האם נוהג שהתפתח בקיבוץ עשוי לגבור על הוראות תקנון הקיבוץ?

תקנון אגודה שיתופית מהווה חוזה סטטוטורי המוחל אוטומטית מכוח החוק על כל חברי האגודה.

תקנון האגודה הינו בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה ובין החברים לבין עצמם, ואולם, הדרכים לתיקונו ולהכנסת שינויים בו נקבעו בחוק ובתקנות, בשונה מהדרכים לשינוי הסכם רגיל.

ראו: סעיף  12 לפקודת האגודות השיתופיות ותקנות 7 ו8- לתקנות האגודות השיתופיות (ייסוד), תשל"ו-1976.

אם כך, מתעוררת השאלה אם נוהג שהתפתח באגודה שיתופית עשוי לגבור על הוראות תקנון האגודה, מבלי לשנות את התקנון באופן פורמלי?

לשם הדוגמה, נניח וקיבוץ נוהג כלפי חבר הקיבוץ ומיטיב עמו בדרך מסוימת במשך תקופה ארוכה, האם הקיבוץ רשאי לחזור בו ו/או לבטל את ההטבה באופן חד צדדי? 

בית המשפט העליון קבע בפסק דין בית חנניה, כי הסטיה מתקנון האגודה השיתופית מקבלת (במקרים מסוימים) כוח של מנהג כאשר הסטיה הנה ארוכה ורצופה, ובלשון בית המשפט:

"תקנונה של אגודה הוא רק בגדר הסכם בין האגודה לבין חבריה, או בין החברים לבין עצמם, לפיו הם נוהגים מתוך הסכמה הדדית. בנסיבות מסויימות, אותה הסכמה כוחה יפה גם לתת תוקף לסטיה ממנו. כשהסטיה היא מתמידה ורצופה במשך זמן מספיק, ידועה לכל הנוגעים בדבר ומכריעה ביחסיהם ההדדיים, היא מקבלת כוח של מנהג מחייב שהחוק מכיר בו כמו שהוא מכיר בכל מנהג או נוהג עסקי אחר שהנוגעים בדבר אינם יכולים לכפור בו.

מכיוון שכך, אין ספק כי הנוהג בדבר קבלת חברים לאגודה המערערת לפי אורך הזמן שנהגו על פיו, בהתמדה וברציפות, והיותו ידוע ומפורסם… הפך להיות למנהג מחייב שהמשיבים אינם רשאים להתכחש לו.

ע"א 84/64 בית חנניה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' פרידמן פ"ד יח(3) 20.

אפשרות התגבשותו של מנהג מחייב בקיבוצים הודגשה גם במאמרו של פרופ' ג' טדסקי "המנהג במשפטנו הנוהג והעתידי", משפטים ה' 9 (תשל"ד) בעמ' 48 :

"…ישנם מנהגים שיצרה אותם בארץ קבוצה וולונטרית זו או אחרת. בראש ובראשונה יש לציין כאן את הקיבוצים… אין ספק שאלה נוטים ליצור משפט משלהם… משפט זה מתבטא בתקנות בכתב; אך מסתבר שכאן, כמו במקרים אחרים, אין ה'תורה שבכתב' ממצה את הכל ועל ידה נוהגת גם 'תורה שבעל פה', כלומר מנהגים. ואפילו ה'תורה שבכתב', אם היא מוגשמת למעשה בהליכותיהם של הנוגעים בדבר הופכת מנהג…".

עולה מהאמור לעיל, כי התוקף הנורמטיבי המחייב שניתן להתנהגות חברי הקיבוץ עשוי, בנסיבות האמורות, אף לבוא במקום שינוי התקנון בדרך שנקבעה בחוק ובתקנות.

ואולם, במרוצת השנים נמתחה ביקורת על ההלכה שנקבעה בפסק דין בית חנניה, ובתי המשפט הדגישו את מורכבות הסוגיה תוך שקבעו קווים מנחים לבחינתה, ותוך שהוחמרו הקריטריונים  לתוקפו של מנהג במקרה של סטיה מתקנון האגודה השיתופית,  ולא די בכך שהסטיה הנה ארוכה ורציפה.

ראו לעניין זה: בג"צ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נב (5) 614.

בפסק דין אגרא נ' חיה רוט קבע בית המשפט, כי חברי האגודה השיתופית יכולים, אמנם, להביע את הסכמתם לשינוי התקנון (במקרה זה, להסמיך את האגודה לחייבם בגין חובותיה) בדרך של נוהג ויהיה בכך מעין שינוי התקנון באופן משתמע, ואולם המבקש להסתמך על הנוהג צריך להוכיח, כי הנוהג היה והנו כלפי כל חברי האגודה באופן ספציפי, ובלשון בית המשפט:

"כדי להצליח בטענתה צריכה הייתה המערערת להוכיח כי נוצר נוהג שלפיו האגודה רשאית לחייב את חבריה בחובותיה. כמו שינוי בתקנון, יש להוכיח כי נוצר נוהג שלפיו החברים באגודה הסכימו לכך כי האגודה תהא רשאית לחייב אותם ללא הסכמתם הפרטנית. על-כן לא די בטענה כי מספר פעמים קודם לכן נהגה האגודה בדרך זו. גם העובדה, שלא הוכחה, כי המשיבה אף היא נהגה לפי הנוהג שהתפתח בעבר – לא די בה. על הטוען לנוהג להוכיח באופן ברור וחד-משמעי כי הנוהג שהתפתח איפשר ויתור על הסכמתם הפרטנית של החברים; עניין זה ודאי לא הוכח במקרה שלפנינו.

