פיצויים לנפגעי לשון הרע

אנשים רבים נתקלים במהלך חייהם במקרה בו גורם כלשהו מפרסם מידע פוגעני אודותיהם וגורם להכפשת שמם, על כל ההשלכות הנובעות מכך. במקרה בו אותו מידע הינו שגוי, הפגיעה כפולה. לאי הנעימות שבפרסום השלילי, מצטרפת תחושת תסכול וחוסר צדק הנובעת משקריות הפרסום.

לאדם שנפגע מפרסום לשון הרע, מעניק החוק כלים לעמוד על זכויותיו; לקבל פיצוי כספי על העוול שנגרם לו ולעתים גם להביא לידי תיקון העוול באמצעות פרסום הודעת תיקון על ידי מפרסם הלשון הרע. במאמר זה נדון בחוק הרלוונטי לעניין זה.

בחודש דצמבר 2007, בפסק דין א 15179/06 אמיד נחום נ' כהן פנינהחייב בית משפט השלום בתל אביב- יפו את פנינה כהן, יושבת הראש לשעבר של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, לפצות את נחום, ששימש כמדריך טיולים בטיול אותו ערך הארגון לארה"ב. זאת עקב העובדה שגב' כהן פרסמה באמצעים שונים כי המדריך הטריד מינית את המטיילות, בעוד הוא טוען כי לא כך הדבר.

בית המשפט קבע כי הפרסום על ידי גב' כהן מהווה לשון הרע וכן כי היות וטענותיה כלפיו אינן מבוססות, לא עומדת לה הגנת "אמת דיברתי" (אודותיה נפרט בהמשך) ולא כל הגנה אחרת, ועל כן חויבה בתשלום הפיצויים.

מטרתו של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, היא להגן על זכות היסוד של אדם לכבוד ולשם טוב. על כן, הוא אוסר לפרסם דבר לשון הרע, בין בעל פה ובין בכתב או בכל אמצעי אחר.

לשון הרע מוגדר בחוק כדבר שפרסומו עלול:

1. להשפיל אדם בעני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם,
2. לבזות אדם בשל מעשים, הנהגות או תכונות המיוחסים לו,
3. לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו,
4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו

הפרסום ייחשב ללשון הרע "אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע", או "אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע", וכן בכל אופן פרסום אחר.

פרסום מרומז של לשון הרע אינו מעניק חסינות למפרסם. בעניין זה נקבע בפסיקה כי "גם אם לשון הרע הובעה שלא במישרין, באי ציון מפורש של שם….אך ההתייחסות לנפגע….משתמעת ברורות מהפרסום או מהנסיבות החיצוניות לו, די בכך כדי להקים את העוולה" (א 160211/09 מינה טאובר נ' יאיר הרוש, נועם ביטון, ידיעות תקשורת בע"מ)

החוק מונה מספר הגנות למפרסם לשון הרע, אשר אם נכנס לגדר הגנות אלו, לא יישא באחריות למעשהו.

אחת ההגנות היא הגנת "אמת דיברתי", המורכבת משני תנאים; האחד, כי מדובר בפרסום אמת, והשני, כי יש בפרסום עניין ציבורי.

הגנה נוספת היא הגנת תום הלב. לדוגמה, אדם המפרסם לשון הרע בעוד שאינו מודע ולא אמור להיות מודע, בנסיבות העניין, לקיומו של אדם העלול להיפגע כתוצאה מפרסום הלשון הרע, יזכה להגנה זו.

ההגנות האמורות אינן מוחלטות, והן כפופות לעקרונות העל החלים על כל ענפי המשפט. למשל לעקרון המידתיות, על פיו, גם זכות שבדין יש לממש באופן מידתי ולא דווקני.

עקרון זה בא לידי ביטוי למשל ב א' 2713/06 צברי אורלי נ' דקר כהן, בו נדון עניינה של מורה אשר שובצה לעבודה בבית ספר, ואילו חברי וועד ההורים התנגדו להעסקתה וזאת לאור התנהלותה הלקויה כמורה לאורך השנים. כחלק ממאבקם תלו שלטי פרסום נגד העסקתה, באופן בולט ביותר. בית המשפט קבע כי אף שטענות המפרסמים הינן אמיתיות, והתנהלות המורה אכן לקויה ביותר, הרי שאופן הפרסום לוקה באי מידתיות משמעותית, וחברי הוועד לא יוכלו ליהנות מהגנת אמת דיברתי.

כאשר נקבע כי אדם נושא באחריות לפרסום לשון הרע, יש לקביעה זו מספר משמעויות מעשיות:

מבחינת הדין הפלילי: פרסום לשון הרע הינו עבירה פלילית, שעונש המקסימום עליה הוא מאסר שנה אחת.

מבחינת הדין הנזיקי: בית משפט רשאי לחייב מפרסם לשון הרע במתן פיצויים לנפגע, לפי המקרים הבאים:

הוכח כי פורסם לשון הרע, ואף אם לא הוכח נזק, מזכה הדבר את הנפגע בפיצוי עד לסכום של 50,000 ₪.

במידה והנפגע מוכיח כי פרסום הלשון הרע נעשה מתוך כוונה לפגוע בו, אף מבלי להוכיח נזק, רשאי בית המשפט לפסוק לו פיצוי של עד 100,000 ₪.

לדוגמה, ב א 32588/08 יצחק גור נ' ברונו אינטרנשיונל בע"מ, אברהם טובי, מרדכי הראל, חייב בית המשפט את מפרסמי הלשון הרע לשלם לנפגע, יצחק גור, סך של 70,000 ₪. יצחק הועסק כאיש שיווק למוצרי אלקטרוניקה אצל הנתבעים. לאחר פיטוריו, שלחו הנתבעים לגורמים שונים בתחום זה, הודעה בדואר האלקטרוני הרומזת על כל שסיבת פיטוריו היא התנהלותו הבעייתית.

בית המשפט קבע כי הדבר מהווה לשון הרע, וכי הנתבעים אינם חוסים בצילה של הגנה כלשהי מכוח חוק. לעניינינו, קבע בית המשפט כי מאחר והיה ברור לנתבעים כי הודעה כזו תגרום לנזק ליצחק, ותפגע בסיכויי התעסוקה שלו, ניתן לייחס להם כוונה לפגוע ביצחק, ולכן פסק לו בית המשפט פיצוי כה גבוה.

בנוסף, במקרה בו ניתן להוכיח נזק, זכאי הנפגע לפיצוי מכוח דיני הנזיקין. למשל, תובעת ב תק 2612-06/10 איילת ויסבך נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ, שחשבונה עוקל על ידי המע"מ על אף ששילמה את המוטל עליה, וזאת מבלי לשלוח לה מכתב דרישה קודם לעיקול, כפי שדורש החוק, פסק בית המשפט פיצויים מכח חוק איסור לשון הרע ובמקביל, מכח פקודת הנזיקין, בעוולה של הפרת חובה חקוקה.

מעבר לפיצוי הכספי, רשאי בית המשפט לצוות על סעדים נוספים, כגון לחייב את המפרסם לשון הרע לפרסם הודעת תיקון או הכחשה של דבר הלשון הרע. כמו כן רשאי בית המשפט לאסור על הפצת עותקי הפרסום המכילים את דבר הלשון הרע, או לצוות על החרמתם.

מאמר זה נכתב על ידי עוה"ד רגב אלקיים וחיה שאבי ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'

 מאמר זה הינו למידע כללי וראשוני בלבד ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

אין עדיין תגובות

הוסף תגובה

You must be logged in to post a comment.

סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת - שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116