירות לטובתם האישית, על חשבון חברים אחרים.

חלוקת שכר דיפרנציאלי וחלוקת נכסי הקיבוץ לחברים, הינם קרקע פורייה במיוחד להגברת מוקדי החיכוך בין הקיבוץ לחבריו.

דא עקא, חברי קיבוץ רבים נעדרי יכולת "להילחם "בקיבוץ באמצעים משפטיים, בעיקר בשל העדר יכולת כלכלית לייצוג משפטי הולם, ומנגד, הקיבוץ עצמו מממן מכספי כלל חבריו ייצוג משפטי נגד תביעות החברים עצמם כנגד הקיבוץ!.

 

ועדת בן-רפאל

בעקבות התהליכים מרחיקי-הלכת בתנועה הקיבוצית, שעיקרם תשלום שכר דיפרנציאלי לחברים ואף שיוך נכסים לחברים מסוימים תוך הפקעתם מרשות הכלל החליטה הממשלה בשנת 1992 על הקמת ועדה ציבורית בראשות פרופ' אליעזר בן-רפאל, לבחינת הגדרת הקיבוץ בשנות האלפיים, סיווג הקיבוץ ושיוכו,  וכן בנושאים נלווים העומדים ברום עולמם של בני הקיבוצים. אחד הנושאים אשר נדון בפני הועדה הוא נושא יישוב סכסוכים בקיבוצים.

באוגוסט 2003 פרסמה ועדת בן רפאל את מסקנותיה/דין וחשבון בעניין הקיבוצים, ובין היתר קבעה לעניין יישוב סכסוכים:

(1) יש להבטיח מנגנון הוגן, שוויוני ומתאים ליישוב סכסוכים, בו יוכל כל חבר וחבר להעלות את תביעותיו. הדבר נחוץ במיוחד בתקופה בה מתרחשים שינויים מרחיקי לכת בתחומים חלוקתיים.

(2) בפני כל חבר צריכה להיות פתוחה דרך הוגנת לבירור ויישוב סכסוכים  שלא תיחסם בשום פנים ואופן על ידי הקיבוץ.

(3) המנגנון להבטחת השוויון בין החבר לבין הקיבוץ בעת בירור הסכסוך צריך לכלול את המרכיבים הבאים:

(א) מיצוי העניין בצורה שקופה וכדין במוסדות האגודה המוסמכים.

(ב) אם הקיבוץ מסרב לפנות לבוררות, על הקיבוץ להשתתף בהוצאות הייצוג המשפטי של החבר בבית המשפט, בהתאם לנסיבות העניין ויכולת החבר.

(ג) אם בבוררות בוחר הקיבוץ להיות מיוצג על ידי עורך דין, עליו לממן, בגובה סביר, גם  ייצוג משפטי מתאים לחבר.

(4) אם החבר סבור כי הקיבוץ פועל בניגוד להוראות התקנון – עליו לפנות לרשם האגודות השיתופיות. הוועדה ממליצה כי בירור והכרעה בסוגיה האמורה, יתבצע על ידי רשם האגודות השיתופיות או מי מטעמו בצירוף שני נציגי ציבור שמונו על ידי רשם האגודות השיתופיות. נקבע כי הקיבוץ אכן פועל בניגוד להוראות התקנון ואינו ממלא אחר הוראותיו, רשאי החבר לקבל מהקיבוץ מימון מתאים, כאמור לעיל, לפנייה לערכאות שיפוטיות לשם אכיפת הוראות התקנון והוראות רשם האגודות השיתופיות.

ועדת בן רפאל המליצה, למעשה, ליצור מנגנון הוגן, שוויוני ומתאים ליישוב סכסוכים, בו יוכל כל חבר קיבוץ להעלות את טענותיו ו/או תביעותיו.

הוועדה ציינה, כי בפני כל חבר צריכה להיות פתוחה דרך הוגנת לבירור ויישוב סכסוכים שלא תיחסם בשום פנים ואופן על ידי הקיבוץ.

 

תקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ)

בשנת 2005 שר התעשייה, המסחר והתעסוקה דאז, אהוד אולמרט, התקין את תקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ) התשס"ו-2005, ברוח המלצות ועדת בן-רפאל.  

תקנה 3 לתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ), התשס"ו-2005 קובעת כדלקמן:

השתתפות הקיבוץ במימון ייצוג

נתגלע סכסוך בין חבר לבין הקיבוץ, והקיבוץ בחר להיות מיוצג בהליך הבוררות על ידי עורך דין או שסירב לקיים בוררות הקבועה בתקנונו, ישתתף הקיבוץ בהוצאות הייצוג המשפטי של החבר בבוררות או בבית המשפט, בשיעור הוצאות דומה להוצאות הקיבוץ ובשים לב למקורות הכספיים של החבר.

היינו, זכאותו של חבר הקיבוץ להחזר הוצאות משפטיות, ע"פ הדין, הנה כפופה להיות הקיבוץ מיוצג ע"י עורך דין בהליך הבוררות, או שהקיבוץ סירב לקיים הליך בוררות מול חבר הקיבוץ.

