האם ניתן לעקל ערבות בנקאית?

סעיף 43 לחוק ההוצאה לפועל מאפשר להטיל עיקול על נכס של חייב שמצוי בידי צד שלישי. למשל: כספי החייב המצויים בידי הבנק או כספי משכורת של החייב המצויים בידי המעסיק.

סעיף 374 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשר במקרים מסוימים להטיל עיקול זמני במסגרת הליך משפטי, על נכסים של אחד הצדדים להליך, המצויים בידי צד שלישי.

בהליכי חדלות פירעון (פשיטת רגל או פירוק חברה) מתמנה כונס נכסים על נכסי החייב שתפקידו לאסוף את הנכסים ולממש אותם, ולחלק לנושים את הכסף שיצטבר בקופת הכינוס.

בכל המקרים האלה, יש להכריע מה נחשב ל"נכס של החייב", כיוון שרק על נכסים של החייב ניתן להחיל את צווי העיקול או כינוס הנכסים הנ"ל.

במספר מקרים שנדונו בבתי המשפט התעוררה השאלה מה דינה של ערבות בנקאית שהוצאה לבקשת החייב והאם ניתן לעקל או לממש אותה לטובת הנושים.

מדובר במצב בו בנק נתן ערבות לטובת צד שלישי, לבקשת החייב.

למשל: כאשר חייב הפקיד ערבות בנקאית להבטחת הוצאות של צד אחר בהליך משפטי, או כאשר במסגרת עסקה כלשהי החייב הפקיד ערבות בנקאית לטובת הצד השני לעסקה, להבטחת ביצוע התחייבויות החייב במסגרת העסקה (ערבות ביצוע).

כאשר נושה או כונס נכסים ביקשו לעקל או לממש את אותן ערבויות, בית המשפט דן בשאלה האם הערבות היא נכס של החייב. אם התשובה חיובית הרי שניתן לעקלו, אך אם לא – הדבר אינו אפשרי.

בפסק הדין בע"א 2082/06 זהבה בן עמי נ' עוה"ד מ. קידר – מפרק החברה, (פורסם בנבו, 18.06.2007) קבע בית המשפט העליון כי "הערבויות שהוציא הבנק אינן בגדר נכסים של הלקוח או של הנערב".

בית המשפט הסביר כי הערבות היא התחייבות עצמאית של הבנק כלפי הצד השלישי (המוטב), מעין חוזה בין הבנק והצד השלישי לפיו הבנק מתחייב לשלם לצד השלישי סכום כסף. אך אין מדובר ב"נכס" של החייב ומשכך לא ניתן לעקל את הערבות.

בית המשפט הוסיף וערך הבחנה בין הערבות הבנקאית עצמה לבין כספים או בטוחות אחרות שהחייב העמיד לטובת הבנק על מנת שהבנק יסכים להפיק את הערבות הבנקאית. הבטוחות שהעמיד החייב לבנק, ככל שמדובר בנכסים של החייב ולא של גורם אחר, הן נכסים ברי עיקול, אולם הערבות עצמה אותה הוציא הבנק לטובת צד שלישי איננה נכס של החייב.

בית המשפט העליון שב על קביעתו בנושא זה גם בע"א 4751/09 מרדכי יונה נ' סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ, (פורסם בנבו, 24.11.10), וקבע:

"הערבות הבנקאית אינה בגדר נכס של המערער. חובה להבחין בהקשר זה בין הבטוחה שדרש הבנק מהמערער או מי מטעמו על-מנת להבטיח את עצמו; לבין הערבות עצמה שהינה התחייבות של הבנק כלפי המוטבים-המשיבים, אשר כאמור הנה התחייבות עצמאית שאינה בבחינת נכס של המערער.

הכרעה זו שבה על עצמה בפסקי דין נוספים של בתי המשפט בערכאות השונות ומשכך ניתן לסכם ולומר כי ערבות בנקאית שהוצאה לטובת צד שלישי לבקשת החייב (דהיינו החייב הוא הנערב והצד השלישי הוא המוטב), איננה מהווה נכס של החייב ועל כן אינה ניתנת לעיקול או מימוש על ידי נושי החייב או כונס נכסים.

 

 

נכתב ע"י עוה"ד חיה שאבי-פישר ממשרד עורכי דין שרף, אלקיים ושות'.

מאמר זה הנו למידע כללי וראשוני בלבד, ואינו נועד בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת החלטה. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

Tags: , , , ,

אין עדיין תגובות

הוסף תגובה

You must be logged in to post a comment.

סניף ראשי – דרך אבא הלל סילבר 7 (בית סילבר) רמת גן 5252204, טל: 03-6122772, פקס: 03-6122773, office@se-law.co.il
סניף אילת – שדרות התמרים 21, "בית הארד" , אילת, מיקוד 88000, טל: 08-6525115, פקס: 08-6525116