אכיפה בררנית כעילה לביטול כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק

רשויות המדינה המופקדות על אכיפת החוק מחליטות , לעיתים, להגיש כתבי אישום תוך אפליית הנאשם ותוך מניעתם להגיש כתבי אישום כנגד גורמים אחרים שעברו עבירות דומות או זהות.

פעולות רשויות המדינה, כאמור לעיל, עומדות, בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית ומנוגדות לעקרון השוויון הנגזר מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הלכה פסוקה היא, כי כל דבר חקיקה מתפרש באופן שתכליתו הנה להגשים וליצור שוויון בין אדם לבין חברו ולא להפלות ביניהם, וכל סמכות שלטונית הפועלת מכוח הוראת חוק כלשהי, חייבת לפעול בשוויוניות, שאם לא תחרוג מסמכותה.
ראו: בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו (1) 191.
לפיכך, החלטה מפלה היא החלטה פסול, ומטבע הדברים כללים אלה חלים גם בסוגיית ההעמדה לדין.
כבוד השופט זמיר קבע בבג"צ 6396/96 זקין אח' נ' ראש עיריית באר-שבע , פ"ד נג(3) 289, כי :
"אכיפה בררנית היא אכיפה הפוגעת בשוויון במובן זה שהיא מבדילה לצורך אכיפה בין בני אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא. דוגמה מובהקת לאכיפה בררנית היא, בדרך כלל, החלטה לאכוף חוק כנגד פלוני, ולא לאכוף את החוק כנגד פלמוני, על בסיס שיקולים של דת, לאום או מין, או מתוך יחס של עוינות אישית או יריבות פוליטית כנגד פלוני. די בכך ששיקול כזה, גם אם אינו שיקול יחיד, הוא השיקול המכריע (דומיננטי) בקבלת החלטה לאכוף את החוק. אכיפה כזאת נוגדת באופן חריף את העיקרון של שוויון בפני החוק במובן הבסיסי של עיקרון זה".
בעניינה של החלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק מטעמי הפליה ואכיפה בררנית, יפים דברי המלומד נקדימון שגב, בספרו 'הגנה מן הצדק':
"אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם" (השופט ברק בבג"ץ 933/87 פורז נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד מב(2) 309, 33). לגבי עקרון השוויון, שמכוחו אסורה ההפליה הפסולה, נאמר כי הוא "אינו עוד ערך בין ערכי היסוד של חברה מתוקנת, אלא הוא בעצם התכלית של חברה כזאת או התכלית של המשפט בחברה, ככל שהמשפט מבקש לעשות צדק".
בבג"צ 935/89 אורי גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, מד (2) 485, קבע כבוד השופט ברק, כי מאשימה מחויבת לפעול מתוך שוויון וללא הפליה בהפעלת שיקול דעתה.
עוד קבע כבוד השופט ברק, כי הפעלה ראויה של ההליך הפלילי מבוססת על אמון הציבור ברשויות התביעה, ועל אמונה והנחת היסוד, כי הן מקבלות את החלטותיהן מתוך שוויון. הגשת אישומים בדרך מפלה ובררנית פוגעת באמון הציבור ברשויות התביעה וטומנת בחובה קושי משולש:
·      ראשית, שימוש מפלה בכוח התביעה פוגע בהנחות שביסוד הענקת שיקול הדעת השלטוני לתובע.
·      שנית, הפליה בהגשת אישומים פוגעת באמון שהציבור רוחש לרשויות התביעה בפרט ולרשויות שלטון בכלל, ובכך מכרסמת בעבותות הקושרים בין בני החברה;
·      שלישית, הפעלה לא שוויונית של כוח התביעה פוגעת בכוח המרתיע של המשפט הפלילי.
נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט שמגר קבע שם, כי "מן הראוי לבחון, אם אנשים, שעשו מעשי עבירה דומים או זהים, זוכים ליחס דומה או זהה מצד הרשויות המופקדות על אכיפת החוק.