 

פסק דין אלף נ קיבוץ איילת השחר

בית המשפט העליון נדרש לנושא מימון ייצוגם המשפטי של חברי קיבוץ, בין במסגרת הליכים כנגד הקיבוץ ובין בהליכים אחרים, בע"א 1773/06 אלף נ' קיבוץ איילת השחר ואח', ושם בית המשפט קיבל את הדרישה לחייב את הקיבוץ בהוצאות חבר הקיבוץ:

"נושא מימון ייצוגם המשפטי של חברי קיבוץ, בין במסגרת הליכים כנגד הקיבוץ ובין בהליכים אחרים, לא הוסדר בצורה מפורשת בפקודה או בתקנות השונות קודם להתקנת התקנות החדשות, והוא הוכרע בפסיקה בהתאם לנסיבות הענין שנדונו, לעתים תוך התייחסות להוראות תקנון האגודה (ראו למשל: ענין כספי, בפסקה 119; ענין בקשיצקי, בפסקאות 58-60; ענין פועם, בפסקה 34). בכלל התקנות שהותקנו בשנת 2005, נכללות גם תקנות יישוב סכסוכים בקיבוץ, הקובעות כיום הוראות מפורשות בנושא זה, ככל שהדבר נוגע לסכסוך שהתגלע בין הקיבוץ לאחד מחבריו (תקנות 3-5; לדיון כללי ראו גם: נועם, בעמ' 551-553).

אין מקום להיזקק לניתוח עקרוני מקיף של סוגיית זכותו של חבר קיבוץ לקבל מהקיבוץ מימון של הוצאות משפט שנאלץ לשאת בהן, מן הטעם כי בנסיבות ענין זה נכון וראוי כי הקיבוץ ישתתף במימון הוצאות המשפט של המערער. זאת, לאור הפגמים שנפלו בהחלטות הקיבוץ; נוכח השאלות כבדות-המשקל שהתובענה והערעור העלו; ולאור תרומת הליך זה לבירור וליבון הסוגיה הרחבה הנוגעת לשינויים באורחות-החיים שהתרחשו בהתיישבות הקיבוצית כולה.

יש לחייב את הקיבוץ, אפוא, בהוצאות המערער בשתי הערכאות, אף שבסופו של יום, תביעתו וערעורו נדחים, והסעדים שנתבקשו על-ידו לא הוענקו".

כבוד השופט רובינשטיין הוסיף וקבע בפסק דין אלף, כי חיוב מימונו של ייצוג החבר ע"י הקיבוץ אינו חסד, וכי הוא מעוגן בדין (בתנאים שקבעו התקנות).

 

החלטות רשם האגודות השיתופיות

ביום 9.11.2008 ניתנה החלטה תקדימית ע"י רשם האגודות השיתופיות  בתיק מס' 832/298/08 שרמן ואח' נ' קיבוץ האון, ובו חייב רשם האגודות השיתופיות את קיבוץ האון לשלם לשני חבריו החזר הוצאות משפטיות בהם נשאו חברים אלו במסגרת הליכים משפטיים שהם מקיימים כנגד הקיבוץ. וזו לשון ההחלטה:

 "התקנות מדברות בעד עצמן ומחייבות את הקיבוץ לשאת בהוצאות משפטיות של חבר, שעה שנתגלע סכסוך בין החבר לאגודה, והקיבוץ מיוצג על ידי עורך דין. התנאים הנדרשים מן התקנות, לחיובו של הקיבוץ, בהשתתפות ההוצאות, מתקיימים אחת לאחת במקרה דנן"

 ובהמשך:

 "כמו כן, מצבו הכלכלי של הקיבוץ, הוא אמנם עניין שיש לתת עליו את הדעת, אך לא עד כדי השתת ההוצאות כולן, על החברים בלבד.

לאחר ששקלתי היטב בדבר, נתתי דעתי בעניין והחלטתי לחייב את המשיב בהוצאות משפטיות…"

ראו גם: החלטת רשם האגודות בתיק מס' 149/571/09 פלטין נ' קיבוץ משמרות.

 

סוף דבר

חבר קיבוץ אשר מצוי בסכסוך עם הקיבוץ ועומד בפני תביעת הקיבוץ, ומעוניין לקבל החזר הוצאות משפטיות, עליו לבדוק האם הוא עומד בקריטריונים שנקבעו בתקנות האגודות השיתופיות (יישוב סכסוכים בקיבוץ), וכן עליו למצות את ההליכים במוסדות הקיבוץ טרם פנייתו לערכאות שיפוטיות.

כמו כן, על חבר הקיבוץ לפנות  לקיבוץ בבקשה שיממנו לו ייצוג משפטי.

עוד בטרם פתיחת הליכים כנגד הקיבוץ, ראוי וכדאי להיוועץ עם עורך דין הבקיא בדיני אגודות שיתופיות אשר ילווה אתכם בכל ההליך, ואשר ידע לכלכל את צעדיכם בצורה המיטבית.  

  

נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

  

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת. 

מגבלות אגודה שיתופית לשינוי התקנון

15/8/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים, דיני קיבוצים  |   2 Comments
פתח בחלון חדש »

 תקנון אגודה שיתופית הנו חוזה בין האגודה לבין כל חבר בה, ובין החברים לבין עצמם.

תקנון אגודה שיתופית שואב כוחו הן מפקודת האגודות השיתופיות והתקנות שהותקנו על-פיה, והן מההסכמות שבין חברי האגודה כפי שבאו לידי ביטוי בתקנון.

התקנון הוא מסמך היסוד של האגודה, אשר בו נקבעו הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים שלה, והוא מהווה חלק מהמשפט החוקתי של האגודה.

השילוב בין האלמנט החוזי של תקנון האגודה, ובין האלמנט המשפטי חוקתי שבו, מוביל לכך ששינוי התקנון אמור לבטא את רצונם של חברי האגודה, ועליו להתבצע בהליך הקבוע בדין.

סעיף 7 לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד) תשל"ו – 1976 קובע את הדרך לתיקון תקנון האגודה.

