משפט מסחרי ותאגידים

האם ניתן לעקל ערבות בנקאית?

14/8/2019   |   מאת: עו"ד חיה שאבי-פישר   |   בנקאות, הוצאה לפועל ופשיטת רגל, משפט מסחרי ותאגידים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר להטיל עיקול על נכס של חייב שמצוי בידי צד שלישי. למשל: כספי החייב המצויים בידי הבנק או כספי משכורת של החייב המצויים בידי המעסיק.

סעיף 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשר במקרים מסוימים להטיל עיקול זמני במסגרת הליך משפטי, על נכסים של אחד הצדדים להליך, המצויים בידי צד שלישי.

בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל או פירוק חברה) מתמנה כונס נכסים על נכסי החייב שתפקידו לאסוף את הנכסים ולממש אותם, ולחלק לנושים את הכסף שיצטבר בקופת הכינוס.

בכל המקרים האלה, יש להכריע מה נחשב ל"נכס של החייב", כיוון שרק על נכסים של החייב ניתן להחיל את צווי העיקול או כינוס הנכסים הנ"ל.

במספר מקרים שנדונו בבתי המשפט התעוררה השאלה מה דינה של ערבות בנקאית שהוצאה לבקשת החייב והאם ניתן לעקל או לממש אותה לטובת הנושים.

מדובר במצב בו בנק נתן ערבות לטובת צד שלישי, לבקשת החייב.

למשל: כאשר חייב הפקיד ערבות בנקאית להבטחת הוצאות של צד אחר בהליך משפטי, או כאשר במסגרת עסקה כלשהי החייב הפקיד ערבות בנקאית לטובת הצד השני לעסקה, להבטחת ביצוע התחייבויות החייב במסגרת העסקה (ערבות ביצוע).

כאשר נושה או כונס נכסים ביקשו לעקל או לממש את אותן ערבויות, בית המשפט דן בשאלה האם הערבות היא נכס של החייב. אם התשובה חיובית הרי שניתן לעקלו, אך אם לא – הדבר אינו אפשרי.

בפסק הדין בע"א 2082/06 זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר – מפרק החברה, (פורסם בנבו, 18.06.2007) קבע בית המשפט העליון כי "הערבויות שהוציא הבנק אינן בגדר נכסים של הלקוח או של הנערב".

בית המשפט הסביר כי הערבות היא התחייבות עצמאית של הבנק כלפי הצד השלישי (המוטב), מעין חוזה בין הבנק והצד השלישי לפיו הבנק מתחייב לשלם לצד השלישי סכום כסף. אך אין מדובר ב"נכס" של החייב ומשכך לא ניתן לעקל את הערבות.

בית המשפט הוסיף וערך הבחנה בין הערבות הבנקאית עצמה לבין כספים או בטוחות אחרות שהחייב העמיד לטובת הבנק על מנת שהבנק יסכים להפיק את הערבות הבנקאית. הבטוחות שהעמיד החייב לבנק, ככל שמדובר בנכסים של החייב ולא של גורם אחר, הן נכסים ברי עיקול, אולם הערבות עצמה אותה הוציא הבנק לטובת צד שלישי איננה נכס של החייב.

בית המשפט העליון שב על קביעתו בנושא זה גם בע"א 4751/09 מרדכי יונה נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ, (פורסם בנבו, 24.11.10), וקבע:

"הערבות הבנקאית אינה בגדר נכס של המערער. חובה להבחין בהקשר זה בין הבטוחה שדרש הבנק מהמערער או מי מטעמו על-מנת להבטיח את עצמו; לבין הערבות עצמה שהינה התחייבות של הבנק כלפי המוטבים-המשיבים, אשר כאמור הנה התחייבות עצמאית שאינה בבחינת נכס של המערער.

הכרעה זו שבה על עצמה בפסקי דין נוספים של בתי המשפט בערכאות השונות ומשכך ניתן לסכם ולומר כי ערבות בנקאית שהוצאה לטובת צד שלישי לבקשת החייב (דהיינו החייב הוא הנערב והצד השלישי הוא המוטב), איננה מהווה נכס של החייב ועל כן אינה ניתנת לעיקול או מימוש על ידי נושי החייב או כונס נכסים.

