בנקאות

האם ניתן לעקל ערבות בנקאית?

14/8/2019   |   מאת: עו"ד חיה שאבי-פישר   |   בנקאות, הוצאה לפועל ופשיטת רגל, משפט מסחרי ותאגידים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר להטיל עיקול על נכס של חייב שמצוי בידי צד שלישי. למשל: כספי החייב המצויים בידי הבנק או כספי משכורת של החייב המצויים בידי המעסיק.

סעיף 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשר במקרים מסוימים להטיל עיקול זמני במסגרת הליך משפטי, על נכסים של אחד הצדדים להליך, המצויים בידי צד שלישי.

בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל או פירוק חברה) מתמנה כונס נכסים על נכסי החייב שתפקידו לאסוף את הנכסים ולממש אותם, ולחלק לנושים את הכסף שיצטבר בקופת הכינוס.

בכל המקרים האלה, יש להכריע מה נחשב ל"נכס של החייב", כיוון שרק על נכסים של החייב ניתן להחיל את צווי העיקול או כינוס הנכסים הנ"ל.

במספר מקרים שנדונו בבתי המשפט התעוררה השאלה מה דינה של ערבות בנקאית שהוצאה לבקשת החייב והאם ניתן לעקל או לממש אותה לטובת הנושים.

מדובר במצב בו בנק נתן ערבות לטובת צד שלישי, לבקשת החייב.

למשל: כאשר חייב הפקיד ערבות בנקאית להבטחת הוצאות של צד אחר בהליך משפטי, או כאשר במסגרת עסקה כלשהי החייב הפקיד ערבות בנקאית לטובת הצד השני לעסקה, להבטחת ביצוע התחייבויות החייב במסגרת העסקה (ערבות ביצוע).

כאשר נושה או כונס נכסים ביקשו לעקל או לממש את אותן ערבויות, בית המשפט דן בשאלה האם הערבות היא נכס של החייב. אם התשובה חיובית הרי שניתן לעקלו, אך אם לא – הדבר אינו אפשרי.

בפסק הדין בע"א 2082/06 זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר – מפרק החברה, (פורסם בנבו, 18.06.2007) קבע בית המשפט העליון כי "הערבויות שהוציא הבנק אינן בגדר נכסים של הלקוח או של הנערב".

בית המשפט הסביר כי הערבות היא התחייבות עצמאית של הבנק כלפי הצד השלישי (המוטב), מעין חוזה בין הבנק והצד השלישי לפיו הבנק מתחייב לשלם לצד השלישי סכום כסף. אך אין מדובר ב"נכס" של החייב ומשכך לא ניתן לעקל את הערבות.

בית המשפט הוסיף וערך הבחנה בין הערבות הבנקאית עצמה לבין כספים או בטוחות אחרות שהחייב העמיד לטובת הבנק על מנת שהבנק יסכים להפיק את הערבות הבנקאית. הבטוחות שהעמיד החייב לבנק, ככל שמדובר בנכסים של החייב ולא של גורם אחר, הן נכסים ברי עיקול, אולם הערבות עצמה אותה הוציא הבנק לטובת צד שלישי איננה נכס של החייב.

בית המשפט העליון שב על קביעתו בנושא זה גם בע"א 4751/09 מרדכי יונה נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ, (פורסם בנבו, 24.11.10), וקבע:

"הערבות הבנקאית אינה בגדר נכס של המערער. חובה להבחין בהקשר זה בין הבטוחה שדרש הבנק מהמערער או מי מטעמו על-מנת להבטיח את עצמו; לבין הערבות עצמה שהינה התחייבות של הבנק כלפי המוטבים-המשיבים, אשר כאמור הנה התחייבות עצמאית שאינה בבחינת נכס של המערער.

הכרעה זו שבה על עצמה בפסקי דין נוספים של בתי המשפט בערכאות השונות ומשכך ניתן לסכם ולומר כי ערבות בנקאית שהוצאה לטובת צד שלישי לבקשת החייב (דהיינו החייב הוא הנערב והצד השלישי הוא המוטב), איננה מהווה נכס של החייב ועל כן אינה ניתנת לעיקול או מימוש על ידי נושי החייב או כונס נכסים.

 

 

נכתב ע"י עוה"ד חיה שאבי-פישר ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

שיקים ללא כיסוי –שיקול דעת בית המשפט לגריעת שיקים מרשימת שיקים מסורבים

22/2/2012   |   מאת: עו"ד איתי שרף   |   בנקאות, משפט מסחרי ותאגידים  |   ללא תגובות
פתח בחלון חדש »

בית משפט השלום בת"א (כבוד השופטת כוכבה לוי) הורה על גריעת שיקים שסורבו בעת מצב חירום שהונהג בדרום הארץ במהלך "עופרת יצוקה" מרשימת שיקים מסורבים.

המדובר בחברה שמקום מושבה בסמוך לקרית –גת שניהלה חשבון בבנק דיסקונט – סניף ק. גת, ומספר שיקים שמשכה החברה על חשבונה סורבו ע"י הבנק מחמת חוסר כיסוי בחשבון.

בשל כך ובכדי למנוע את הגבלת חשבונה, עתרה החברה בבקשה לפי חוק שיקים ללא כיסוי לבית משפט השלום בבקשה לגרוע את השיקים המסורבים מרשימת השיקים המסורבים. עיקר טענת החברה נסובה סביב הוראת סעיפים 10א(4) ו- (5) לחוק, לפיהם רשאי רשאי לקוח מוגבל או מוגבל חמור לעתור לביהמ"ש לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו אם נבצר ממנו לטפל בעניניו מחמת פגיעה, בו או ברכושו, בפעולת איבה, או אם הינו תושב של שטח שהוכרזה לגביו שעת חירום כהגדרת "הכרזה על שעת חירום" בחוק, ובין המועד שבו נמשך השיק למועד שבו הוצג השיק לפרעון חלה הרעה משמעותי בהכנסותיו של הלקוח עקב שעת החירום, ובשל כך סורב השיק.

בית המשפט קיבל את טענות החברה, כשקבע כי אמנם מקום מושבה אינו מצוי בישובי עוטף עזה, אולם ברור שעסקיה נפגעו בתקופה הרלוונטית ועבודתה הצטמצמה באזורי הסיכון בהם מצויים לקוחותיה ובהם היא פועלת, וכי נגרעה אפשרותה לגבות את החובות מלקוחותיה באזור הרלוונטי.

עוד קבע ביהמ"ש לאחר ניתוח הצעת החוק ביחס לסעיפים 10א(4) ו- (5) הנ"ל, כי מטרת החוק והוספת שתי העילות המוזכרות בתתי-סעיפים אלו, נועדה לסייע ללקוח שפעילותו העסקית נפגעה עקב מצב חירום שחל באזור פעילותו, במניעת הבאת שיקים שמשך וסורבו במניין השיקים המסורבים בעת חירום.

למעשה, השתמש ביהמ"ש בשיקול הדעת הרחב הנתון לו בבקשות לפי חוק זה לגרוע שיקים ממנין השיקים המסורבים, ונעתר לבקשה בקובעו כי נסיבותיה של המבקשת מצדיקות את גריעת שבעה השיקים שסורבו בתקופת מבצע "עופרת יצוקה".

החברה יוצגה ע"י עוה"ד איתי שרף ורגב אלקיים ממשרד "שרף, פרי, אלקיים ושות' – עורכי-דין".

האמור לעיל הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת – שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116