על פי נוסח הסעיף, אגודה רשאית לתקן את התקנון, והדבר יתאפשר בהתאם להחלטה שנתקבלה באסיפה הכללית לפי התנאים המנויים בסעיף 7(ב) לתקנות.

תוקפו של תיקון בתקנון האגודה מותנה באישורו ורישומו על-ידי רשם האגודות השיתופיות, ותוקף התיקון יהיה מיום הרישום ע"י רשם האגודות.

ראו: סעיף 12 לפקודת האגודות השיתופיות ותקנה 8 לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד).

תיקון תקנון אגודה שיתופית מחויב לעמוד בדרישות מהותיות של עקרונות דין כלליים.

כך למשל, לא ניתן לעגן בתקנון הוראה העומדת בניגוד לחוק קיים, למוסר, או לתקנת הציבור.

ראו: פרופ' סמדר אוטולנגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל, תל אביב 1995, עמ' 255; סעיפים 30 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; ע"א 127/62 "יחד" קואופרטיב עובדי ומובילי בשר בחיפה בע"מ נ' שימנסקי, פ"ד טז(4) 2341.

כך למשל, על תיקון תקנון אגודה שיתופית לעמוד בדרישת תום-הלב {אוטולנגי עמ' 256-257}

זאת ועוד, אין בכוחו של תקנון האגודה השיתופית לפגוע בזכויות היסוד של חברי האגודה אלא במגבלות המוכרות לעניין זה, והגם שבסמכותה של האסיפה הכללית לשנות את הוראות תקנון האגודה, סמכות זו מוגבלת לשינויים שאינם משנים את בסיס ההסכמה עליה בנויה האגודה.

ראו: ע"א 239/92 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' משיח, פ"ד מח(2) 66, וכן, פרופ' סמדר אוטולנגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל, תל אביב 1995, עמ' 259-258 ועמ' 314.

יפים לעניין זה דברי כבוד השופט אהרון ברק (בתוארו דאז) בע"א 524/88 פרי העמק אגודה חקלאית בע"מ נ' שדה יעקב מושב עובדים בע"מ, פ"ד מה(4) 527:

"אמת הדבר, לאגודה הסמכות לשנות את תקנונה, אך סמכות זו אינה בלתי מוגבלת. בנוסף להגבלות הרגילות, לפיהן השינוי צריך להיות בתום-לב ולמען האגודה ואסור לו שיעשוק את המיעוט, קיימת הגבלה כללית, לפיה אין לכלול בו עניינים המשנים בצורה מהותית את בסיס ההסכמה עליה בנויה החברות באגודה השיתופית. … אכן, זהו עיקרון כללי של דמוקרטיה ושלטון רוב בתאגידים, לפיו קיימות מגבלות על כוחו של הרוב. לעתים מעוגן עיקרון זה בהוראה חקוקה … לעתים אין עיגון לעיקרון זה בהוראה חקוקה, והוא נובע מעקרונות כלליים (כפי שהדבר בעמותות ואגודות שיתופיות)… בהיעדר הוראה מפורשת, אין הרוב מוסמך להביא לשינוי בסיסי, המשנה את יסוד ההבנה שבין הצדדים לתקנון, ונדרשת הסכמת כל החברים כולם"

 לסיום, אגודה שיתופית רשאית לשנות את תקנונה בהתאם להוראות סעיף 7 לתקנות האגודות השיתופיות, ואולם, סמכותה מוגבלת ע"פ דין, כאשר ההגבלה נועדה לשמור על  זכויות היסוד של חברי האגודה.

 נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

האם נוהג שהתפתח בקיבוץ עשוי לגבור על הוראות תקנון הקיבוץ?

29/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

תקנון אגודה שיתופית מהווה חוזה סטטוטורי המוחל אוטומטית מכוח החוק על כל חברי האגודה.

תקנון האגודה הינו בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה ובין החברים לבין עצמם, ואולם, הדרכים לתיקונו ולהכנסת שינויים בו נקבעו בחוק ובתקנות, בשונה מהדרכים לשינוי הסכם רגיל.

ראו: סעיף  12 לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות 7 ו8- לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), תשל"ו-1976.

אם כך, מתעוררת השאלה אם נוהג שהתפתח באגודה שיתופית עשוי לגבור על הוראות תקנון האגודה, מבלי לשנות את התקנון באופן פורמלי?

לשם הדוגמה, נניח וקיבוץ נוהג כלפי חבר הקיבוץ ומיטיב עמו בדרך מסוימת במשך תקופה ארוכה, האם הקיבוץ רשאי לחזור בו ו/או לבטל את ההטבה באופן חד צדדי? 

בית המשפט העליון קבע בפסק דין בית חנניה, כי הסטיה מתקנון האגודה השיתופית מקבלת (במקרים מסוימים) כוח של מנהג כאשר הסטיה הנה ארוכה ורצופה, ובלשון בית המשפט:

"תקנונה של אגודה הוא רק בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה, או בין החברים לבין עצמם, לפיו הם נוהגים מתוך הסכמה הדדית. בנסיבות מסויימות, אותה הסכמה כוחה יפה גם לתת תוקף לסטיה ממנו. כשהסטיה היא מתמידה ורצופה במשך זמן מספיק, ידועה לכל הנוגעים בדבר ומכריעה ביחסיהם ההדדיים, היא מקבלת כוח של מנהג מחייב שהחוק מכיר בו כמו שהוא מכיר בכל מנהג או נוהג עסקי אחר שהנוגעים בדבר אינם יכולים לכפור בו.