 

 

נכתב ע"י עוה"ד חיה שאבי-פישר ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

ביהמ"ש: חוזים יש לכבד, גם ב"איחור" של 6 עשורים

26/10/2016   |   מאת: עו"ד רגב אלקיים   |   מקרקעין תכנון ובניה, משפט מסחרי ותאגידים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

יורשיו של בעל קרקע באזור הצפון התנגדו לרשום חלק מהזכויות בקרקע על שם הנתבע, שטען שהשטח נרכש עבורו בשנת 1950, כאשר היה בן 9. לפני שבועיים בית המשפט קבע כי העסקה כשרה
26.10.16
לפני שנתיים הגיש גבר בן 75 בקשה לרישום הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת על 1/6 מהזכויות על קרקע בתחומי המועצה המקומית אעבלין, שלדבריו נרכשו עבורו על ידי אביו בשנת 1950.
בעל הזכויות ביתר החלקה הלך כבר לעולמו בשלב זה, ויורשיו התנגדו לרישום ההערה גם אחרי שקיבלו העתק מהסכם המכר הישן.
בתביעה שהגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה, הם ביקשו שיכריז שאין למסמך הזה כל תוקף, בין היתר משום שחתימת אביהם על ההסכם זויפה ויש בו פגמים שונים (למשל הם טענו לחוסר תיאום בין מועד הנפקת הבולים על המסמך לבין מועד החתימה עליו).
עוד הם טענו כי אין מקום לקבל הסכם שנערך עבור קטין בן 9 ללא אישור בית המשפט, וכי התובע השתהה זמן רב עם תביעתו.
בתגובה, טען הנתבע כי אביו התקשר בהסכם בשמו, וכי מיום חתימת ההסכם הוא ומשפחתו מחזיקים בקרקע המדוברת ואף עיבדו ומסקו את עצי הזית במקום.
תקף או לא תקף?
בעקבות המחלוקת בין הצדדים בנוגע לאמיתות החתימה מינה השופט סוקול מומחה מטעם בית המשפט, שקבע כי אכן מדובר בחתימתו של אבי התובעים.
מכאן, עבר השופט לעיין בטענות התובעים לפיהן המסמך אינו כשר וקבע כי גם אם ישנן אי אילו אי-התאמות טכניות בנתונים, הן אינן משפיעות על מהימנות ואמיתות המסמך, בפרט כשמדובר במסמך ישן ביותר משנות ה-50'.
באשר לטענה כי לא ניתן לקבל הסכם המקצה מקרקעין לקטין, נקבע כי ההסכם נחתם זמן רב לפני שחוק המקרקעין וחוק הכשרות והאפוטרופסות נכנסו לתוקף (חוק המקרקעין נכנס לתוקף ב-1969 ואילו חוק הכשרות ב-1962) –כך שבאותה תקופה עדיין לא היו הוראות מגבילות על מכירת קרקע לקטינים.
השופט הסביר כי הדין שחל על ההסכם הוא חוק הקרקעות העותמאני והקוד האזרחי העותמאני ה"מג'לה", שאינם שוללים את תוקף ההסכם הזה (מה גם שאין חולק שהוא נעשה לטובת הקטין).
באשר לטענת השיהוי, השופט קבע כי לפי החוק העותמאני, תקופת ההתיישנות של תביעה לאכיפת חוזה נמנית מהיום בו המוכר כופר בעסקה. היורשים כפרו בעסקה בשם אביהם – המוכר – רק בשנת 2014, כך שלא מדובר בשיהוי כלל.
השופט הוסיף כי העובדה שהתובעים לא פעלו כדי לתפוס חזקה שבשטח המדובר לאורך השנים מעידה על כך שידעו שהוא לא שייך להם.
בשים לב לכל האמור, השופט שוכנע כי ההסכם בין אביהם של היורשים לבין הנתבע (באמצעות אביו) תקף מבחינה משפטית, והכריז על זכותו של הנתבע לרשום את השטח על שמו.
ואולם מאחר שהנתבע בכל זאת השתהה ברישום זכויותיו, לא נפסקו לטובתו הוצאות