כבוד הנשיא שמגר הוסיף, כי עוד ביום 1.1.72, בהיותו היועץ המשפטי לממשלה הוא העביר הנחיה כדלקמן (הנחיה 50.050):
"נזק לאינטרס הציבורי אין ביטויו דווקא בכך שעבריין פלוני, שלא יעמוד לדין, יעבור עבירה נוספת. פירושו גם פגיעה באימונו של הציבור כי אכן נעשה צדק, וכי השלטונות אינם נוקטים אמת מידה של איפה ואיפה. הכלל לפיו צדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות כי נעשה, הוא מורה דרך שמקומו לא רק בעגה המקצועית של המשפטנים, אלא הוא גם קנה מידה מעשי וחיוני לשליחי ציבור העוסקים בהשלטת משפט. השלטת משפט נעשית לא רק למען הענשת עבריינים אלא גם לשם מניעת עבירות נוספות, ואין מניעת עבירות, כאשר מאבד הציבור אימונו בדרכי פעולתן של הרשויות המשליטות את המשפט'… תחושה של היעדר שוויון בהפעלת החוק חותרת תחת האמון שהציבור רוחש לרשויות המשפט".
בבג"צ 53/96 תשלובת ח. אלוני בע"מ נ' שר התעשיה והמסחר, פ"ד נב(2) 1, קבע בית המשפט, כי  "אכיפה סלקטיבית בלתי שוויונית של חוק לא תסכון ולא תעמוד".
בע"פ 5855/02, מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט (6) 777 קבע בית המשפט, כי אכיפה בררנית פסולה עשויה לגרור (במקרים מסוימים) את ביטולו של כתב אישום:  
"בדומה לאמת המידה שעל פיה מנחה בית המשפט את עצמו, לעניין ביקורתן של החלטות מינהליות אחרות, אף בביקורת החלטותיה של התביעה עשוי בית המשפט לבטל כתב אישום שהוגש – מטעמי הגנה מן הצדק – אם אכן שוכנע, כי בנסיבותיו של המקרה הנתון, ההחלטה להאשים את פלוני ושלא להאשים את אלמוני חורגת בבירור ממתחם הסבירות.
סבירותה של אכיפה חלקית מותנית, בראש ובראשונה, בעמידתה במבחנו של עיקרון השוויון. על התביעה חלה חובה להפעיל את סמכויותיה תוך קיום שורת השוויון בין חשודים ונאשמים… אכיפה בררנית פוגעת בשוויון"
בת.פ. 1704/98 (רמלה), דהן נ' מדינת ישראל, מתוך: www.lawdata.co.il, הורתה כבוד השופטת פרנקל על ביטול כתב אישום שהוגש נגד נאשם, מטעמי הגנה מן הצדק, בעקבות אפלייתו אל מול נאשמים אחרים:
"בהתייחס להלכה הפסוקה, לא ניתן לומר כי במקרה הנדון עסקינן בהתנהגות בלתי נסבלת של הרשות, ו/או, התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה והתעמרות בנאשם. כמו כן, אין לומר במקרה הנדון, כי המצפון מזדעזע ובימ"ש עומד פעור פה מול העובדות אשר הובאו בפניו. נהפוך הוא. במקרה שבנדון, כתב האישום מייחס לנאשם עבירות חמורות ביותר… תקיפה בנסיבות מחמירות, ותקיפה, ניסיון לתקיפה ואיומים.
הנכון היה, כי עניינו של הנאשם ישמע עד תום, וכי תינתן הכרעת דין בעניינו….
עם זאת, מצאתי כי לא ניתן לומר, כי אין במקרה שבפני משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות. נהפוך הוא. ניתן לומר כי במקרה זה תחושת הצדק נפגעת.
…..אין ספק כי המעשים המיוחסים למתלוננת ולבנה בתיק שבוטל, חמורים ביותר.
…אין ספק, כי האינטרס הציבורי הוא, כי אם עבריין ימצא אשם בדין הוא יתן את הדין בגין מעשיו הרעים.
עם זאת, האינטרס הציבורי הוא כי צדק יעשה ויראה.
מראית פני הצדק דורשת כי דין שווה יהיה לנאשמים, אשר עניינם זהה. משמע, מראית פני הצדק דורשת, כי לא יופלה נאשם אחד מאחר, נאשמים שעניינם זהה.