מכיוון שכך, אין ספק כי הנוהג בדבר קבלת חברים לאגודה המערערת לפי אורך הזמן שנהגו על פיו, בהתמדה וברציפות, והיותו ידוע ומפורסם… הפך להיות למנהג מחייב שהמשיבים אינם רשאים להתכחש לו.

ע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן פ"ד יח(3) 20.

אפשרות התגבשותו של מנהג מחייב בקיבוצים הודגשה גם במאמרו של פרופ' ג' טדסקי "המנהג במשפטנו הנוהג והעתידי", משפטים ה' 9 (תשל"ד) בעמ' 48 :

"…ישנם מנהגים שיצרה אותם בארץ קבוצה וולונטרית זו או אחרת. בראש ובראשונה יש לציין כאן את הקיבוצים… אין ספק שאלה נוטים ליצור משפט משלהם… משפט זה מתבטא בתקנות בכתב; אך מסתבר שכאן, כמו במקרים אחרים, אין ה'תורה שבכתב' ממצה את הכל ועל ידה נוהגת גם 'תורה שבעל פה', כלומר מנהגים. ואפילו ה'תורה שבכתב', אם היא מוגשמת למעשה בהליכותיהם של הנוגעים בדבר הופכת מנהג…".

עולה מהאמור לעיל, כי התוקף הנורמטיבי המחייב שניתן להתנהגות חברי הקיבוץ עשוי, בנסיבות האמורות, אף לבוא במקום שינוי התקנון בדרך שנקבעה בחוק ובתקנות.

ואולם, במרוצת השנים נמתחה ביקורת על ההלכה שנקבעה בפסק דין בית חנניה, ובתי המשפט הדגישו את מורכבות הסוגיה תוך שקבעו קווים מנחים לבחינתה, ותוך שהוחמרו הקריטריונים  לתוקפו של מנהג במקרה של סטיה מתקנון האגודה השיתופית,  ולא די בכך שהסטיה הנה ארוכה ורציפה.

ראו לעניין זה: בג"צ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נב (5) 614.

בפסק דין אגרא נ' חיה רוט קבע בית המשפט, כי חברי האגודה השיתופית יכולים, אמנם, להביע את הסכמתם לשינוי התקנון (במקרה זה, להסמיך את האגודה לחייבם בגין חובותיה) בדרך של נוהג ויהיה בכך מעין שינוי התקנון באופן משתמע, ואולם המבקש להסתמך על הנוהג צריך להוכיח, כי הנוהג היה והנו כלפי כל חברי האגודה באופן ספציפי, ובלשון בית המשפט:

"כדי להצליח בטענתה צריכה הייתה המערערת להוכיח כי נוצר נוהג שלפיו האגודה רשאית לחייב את חבריה בחובותיה. כמו שינוי בתקנון, יש להוכיח כי נוצר נוהג שלפיו החברים באגודה הסכימו לכך כי האגודה תהא רשאית לחייב אותם ללא הסכמתם הפרטנית. על-כן לא די בטענה כי מספר פעמים קודם לכן נהגה האגודה בדרך זו. גם העובדה, שלא הוכחה, כי המשיבה אף היא נהגה לפי הנוהג שהתפתח בעבר – לא די בה. על הטוען לנוהג להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הנוהג שהתפתח איפשר ויתור על הסכמתם הפרטנית של החברים; עניין זה ודאי לא הוכח במקרה שלפנינו.

יש להדגיש, כי הנוהג שמדובר בו אינו מוטל על הצדדים "מבחוץ", קרי: מכוח היותם שייכים לקבוצה מסוימת או למיגזר מסוים. הנוהג שהמערערת טוענת לקיומו אמור לבוא כתחליף להסכמת הצדדים, ובמקרה שלפנינו כתחליף להסכמה מראש של חברי האגודה לכך שניתן יהיה לחייבם בעתיד בחובות האגודה גם ללא הסכמתם הספציפית בעת החיוב.

על-כן הוכחת נוהג כזה צריך שתיעשה לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי (שכן היא באה להחליף את הסכמתו), וכן יש להוכיח שהנוהג הוא לשלילת הצורך בהסכמה ספציפית בעתיד. הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב. כך יימנעו דיונים מיותרים, וכן תימנע הטעיה אפשרית של צדדים שלישיים, בעיה שאינה עולה כאן".

ע"א 4937/92 "אגרא" אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בע"מ נ' חיה רוט, פ"ד מח(1) 818

בפסק דין אבו נ' בית נקופא קבע בית המשפט, כי הכרה בכוחו של הנוהג כדרך לשינוי תקנון של אגודה שיתופית כרוכה בקשיים רציניים, ובלשון כבוד השופט זמיר:

"הוכחת נוהג תלויה במהות המקרה. יש מקרה שבו ההוכחה קלה, למשל כאשר הנוהג אמור רק להבהיר משמעות הוראה בהסכם, ויש מקרה בו ההוכחה קשה, למשל כאשר הנוהג עשוי לסתור הוראה בהסכם…

הנוהג אינו אמור למלא חסר או להשלים הוראה, אלא כוחו עמו לגבור על הוראה מפורשת בתקנון האגודה…

בנסיבות אלה ראוי להקפיד עד שמכירים בקיום נוהג המייתר הסכמה מפורשת…..יש להוכיח את הנוהג באופן ברור וחד משמעי… הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב". 

רע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה(5) 166

בבג"צ נוימן נ' רשם האגודות קבע כבוד השופט חשין, כי "הטוען לקיומו של נוהג אין די לו שיטען לנוהג. שומה עליו לייסד את טיעונו על ראיות מוצקות"; וכי "הנטל להוכחת קיומו של נוהג – לא-כל-שכן להוכחת קיומו של נוהג-מבטל-תקנון – נטל כבד הוא, והנטל מוטל – למותר לומר – על הטוען לקיומו"  

ראו: בג"צ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נד(5) 299.