הכותב, עו"ד רגב אלקיים ממשרד עורכי דין שרף אלקיים ושות', לא ייצג בתיק

שיקים ללא כיסוי –שיקול דעת בית המשפט לגריעת שיקים מרשימת שיקים מסורבים

22/2/2012   |   מאת: עו"ד איתי שרף   |   בנקאות, משפט מסחרי ותאגידים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

בית משפט השלום בת"א (כבוד השופטת כוכבה לוי) הורה על גריעת שיקים שסורבו בעת מצב חירום שהונהג בדרום הארץ במהלך "עופרת יצוקה" מרשימת שיקים מסורבים.

המדובר בחברה שמקום מושבה בסמוך לקרית –גת שניהלה חשבון בבנק דיסקונט – סניף ק. גת, ומספר שיקים שמשכה החברה על חשבונה סורבו ע"י הבנק מחמת חוסר כיסוי בחשבון.

בשל כך ובכדי למנוע את הגבלת חשבונה, עתרה החברה בבקשה לפי חוק שיקים ללא כיסוי לבית משפט השלום בבקשה לגרוע את השיקים המסורבים מרשימת השיקים המסורבים. עיקר טענת החברה נסובה סביב הוראת סעיפים 10א(4) ו- (5) לחוק, לפיהם רשאי רשאי לקוח מוגבל או מוגבל חמור לעתור לביהמ"ש לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו אם נבצר ממנו לטפל בעניניו מחמת פגיעה, בו או ברכושו, בפעולת איבה, או אם הינו תושב של שטח שהוכרזה לגביו שעת חירום כהגדרת "הכרזה על שעת חירום" בחוק, ובין המועד שבו נמשך השיק למועד שבו הוצג השיק לפרעון חלה הרעה משמעותי בהכנסותיו של הלקוח עקב שעת החירום, ובשל כך סורב השיק.

בית המשפט קיבל את טענות החברה, כשקבע כי אמנם מקום מושבה אינו מצוי בישובי עוטף עזה, אולם ברור שעסקיה נפגעו בתקופה הרלוונטית ועבודתה הצטמצמה באזורי הסיכון בהם מצויים לקוחותיה ובהם היא פועלת, וכי נגרעה אפשרותה לגבות את החובות מלקוחותיה באזור הרלוונטי.

עוד קבע ביהמ"ש לאחר ניתוח הצעת החוק ביחס לסעיפים 10א(4) ו- (5) הנ"ל, כי מטרת החוק והוספת שתי העילות המוזכרות בתתי-סעיפים אלו, נועדה לסייע ללקוח שפעילותו העסקית נפגעה עקב מצב חירום שחל באזור פעילותו, במניעת הבאת שיקים שמשך וסורבו במניין השיקים המסורבים בעת חירום.

למעשה, השתמש ביהמ"ש בשיקול הדעת הרחב הנתון לו בבקשות לפי חוק זה לגרוע שיקים ממנין השיקים המסורבים, ונעתר לבקשה בקובעו כי נסיבותיה של המבקשת מצדיקות את גריעת שבעה השיקים שסורבו בתקופת מבצע "עופרת יצוקה".

החברה יוצגה ע"י עוה"ד איתי שרף ורגב אלקיים ממשרד "שרף, פרי, אלקיים ושות' – עורכי-דין".

האמור לעיל הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

על הקשר בין תיבת הדואר האלקטרוני, לבין חשבון הבנק שלך

5/6/2011   |   מאת: עו"ד איתי שרף וגב' חיה שאבי (משפטנית)   |   משפט מסחרי ותאגידים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