יש להדגיש, כי הנוהג שמדובר בו אינו מוטל על הצדדים "מבחוץ", קרי: מכוח היותם שייכים לקבוצה מסוימת או למיגזר מסוים. הנוהג שהמערערת טוענת לקיומו אמור לבוא כתחליף להסכמת הצדדים, ובמקרה שלפנינו כתחליף להסכמה מראש של חברי האגודה לכך שניתן יהיה לחייבם בעתיד בחובות האגודה גם ללא הסכמתם הספציפית בעת החיוב.

על-כן הוכחת נוהג כזה צריך שתיעשה לגבי כל חבר וחבר באגודה באופן ספציפי (שכן היא באה להחליף את הסכמתו), וכן יש להוכיח שהנוהג הוא לשלילת הצורך בהסכמה ספציפית בעתיד. הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב. כך יימנעו דיונים מיותרים, וכן תימנע הטעיה אפשרית של צדדים שלישיים, בעיה שאינה עולה כאן".

ע"א 4937/92 "אגרא" אגודה יצרנית חקלאית שיתופית בע"מ נ' חיה רוט, פ"ד מח(1) 818

בפסק דין אבו נ' בית נקופא קבע בית המשפט, כי הכרה בכוחו של הנוהג כדרך לשינוי תקנון של אגודה שיתופית כרוכה בקשיים רציניים, ובלשון כבוד השופט זמיר:

"הוכחת נוהג תלויה במהות המקרה. יש מקרה שבו ההוכחה קלה, למשל כאשר הנוהג אמור רק להבהיר משמעות הוראה בהסכם, ויש מקרה בו ההוכחה קשה, למשל כאשר הנוהג עשוי לסתור הוראה בהסכם…

הנוהג אינו אמור למלא חסר או להשלים הוראה, אלא כוחו עמו לגבור על הוראה מפורשת בתקנון האגודה…

בנסיבות אלה ראוי להקפיד עד שמכירים בקיום נוהג המייתר הסכמה מפורשת…..יש להוכיח את הנוהג באופן ברור וחד משמעי… הקשיים בהוכחת נוהג מסוג זה מחזקים את הגישה כי ראוי שהסכמות מסוג זה יועלו על הכתב". 

רע"א 6726/96 אבו נ' בית נקופה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד נה(5) 166

בבג"צ נוימן נ' רשם האגודות קבע כבוד השופט חשין, כי "הטוען לקיומו של נוהג אין די לו שיטען לנוהג. שומה עליו לייסד את טיעונו על ראיות מוצקות"; וכי "הנטל להוכחת קיומו של נוהג – לא-כל-שכן להוכחת קיומו של נוהג-מבטל-תקנון – נטל כבד הוא, והנטל מוטל – למותר לומר – על הטוען לקיומו"  

ראו: בג"צ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נד(5) 299.

בפסק דין אלף נ' איילת השחר, החמיר בית המשפט את הדרישות להכרה בקיומו של נוהג, וקבע, כי "הנטל לביסוס הנוהג הולך ומתעצם ככל שהוא מבטא סטייה ברורה, חדה ומפורשת מהוראות התקנון; על אחת כמה וכמה כך הוא, כאשר הוא נוגע לעניינים עקרוניים, המצויים ביסוד אורחות-החיים עליהם בנוי הקיבוץ, אשר מצאו את ביטויים בהוראות המהותיות של התקנון".

בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין בעובדה, כי אסיפת חברי הקיבוץ קבלה מספר פעמים החלטות שהיוו סטייה מהתקנון וכי השינויים בוצעו בפועל, בכדי ללמד כי התגבש נוהג מחייב גם לעתיד לבוא.

ראו: ע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר ואח', מתוך: www.lawdata.co.il   

המסקנות העולות מהאמור לעיל הנן, כי מצד אחד, לא ניתן לשלול באופן גורף את כוחו ונפקותו של הנוהג ו/או התנהגות הצדדים שנעשתה שלא בהתאם לתקנון הקיבוץ, ולעיתים ניתן להכיר בתהליכים שונים שהתרחשו שלא בהתאם לכללים הקבועים בדין או בתקנון.

מנגד, במקום בו מבקשים ליתן תוקף משפטי להתנהגות הסוטה מהוראות מפורשות הקבועות בתקנון, הרי שהדבר צריך להיעשות במקרים חריגים ויוצאי-דופן, ולהיתחם בקווי-גבול ברורים.

קבלת הטענה "נוהג שהשתרש בקיבוץ", ואשר אינו עולה בקנה אחד עם הוראות תקנון הקיבוץ, עשוי לקבל מעמד מחייב, רק אם הוכח כי הנוהג התגבש במשך תקופה ארוכה ורצופה, וכי כל חברי הקיבוץ ידעו ויודעים עליו, פועלים על-פיו, ונכונים לפעול על-פיו גם בעתיד.

ראו: ע"א 1773/06 שמואל אלף נ' קיבוץ איילת השחר ואח', מתוך: www.lawdata.co.il      

לסיכום, הטוען כי קיים נוהג אשר משנה את תקנון האגודה השיתופית, מוטל עליו נטל כבד, שיש לבססו על ראיות מוצקות, ונטל ההוכחה מוטל, מטבע הדברים, על הטוען לו.

 

 נכתב ונערך ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין: שרף, אלקיים ושות'.

  

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

אין עדיין תגובות

הוסף תגובה

You must be logged in to post a comment.

סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת - שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116