בפסק דין אלף נ' איילת השחר, החמיר בית המשפט את הדרישות להכרה בקיומו של נוהג, וקבע, כי "הנטל לביסוס הנוהג הולך ומתעצם ככל שהוא מבטא סטייה ברורה, חדה ומפורשת מהוראות התקנון; על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר הוא נוגע לעניינים עקרוניים, המצויים ביסוד אורחות-החיים עליהם בנוי הקיבוץ, אשר מצאו את ביטויים בהוראות המהותיות של התקנון".

בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין בעובדה, כי אסיפת חברי הקיבוץ קבלה מספר פעמים החלטות שהיוו סטייה מהתקנון וכי השינויים בוצעו בפועל, בכדי ללמד כי התגבש נוהג מחייב גם לעתיד לבוא.

ראו: ע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר ואח', מתוך: www.lawdata.co.il   

המסקנות העולות מהאמור לעיל הנן, כי מצד אחד, לא ניתן לשלול באופן גורף את כוחו ונפקותו של הנוהג ו/או התנהגות הצדדים שנעשתה שלא בהתאם לתקנון הקיבוץ, ולעיתים ניתן להכיר בתהליכים שונים שהתרחשו שלא בהתאם לכללים הקבועים בדין או בתקנון.

מנגד, במקום בו מבקשים ליתן תוקף משפטי להתנהגות הסוטה מהוראות מפורשות הקבועות בתקנון, הרי שהדבר צריך להיעשות במקרים חריגים ויוצאי-דופן, ולהיתחם בקווי-גבול ברורים.

קבלת הטענה "נוהג שהשתרש בקיבוץ", ואשר אינו עולה בקנה אחד עם הוראות תקנון הקיבוץ, עשוי לקבל מעמד מחייב, רק אם הוכח כי הנוהג התגבש במשך תקופה ארוכה ורצופה, וכי כל חברי הקיבוץ ידעו ויודעים עליו, פועלים על-פיו, ונכונים לפעול על-פיו גם בעתיד.

ראו: ע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר ואח', מתוך: www.lawdata.co.il      

לסיכום, הטוען כי קיים נוהג אשר משנה את תקנון האגודה השיתופית, מוטל עליו נטל כבד, שיש לבססו על ראיות מוצקות, ונטל ההוכחה מוטל, מטבע הדברים, על הטוען לו.

 

 נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

  

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

שינוי תקנון הקיבוץ

22/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

תקנון הקיבוץ (תקנון האגודה השיתופית החקלאית) מהווה למעשה חוזה  המגדיר באופן מפורט את מערכת היחסים בין חברי האגודה לבין האגודה, ואת הקשר בין חבר אגודה למשנהו.

בין היתר, מסדיר תקנון הקיבוץ את זכויות וחובות הקיבוץ וחבריו.

התקנון הוא חוזה סטטוטורי המוחל אוטומטית מכוח החוק על כל חברי הקיבוץ.

תקנון הקיבוץ נרשם ומאושר ע"י רשם האגודות השיתופיות, והוא פתוח לעיונו של  

ככלל, אין תקנון אחד ויחיד לכלל הקיבוצים ואין חובה לקיומו של תקנון בנוסח מסוים, אולם בפועל, ניסחו התנועות הקיבוציות תקנון אחיד, אשר אומץ על ידי מרבית הקיבוצים באמצעות הצבעת חברי הקיבוץ באסיפת החברים, תוך התאמת פרטי התקנון לקיבוץ הספציפי.

שינוי תקנון הקיבוץ מחייב פרוצדורה מיוחדת הקבועה הן בתקנון הקיבוץ והן בתקנות האגודות השיתופיות (יסוד) תשל"ו – 1976

סעיף 7 לתקנות האגודות השיתופיות (יסוד) קובע כדלקמן:

 תיקון תקנות האגודה

 

(א) אגודה רשאית לתקן את תקנותיה.

(ב) תיקון התקנות יהא על פי החלטה שנתקבלה באסיפה כללית לפי התנאים שלהלן:

(1) נכחו באסיפה הכללית הראשונה לפחות שני שלישים מכלל חברי האגודה, או באסיפה כללית נדחית מספר נוכחים כלשהו, ובלבד שהאסיפה הכללית הנדחית כונסה לא לפני עשרה ימים ולא יאוחר משלושים יום מיום כינוס האסיפה הכללית הראשונה;

(2) הצביע בעד התיקון רוב של שלושה רבעים מהמצביעים, מלבד אם נקבע בתקנות האגודה רוב גדול יותר;

(3) בסדר היום של האסיפה הכללית הכלול בהזמנה הופיע סעיף מפורש בדבר תיקון התקנות, ובהזמנה לאסיפה כללית נדחית – צוין שההחלטה באותה אסיפה כללית יכולה להתקבל במספר חברים נוכחים כלשהו.

(ג) אישר הרשם מראש ובכתב הצעת תיקון לתקנות אגודה שהוגשה לו מאת הועד, יכול שהצעת התיקון תתקבל ברוב של שני שלישים מהקולות שניתנו בהצבעה באסיפה כללית, יהא מספרם אשר יהא, ובלבד שהאסיפה הכללית לתיקון התקנות כונסה לא יאוחר משלושה חדשים לאחר תאריך אישור הרשם, אולם אם האסיפה הכללית תכניס שינויים בהצעת התיקון שאישר הרשם כאמור, יהא דרוש לקבלתה רוב של שלושה רבעים מהקולות שניתנו בהצבעה.