אין (כמעט…) דבר מרגיז יותר מלקבל הודעות פרסומיות לתיבת הדואר האלקטרוני המטריחות אותנו להזיז את העכבר ללחצן ה 'delete', ממלאות לנו את התיבה כך שלא ניתן לקבל אליה את ההודעות החשובות באמת.
מסתבר שגם המחוקק הבין את הבעיה, והבנה זו הביאה אותו לתקן בשנת 2008 את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, האוסר על מפרסם לשלוח דבר פרסומת בפקס / דוא"ל / SMS / הודעה מוקלטת, ללא הסכמה מפורשת ומראש מאת הנמען.
להלן נרחיב מעט אודות האיסור, החריגים לו, ומה אנחנו יכולים להרוויח מכך…
הסעיף מגדיר מיהו "מפרסם" עליו חל האיסור, באופן הבא:
·         מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, או
·         מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו, או
·         מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר
"דבר פרסומת" מוגדר בסעיף כמסר המופץ באופן מסחרי, אשר מטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות, או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת. הווה אומר, שלא כל הודעה פרסומית הנשלחת אליכם ללא הסכמתנו הינה אסורה. כך למשל בת"ק 544-06-09 כהן ואח' נ' מפלגת קדימה, נקבע כי מסר פוליטי ששיגרה מפלגת קדימה לנמענים ביום הבחירות, ובו היא קוראת להם להצביע עבורה, אינו נחשב לדבר פרסומת לעניין סעיף 30א לחוק התקשורת.
מהות ההסכמה הנדרשת מאת הנמען, על מנת שתותר למפרסם שליחת דברי פרסומת, היא "מפורשת מראש…בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת". יש לקבל את הסכמת הנמען לפני משלוח דבר הפרסומת והסכמה זו צריכה להיותמפורשת. לפיכך, אם קיבלתם הודעה פרסומית בה הוזמנתם לסרב לקבלת הודעות מסוג זה, ונאמר בה כי במידה ולא תסרבו, דבר זה ייחשב כהסכמה, עליכם לדעת כי מרבית הסיכויים שהודעה כזו לא תעמוד במבחן בית המשפט ואי מענה מצידכם לא ייחשב להסכמה.
עם זאת, כדאי לדעת שהתעלמות מצידכם עלולה להילקח בחשבון לצורך קביעת גובה הפיצויים לטובתכם, כפי שיפורט בהמשך.
לצד האיסור הקבוע בסעיף 30א לחוק התקשורת, מנויים שני חריגים שבהתקיים תנאיהם, מותר למפרסם לשלוח דבר פרסומת גם ללא קבלת הסכמת הנמען כמפורט לעיל.
החריג הראשון קובע, כי מותר למפרסם לשלוח הודעה חד פעמית בה הוא מציע לנמען להסכים לקבלת הודעות פרסומיות בעתיד. היתר זה ניתן למפרסם לגבי בית עסק בלבד. השאלה מה נחשב לבית עסק נתונה לפרשנות ונקבעת בכל מקרה לגופו.
החריג השני, שהינו הרבה יותר רלוונטי לאזרח הקטן, מונה שלושה תנאים מצטברים, שבהתקיים כולם יוכל המפרסם להציף אותנו בפרסומים, באופן זמני לפחות.
תנאי ראשון: הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו באמצעות פקס / דוא"ל / SMS / הודעה מוקלטת.
לדוגמה, בעת הצטרפות למועדון לקוחות של עסק כלשהו, בעת רישום לאתרים שונים וכדומה. אז שימו לב כאשר אתם נותנים כתובת דוא"ל או מספר טלפון שלכם, למי אתם נותנים ואיזה שימוש אתם מאשרים שייעשה במידע זה.
התנאי השני: המפרסם נתן לנמען הזדמנות לסרב לקבל הודעות פרסומיות, אך הנמען לא ניצל הזדמנות זו.
התנאי השלישי: הפרסומת מתייחסת למוצר או שירות מאותו סוג מוצר או שירות שבמסגרת רכישתו (או המשא ומתן לרכישתו) ניתנו למפרסם פרטי ההתקשרות עם הנמען, כאמור בתנאי הראשון.
לאור תנאי זה, מרבית הסיכויים כי חנות הלבשה שאתם נמנים עם לקוחותיה ואישרתם לה לשלוח אליכם הודעות, לא תוכל לשלוח אליכם פרסום בעניין ביטוח משכנתא, למשל.
חשוב לדעת בהקשר זה כי לעולם נשמרת לכם הזכות לסרב לקבלת דברי פרסומת, ואין בהתעלמות מההצעה לסרב, בין התעלמות חד פעמית ובין ממושכת, משום הקניית זכות למפרסם להטריד אתכם מעתה ועד סוף חייכם.
על המפרסם להוסיף ולציין בכל הודעה פרסומית שהוא שולח אליכם, את דבר זכותכם לסרב לקבלת ההודעות, ולאפשר לכם להודיעו על כך בדרך פשוטה וסבירה בנסיבות העניין.
ולסיום, איך כל האמור לעיל קשור לחשבון הבנק שלכם?
ובכן, סעיף 30א (י) (1) קובע כי על כל הודעה שקיבלתם, שאינה עומדת בהוראות החוק, יוכל בית המשפט לפסוק לטובתכם פיצוי שאינו תלוי בנזק, על סך של עד 1,000 ₪.
בנוגע לכך יש לדעת כי בית המשפט מפעיל שיקול דעת רחב למדי בנושא גובה הפיצוי ומומלץ לנהוג באופן שיעודד אותו לפסוק פיצוי גבוה ככל הניתן.
כך למשל מומלץ לנהוג לפנים משורת הדין, ובמידה והינכם מקבלים הודעות פרסומיות ממפרסם שלא קיבל את אישורכם לכך, וידועה לכם דרך סבירה לפנות אליו בבקשה להפסיק, עשו זאת. התובע בת"ק 4860-09 מורנונאינטרלוג'יקבע"מ בחר שלא לעשות כן, ולא זו בלבד שבית המשפט לא פסק לו כל פיצוי, הוא אף חייב אתו לשלם לנתבעת הוצאות משפט.
בת"ק 18837-05-09 אלסלאם נ' אפיקס מט"ח בע"מ, התובע דווקא פנה למפרסם בבקשה להסירו מרשימת התפוצה ולהפסיק לשלוח אליו דברי פרסומת, אך היות ולא ווידא שפנייתו הגיעה לכתובת הנכונה בשעה שראה שאינה נענית, פסק לו בית המשפט פיצוי נמוך ביותר ביחס לכמות הפרסומים שנשלחו אליו.
מובן, שאין האמור לעיל ממצה את מלוא המידע בנושא, ובכל שאלה, התלבטות או תהייה, כדאי לפנות לעורך דין המתמחה בתחום לקבלת ייעוץ אישי המותאם לנסיבות המקרה.
 