למען הסר ספק, הפליה היא בין שווים. אין לטעון טענת הפליה כאשר יש שוני בין הנאשמים, או בין העבירות המיוחסות להם.
…..לדידי, במקרה שבנדון, נפגם חוש הצדק הטבעי.
לאור האמור, על אף שעניינו של הנאשם איננו נכנס בגדר מעשה בלתי נסבל של הרשות. כמו כן, אין לומר, כי עסקינן בהתנהגות שערורייתית, ו/או רדיפה אחר של הנאשם. כמו כן, אין לומר כי אין אפשרות ליתן לנאשם לנהל משפט הוגן, אני סבורה, כי חוש הצדק מורה, כי יש להורות על ביטול כתב האישום, וכך החלטתי.
סוף דבר. אני מורה על ביטול כתב האישום מהטעמים של הגנה מן הצדק" (הדגשות אינן במקור – ר.א)
בת.פ. 1026/05 (נצרת), מדינת ישראל נגד מג'דלאני, מתוך: www.lawdata.co.il , ביטל בית המשפט המחוזי כתב אישום שהוגש נגד אחד הנאשמים, תוך שהוא מדגיש, כי האפליה, בהעמדה לדין, לא נעשתה בין שווים, כי אם בין חשודים שחומרת מעשיהם היתה שונה.
"המאשימה לא רק נמנעה מלהעמיד את אולג לדין בגין החבלות שגרם לג'ול, נהפוך הוא, הגישה כתב אישום נגד ג'ול בגין עבירת הדחיפה לאולג.
נראה לי כי התנהגות המאשימה בלתי נסבלת ויש בה פגיעה קשה בחוש הצדק וההגינות, ואף מקוממת. הדעת אינה סובלת להפלות את ג'ול לרעה לעומת אולג ולהעמיד לדין את האדם שביצע עבירה פשוטה ולהימנע מהגשת כתב אישום נגד האדם שביצע תקיפה חבלנית.
סבורני, כי בענייננו בדומה למה שנקבע בת.פ. 1704/98 (חיפה) דהן נ. מדינת ישראל (לא פורסם): "מראית פני הצדק דורשת כי דין שווה יהיה לנאשמים".
לפיכך ובהתבסס על העקרון שנקבע בהלכת יפת, ומכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט, אני מורה על ביטול כתב האישום נגד ג'ול".
ראו עוד: ת.פ. 1978/01 (נצרת), מדינת ישראל נ' טנוס רמזי, מתוך: www.lawdata.co.il
בת.פ. 608/04 (קרית גת), מדינת ישראל נ' נג'יב, החליטה כב' השופטת נצר, כי גם מקרה בו מחקה המאשימה בכתב האישום, אישומים, מטעמי בריאות, נגד אחד מתוך שלושה נאשמים, מקים לאחרים הגנה מן הצדק, בשל אכיפה בררנית פסולה.
לסיכום האמור לעיל, הפליה הנה עילה שעשויה להביא, במקרים המתאימים, לפסילת החלטה להעמיד לדין.
טענת האפליה בהעמדה לדין יכולה לעלות גם בפני בית-המשפט הדן בתיק פלילי כעילה לביטול כתב האישום או לעיכוב הליכים שיפוטי מכוח דוקטרינת ה"הגנה מן הצדק".
בהקשר זה, הנאשם יוכל לטעון כי הפלייתו לרעה לעומת אנשים אחרים, שביצעו מעשי עבירה דומים או זהים לשלו ולא הועמדו לדין, מהווה "התנהגות בלתי נסבלת" מצד הרשות, וכי הבאתו בפלילים בנסיבות שכאלה עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט שעמה לא ניתן להשלים.
ראוי לציין לסיום, כי על נאשם אשר מעלה טענה של אכיפה בררנית כנגד החלטת הרשות, ולכן הוא מבקש לפסול את ההחלטה, מוטל הנטל להפריך את החזקה באשר לתקינות החלטת הרשות להגשת כתב האישום כנגדו.
ראו: בג"צ 6396/96 זקין אח' נ' ראש עיריית באר-שבע , פ"ד נג(3) 289.
  
נכתב ע"י עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי-דין: שרף, אלקיים ושות'.
 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

אין עדיין תגובות

הוסף תגובה

You must be logged in to post a comment.

סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת - שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116