(ד) בקשה לרישום תיקון לתקנות תיחתם בידי שניים מחברי הועד או, בהסכמת הרשם אם ראה טעם מיוחד לכך, בידי היושב ראש והמזכיר שלהאסיפה הכללית, והיא תומצא לרשם או לאגודה שבאמצעותה יש להעביראת הבקשה לרשם לפי תקנה 3 לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), תשל"ז1976-, לפי הענין, תוך מאה ושמונים יום מיום קבלתהחלטת האסיפה הכללית בדבר התיקון בתקנות ויצורפו לה מסמכים אלה:

(1) תצהיר חתום בידי מגישי הבקשה שבו נאמר כי קויימו הוראות תקנות-משנה (ב) או (ג), לפי הענין, והוראות תקנות האגודה לגבי קבלת החלטה בדבר תיקון התקנות;

(2) נוסח ההחלטה של האסיפה הכללית בדבר תיקון התקנות כשהוא חתום בידי מגישי הבקשה;

(3) נוסח התיקון המבוקש בתקנות האגודה, מודפס בצורת טבלה המראה את התקנה המקורית ואת התקנה המתוקנת.

(ה) אם לא נקבע אחרת באסיפה הכללית יהיו מגישי הבקשה האמורה בתקנת-משנה (ד), או מי שהם מינוהו לכך בכתב, רשאים על פי דרישת הרשם להכניס בנוסח התיקון לתקנות האגודה שינויי נוסח וסגנון שאינם משנים את מהות הענין.

 היינו, שינוי התקנון מצריך, בדרך כלל, קבלת התיקון ברוב של לפחות 3/4 מהמצביעים, בהצבעה בה השתתפו לפחות 2/3 מחברי האגודה החקלאית.

הקיבוץ חייב לקבל החלטותיו בהתאם לקבוע בתקנון הקיבוץ, ואם יש בדעתו לשנות מהאמור בתקנון, עליו לפעול  בדרך הקבועה בדין לשינוי התקנון.

פרוצדורת שינוי התקנון הנה מורכבת, ואולם, כל החלטה בניגוד לתקנון הקיבוץ, במפורש או במשתמע, שלא נעשית על דרך של שינוי התקנון הקבועה בדין, הנה בלתי חוקית ובטלה.  

יחד עם זאת, נושאים רבים אינם נדונים לפרטיהם במסגרת התקנון, אלא בפורומים ו/או במנגנונים שהוסמכו לכך ע"פ הדין ו/או התקנון, והחלטות שמתקבלות בעניינים מחייבות מבחינה משפטית את הקיבוץ ואת כלל החברים, גם אם אותם חברים התנגדו לקבלתן.

לסיום, ככל והתקבלה החלטה בקיבוץ אשר פוגעת בזכויותיך, עליך לברר האם ההחלטה נתקבלה כדין, ובמידת הצורך הנך רשאי לפנות לרשם האגודות השיתופיות בבקשה שיורה על ביטול ההחלטה.

  

נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

קבלה לחברות בקיבוץ מכוח נוהג

15/7/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

 קבלה לחברות בקיבוץ אפשרית בשני אופנים: קבלה בדרך הקבועה בתקנון הקיבוץ (ועדת קבלה, מבחנים, ראיונות, אסיפה כללית וכיו"ב), וקבלה לחברות מכוח נוהג.

סעיף 2א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973 קובע כדלקמן:

 

"נסיבות מיוחדות להכרה בחבר (תיקון: תשל"ה)

נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה"

 

היינו, אדם שהקיבוץ התנהל והתנהג כלפיו כחבר קיבוץ מן השורה, ושהוא התנהל והתנהג כלפי הקיבוץ כחבר קיבוץ, יש לראות אותו כחבר קיבוץ.

הפרמטרים שעל פיהם בוחנים האם התנהגות הצדדים מעידה, כי יש לקבל את האדם כחבר קיבוץ, הנם בין היתר: תקופת מגוריו בקיבוץ, עבודתו בקיבוץ, תורנויות עבודה שביצע האדם בקיבוץ לרבות בשבתות וחגים, סידור עבודה, רישומו כחבר בספר הטלפונים, אספקת צרכי הקיום, קבלת גמולים מהקיבוץ (כמו גמול ותק), העברת קצבאות ביטוח לאומי לקיבוץ (ככל וישנם), קבלת תקציב חודשי מהקיבוץ, תשלום בגין לימודים, טיפולים רפואיים וטיפולי שיניים, דיווחים לרשויות (מס הכנסה, ביטוח לאומי וכיו"ב), השתתפות בחיי החברה בקיבוץ וכו'.

יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת דורית בייניש (כתוארה אז) בבר"מ  9609/05  קיבוץ רמת הכובש נ' אופירה דנינה-צור, מתוך www.lawdata.co.il :

"על רקע זה בחן בית המשפט קמא האם במהלך השנים הרבות בהן מתגוררת המשיבה בקיבוץ נהגו בה כחברת הקיבוץ, ומצא כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב. בית המשפט קמא קבע כי בתחילה, אמנם, לא נהג הקיבוץ במשיבה כבחברה, והדבר הובהר בהסכם הכתוב משנת 1983 שבו נאמר כי המשיבה אינה חברת קיבוץ ונקבע סכום אותו חויבה המשיבה לשלם לקיבוץ עבור דמי מחייתה וכלכלתה. ואולם, כעבור מספר חודשים, כך נקבע, חדלו הצדדים לנהוג על פי החוזה. המשיבה החלה מעבירה לקיבוץ את כל הכנסותיה ואף עמדה לרשות סידור העבודה ועבדה בקיבוץ, ואילו הקיבוץ העניק למשיבה זכויות המוענקות לחברי קיבוץ, כגון דמי קופת חולים, שירותי בריאות, סיעוד ועוד. בית המשפט קמא הדגיש כי מדובר במערכת יחסים ארוכה ובהתנהגות מתמשכת, אשר מתקיימת במשך עשרות שנים.