נכתב ונערך ע"י עו"ד איתי שרף וגב' חיה שאבי (משפטנית) ממשרד עו"ד: שרף, אלקיים ושות'
 

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

חוזה מתנה- מהו? והאם ניתן לחזור ממנו?

1/2/2011   |   מאת: עו"ד איתי שרף   |   אחר, משפט מסחרי ותאגידים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

מעשה בתמיר בן ה-4 שלומד בגן טרום-חובה, שנתן צעצוע שקנו לו הוריו לרינת, חברתו לגן, בה היה מאוהב. עוד באותו היום הבחין תמיר שרינת משתפת את יותם בצעצוע שקיבלה ממנו במתנה ומתעלמת מנוכחותו. תמיר קם ונזעק ותובע אותה להשיב לו את המתנה שהעניק לה, כי לא מגיע לה! רינת מסרבת בתוקף להשיב את אשר קיבלה, וכבר הספיקה לכתוב את שמה על המתנה.

מה על הגננת לעשות? ומה אומר החוק במצב שכזה?

בספר החוקים בישראל קיים חוק המתנה, שמסדיר את סוגיית המתנה, הגדרתה, אופן נתינתה, והדרכים לחזרה ממנה. על פי סעיף 1 לחוק, מתנה היא הקניית נכס שנעשית ללא תמורה הניתנת כנגד הקנייתה ממקבל המתנה. הנכס המוקנה כמתנה יכול להיות נכס מקרקעין, מטלטלין, וכל זכות, חוזית או אחרת, ואף ויתור על זכות המוקנית לנותן המתנה.

על מתנה חל הדין המיוחד הקבוע בחוק המתנה, ואיתו גם קיימת כפיפות לחוק החוזים ככל חוזה אחר.