אין ניתן לקבל גם את טענת המבקש בדבר הפרשנות אשר יש ליתן לתקנה 2א לתקנות. צדק בית המשפט קמא בקובעו כי המבחן הקובע הנו מבחן ההתנהגות – ולפיו ניתן לראות אדם כחבר בקיבוץ אף אם לא נתקיימו הליכים פורמאליים בנושא, ובתנאי שנהגו בו כחבר קיבוץ במשך תקופה סבירה. בית המשפט קמא מצא בעניין זה כי הקיבוץ נהג במשיבה כבחברת קיבוץ במשך תקופה ארוכה, ועל כן חל על יחסיהם סעיף 2א הנ"לגם טענת המבקש כי בשנת 1992 תוקן תקנון הקיבוץ באופן השולל את תחולת סעיף 2א, דינה להידחות. זאת, נוכח קביעת בית המשפט קמא כי הקיבוץ נהג במשיבה כבחברה שנים רבות קודם למועד התיקון. באשר לטענת המבקש כי מסמכים שונים שנערכו במזכירות הקיבוץ מוכיחים כי לא נהג במשיבה כבחברה, הרי שגם לעניין זה צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אין במסמכים הללו כדי להטות את כף המאזניים לגרסת הקיבוץ. בית המשפט קמא בחן את המסמכים ומצא כי אף על פי שאינם מגדירים את מעמדה של המשיבה כ"חברת קיבוץ", הרי שהם מפרטים חובות וזכויות האופייניים לחברי קיבוץ(הדגשות אינן במקור – ר.א)

 

יחד עם זאת, הסיפא לסעיף 2א' לתקנות קובעת: "זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה"

בשנות התשעים החלו הקיבוצים להכניס לתקנון האגודה סעיף הקובע כדלקמן (בשינויים מינוריים מקיבוץ לקיבוץ):

"על אף האמור בכל דין לא יראו אדם כחבר קיבוץ אלא אם התקבל לחברות על פי תקנון זה, אפילו נהג ונהגו בו כחבר קיבוץ".

היינו, התקנון החדש הקיים במרבית הקיבוצים, מאפשר, לכאורה, קבלת חבר לקיבוץ אך ורק באמצעות הדרך הקבועה בתקנון.

אדם המעוניין להתקבל, כיום, לחברות בקיבוץ מכוח נוהג, עליו לברר את העובדות להלן:

1     האם התקנון בקיבוץ הרלוונטי מכיל את פסקת ההחרגה (על פיה לא ניתן לקבל חבר מכוח נוהג).

2     מה המועד בו הוכנסה פסקת ההחרגה לתקנון הקיבוץ.

3     מה הוא המועד המוקדם ביותר, לטענתו, בו הוא אמור היה להיות חבר קיבוץ,  והאם מועד זה קודם ליום בו הוכנסה לתקנון הקיבוץ פסקת ההחרגה.

מעניין לעניין באותו עניין, תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות נוקטת בלשון: "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה.."

מן הראוי לפרש סעיף זה, כך שבמידה ונהגו באדם כחבר אגודה, במשך תקופה ארוכה מעבר ל"תקופה סבירה", הרי שיש לקבלו כחבר אגודה, אף בניגוד לאמור בפסקת ההחרגה, וזאת, בין היתר, משיקולי תום לב, הגינות, הגנה על אינטרס ההסתמכות של ה"חבר" והתנהלות מוסדית תקינה.  

(יצוין כי פרשנות זאת טרם נבחנה ו/או קיבלה ביטוי בפסיקת בתי המשפט).

לסיכום, בטרם פניה לקיבוץ בבקשה להתקבל כחבר מכוח נוהג, ראוי וכדאי להיוועץ עם עורך דין הבקיא בדיני אגודות שיתופיות אשר ילווה אתכם בכל ההליך, ואשר ידע להציג את העובדות באופן שימקסם את הסיכוי לקבלתכם לחברות בקיבוץ.  

 

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.  

זכאותו של חבר אגודה שיתופית לעיין במסמכי האגודה

22/2/2012   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   דיני מושבים, דיני קיבוצים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

חברי אגודות שיתופיות (מושבים וקיבוצים) נתקלים, במקרים רבים, בהתנגדות של ועד האגודה, לבקשתם לעיין ו/או לצלם את מסמכי האגודה כדוגמת פרוטוקולים, החלטות האסיפה הכללית וכיו"ב.

האם ועד האגודה רשאי להתנגד לבקשת החברים לעיין במסמכים? האם חבר אגודה רשאי לעיין בכל מסמך שבידי האגודה – גם אם אינו נוגע אליו באופן ישיר?

תקנה 37 לתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה) התשל"ה – 1975 קובעת:

"לכל חבר האגודה הזכות לעיין בספרי הפרוטוקולים של האסיפה הכללית, המועצה, הוועדויתר רשויות האגודה, תוך שבעה ימים מיום שדרש"

סעיף 19 לפקודת האגודות השיתופיות קובע כדלקמן:
"על כל אגודה רשומה להחזיק אצלה העתק מן הפקודה הזאת ומן התקנות ומתקנותיה של האגודהורשימת חבריה; המסמכים הללו יהיו פתוחים לעיון בכל עת מתאמת במען הרשום של האגודה, חינם אין כסף, באותן שעות שבהן פתוח משרדה של האגודה לצרכי עסקיה.

זכותו של חבר אגודה שיתופית לעיין במסמכים נובעת גם מתקנה 4 לתקנות האגודות השיתופיות (הוראות כלליות), התשל"ו-1976 אשר קובעת, כי:

"כל אדם רשאי לעיין, במשרד הרשם, במסמכים המפורטים להלן, לאחר ששילם את האגרה שנקבעה לכך:
(1) פנקס הרישום;
(2) העתק תעודת הרישום של האגודה;
(3) תקנותיה של אגודה;
(4) פנקס השעבודים שהאגודות הטילו על נכסיהן, ופנקס השעבודים לזכות האגודה;
(5) צו מאת הרשם;
(6) כל מסמך אחר בהסמכת הרשם.

החוק והפסיקה קובעים, אם כן, באופן חד משמעי, כי לחבר האגודה קיימת זכות שבדין לעיין במסמכי האגודה השיתופית בין אם זה על פי הוראות תקנה 37 לתקנות רשויות האגודה ובין אם זה על פי הוראות תקנה 4 לתקנות ההוראות הכלליות.

ראו: תיק 31-190/11 יואב פוזנר נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב בע"מ, מתוך: www.lawdata.co.il

זכות העיון במסמכים כוללת בתוכה גם את הזכות לצלם כאשר הצילום נעשה על חשבון חבר האגודה השיתופית.

ראו: תיק 153-459/07, ה"ה שפילברג ודר' חיים ליכט נ' כפר הרא"ה- מושב עובדים של הפועמ"ז להתיישבות חקלאית בע"מ, מתוך: www.lawdata.co.il

האם הזכות לעיין במסמכים הנה גורפת? האם חבר אגודה זכאי לעיין במסמכים שאינם נוגעים אליו? האם לחבר האגודה הזכות לעיין במסמכים חסויים שזכויות צדדים שלישיים תלויות בהן?

בתי המשפט קבעו, כי אין הרשימה המופיעה בפקודה ובתקנות מהווה רשימה סגורה, ואין בתקנה 37 כדי לשלול זכות עיון במסמכים האחרים. חברי האגודה רשאים לבקש ולעיין גם במסמכים אחרים.

ראו: ה"פ 1125/00 גיא יובל ואח' נ' אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, מתוך: www.nevo.co.il .

לעניין הזכות לעיון במסמכים, רשם האגודות השיתופיות קבע בתיק 31-190/11 יואב פוזנר נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב בע"מ, מתוך: www.lawdata.co.il, כי אגודה שיתופית אינה רשאית לסרב לחבר האגודה לעיין במסמכים בטענה שחבר האגודה הנו מתחרה עסקי של האגודה.

עוד קבע רשם האגודות השיתופיות, כי אין להקיש מדיני החברות על דיני האגודות השיתופיות, וניתן לחייב את האגודה השיתופית לאפשר לחבר האגודה לעיין במסמכים, גם כאשר הבקשה הוגשה, לכאורה, שלא בתום לב או שיש בגילוי זה גילוי של סוד מסחרי או פטנט העלול לפגוע באגודה.

יחד עם זאת, חובת מתן העיון לחברי האגודה אינה גורפת ואינה חלה לגבי כל המסמכים, שכן, בתיקה של אגודה שיתופית, ישנם מסמכים רבים, אשר חלקם רלוונטיים לכלל החברים וההליכים, חלקם רלוונטיים לחברים מסוימים בלבד בהליכים מסוימים בלבד, או לצדדים שלישיים שאינם חברים באגודה.

רשם האגודות השיתופיות קבע, כי מתן זכות עיון גורפת ללא הבחנה, מעבר לזכות העיון הניתנת על פי תקנות 4 ו-37 כפי שצוינו לעיל, עלולה לפגוע באגודה או בחברים יחידים ובצדדי ג'. קיים צורך לשמור על האגודה, חבריה או צדדי ג' הבאים עמה במגע מפני פגיעה בפרטיות, סוד מסחרי או כל פרמטר אחר שראוי שמקומו לא יפורסם בציבור.

ראו: תיק 31-190/11 יואב פוזנר נ' אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזיכרון יעקב בע"מ, מתוך: www.lawdata.co.il

בקשת חבר אגודה שיתופית לעיון במסמכים, מעבר למסמכים המנויים בתקנות, צריכה לעבור את אישור הרשם כמנגנון של פיקוח וביקורת, וכחלק מהשמירה על זכויות החברים האגודה וצדדים שלישיים.

לסיכום, לחבר אגודה קיימת זכות שבדין לעיין במסמכי האגודה המפורטים בפקודה ובתקנות, לרבות: בפרוטוקולים ובהחלטות של האסיפה הכללית, של הועד ושל יתר רשויות האגודה.

אולם, זכות זו אינה גורפת, ולאגודה קיימת הזכות להתנגד למתן עיון במסמכים אשר אינם מנויים בפקודה ובתקנות.

כאשר אגודה שיתופית מתנגדת לאפשר לחבר אגודה לעיין במסמכים שונים, חבר האגודה רשאי לפנות לרשם האגודות השיתופיות בבקשה לחייב את האגודה לאפשר לו לעיין ו/או לצלם את המסמכים, ורצוי שחבר האגודה ילווה בעורך דין המומחה בדיני אגודות שיתופיות אשר בקיא בנהלים ומכיר את הדרכים אשר תאפשרנה לחבר אגודה לקבל את מבוקשו.

נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת - שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116