מתנה שאינה נכס מקרקעין, שלגביו קיים הסדר מיוחד, מסתיימת במתן המתנה והפקדתה בידי מקבלה. מרגע זה הופך מקבל המתנה לבעל הזכויות במתנה. באשר לנכס מקרקעין הניתן במתנה, קובע חוק המתנה, כי מתנה זו מסתיימת ברישום הנכס המוענק על שם מקבל המתנה, כך שכל עוד לא נרשמו זכויות מקבל המתנה בנכס המקרקעין – מדובר בהתחייבות נותן המתנה להעניקה, ולכן מדובר בהתחייבות חוזית "רגילה" בלבד.

להבדיל מחוזה "רגיל", חוזה המתנה ניחן במספר מאפיינים שיש לעמוד על טיבם לשם הגשמת המתנה. הראשון שבהם הינה הדרישה כי חוזה מתנה ייעשה בכתב, ואין די בהתחייבות בעל-פה או בהתנהגות, להבדיל מחוזה "רגיל". אפיון נוסף שקיים בחוזה מתנה, כחוזה יחודי, הוא אופן החזרה ממתן המתנה על ידי נותן המתנה.

סעיף 5 לחוק המתנה קובע את שני מקרים בהם רשאי נותן המתנה לחזור בו מנתינתה. תחילה נדרש להוכיח נותן המתנה שחוזר בו, כי מקבל המתנה לא שינה את מצבו לרעה בהסתמך על המתנה שקיבל. על תנאי זה ניתן להתנות בחוזה המתנה, בציון ויתורו של נותן המתנה על זכותו לחזור ממנה. מקרה נוסף של חזרה ממתן מתנה, הוא הוכחת נותן המתנה, כי מקבל המתנה נהג בו או בבן משפחתו ביחס מחפיר באופן קיצוני לאחר קבלת המתנה ממנו, או כי מצבו שלו השתנה לרעה באופן מוחשי בשל מתן המתנה.

במקרים אלה ניתן לחזור ממתן המתנה, אולם הדרך להוכחתם אינה פשוטה כלל.

הדרכים הללו לחזרה ממתנה יכולים להיעשות כל עוד לא מדובר בנכס מקרקעין שניתן במתנה, והענקתו הסתיימה ברישום, ולפיכך נותרה המתנה בשלב ההתחייבות לתיתה בלבד.

מתן האפשרות לנותן המתנה לחזור ממנה מהווה מבחין מהותי ומשמעותי ביחס לחוזה רגיל, בו מוקנה נכס בהסכם שנערך בין צדדים, במסגרתו מוחלפת תמורה ביניהם, וביטול החוזה אפשרי בהתאם להוראות החוזה, במקרה של הפרתו על ידי אחד הצדדים לחוזה.

על פי רוב, עולה סוגיית המתנה והחזרה ממנה במקרים של הקניית זכויות על ידי הורים לילדיהם בנכס מקרקעין השייך להורים. לא אחת מבקשים ההורים לחזור בהם ממתן המתנה לילדיהם, ולשם כך עליהם לנהל הליך משפטי מורכב להוכחת התנאים לחזרה ממנה. וזאת כמובן כל עוד לא הסתיימה המתנה, דהיינו רישום הזכויות בנכס, על שם הילדים. אז החזרה מן המתנה מסובכת הרבה יותר.

ומה בנוגע לתמיר הקטן ורינת אהובתו הסרבנית? ובכן, בעצם מסירת הצעצוע על ידי תמיר בידי רינת, ללא כל התניה כי תשחק רק איתו בצעצוע שקיבלה, או התניה כי כנגד הקנייתה אליה "תחויב" רינת לראות רק בתמיר כפרטנר למשחק בארגז החול, לא יוכל תמיר לחזור בו ממתן המתנה, ובמקרה זה ייאלצו הוריו לרכוש עבורו צעצוע חדש.

משרדנו, שמייצג שורת לקוחות עסקיים בענפים שונים, מתמחה, בין היתר, בעריכת חוזים מסוגים שונים, ובהם חוזי מתנה, בעיקר בתחום המקרקעין שמצריך מומחיות ספציפית.

נכתב ע"י עו"ד איתי שרף ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת

סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת – שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116